25 / 56
25
305
גליון
אבן שהם
אמריקאית ממוצא יווני ושם הקים את ביתו. כשהיה
, אובחן מוראיטיס כחולה בסרטן הריאות ונאמר
60
בן
לו על ידי הרופאים, שנותרה לו כחצי שנה לחיות.
מוראיטיס עשה שיקול כספי מהיר והבין, שאם
יישאר בארה”ב ויקבל כימותרפיה וטיפולים, בנוסף
על הוצאות ההלוויה, מדובר על סכומי כסף מאוד
גדולים ולא יותיר למעשה דבר אחריו. הוא בחר לחזור
לבית הוריו באיקריה ולסיים את חייו לצד הוריו שעוד
היו בחיים וחברי ילדותו ולהותיר לאישתו וילדיו את
חסכונותיו. מוראיטיס חזר לאיקריה והתיישב בבית
הוריו, חסר כוחות ועייף מהמחלה. כשחבריו שמעו על
שובו הם החלו להגיע מדי יום לשבת לצידו, כשהם
שותים יחדיו יין ומעבירים את זמנו בהנאה. כעבור
חמישה חודשים, הרגיש מוראיטיס שעל אף שהוא
אמור להיות לקראת מותו, הוא מרגיש חזק ומאושש
יותר. מדי יום הוא הוסיף להתחזק וכך המשיך את חייו
. במהלך השנים אמר מוראיטיס,
102
עד שהגיע לגיל
שהתכוון לחזור לארה”ב כדי להגיד לכולם ששרד
והוא עדיין בחיים, אבל הרופאים שטיפלו בו כבר מתו
מזקנה.
מאוריטיס מעולם לא עבר כימותרפיה, לא לקח
תרופות ולא קיבל טיפול רפואי מסוג כלשהו. הדבר
היחיד שהוא עשה היה לחזור הביתה לאיקריה”.
חיים כמו פעם
באיקריה התארחה אלישיב בפונדק של תיאה, שאצלה
מתארחים בד”כ החוקרים שמגיעים לאי כדי לחקור
את תופעת החיים הארוכים. “האי הוא אי פשוט מאוד”,
היא אומרת, “וההרגשה בו כאילו אנו חיים במאה
הקודמת. הכינו אותי לכך שלא מדובר בחוויית תיירות
כפי שאנחנו רגילים באיי ייוון, אלא במקום שמתנהל
כמו בימים עברו והפשטות מאפיינת אותו. המקום
של תיאה נראה כמו אכסניית שדה, בלי שטיחים, בלי
פינוקים, הטיח מתקלף ופה ושם דברים לא עובדים.
לילה אחד לא היה חשמל, אז תיאה עברה בחדרים
ופיזרה פתיליות. בכלל, מסתבר, החשמל הגיע לאי
שנים. בהמשך לכך, מעטים האנשים שיש
10
רק לפני
להם טלפון סלולרי חכם וגישה לאינטרנט. הארוחות
אצל תיאה מתבססות על מה שהביאה באותו היום
מהגינה, מהשדה, מדיר העיזים או מהלול. לפני ארוחת
הערב באחד הימים, סיפרה שהיום האחיינית שלה
קטפה ברוקולי והיא הכינה ממנו תבשיל טעים. בבוקר
היתה מביאה את גבינת העיזים ישר מהדיר ופעם אחת
שלחה אותנו ללול להביא משם ביצים, ישר למחבת.
בוקר אחד לא היה לחם כי תיאה אמרה שלא שמעה
את האוטו של הלחם. בשעות הצהרים, הדייג היה עובר
עם המכונית שלו כשהוא קורא בקול “פסארי פסארי”
ותיאה היתה מסתובבת בין האורחים ושואלת מי רוצה
היום בארוחת הערב דגים. ההתנהלות הזו היא טבעו
של המקום: תושבי איקריה אוכלים את את הדגים
שדגו היום, את הירקות שנקטפו, הפירות שנשרו, הכל
טבעי, אורגני, נגיש.
כמעט לכל תושבי האי יש גפנים, עצי זית וגן ירק. כל
אחד דואג לעצמו ולשכניו. מהגפנים שהם בוצרים, הם
עושים יין ולאחר מכן מייבשים את הקליפות והזרעים
ומאכילים בהם את בעלי החיים שלהם. שום דבר
לא מתבזבז, אבל למרות מה שיכול להיתפס כדלות,
תושבי האי לא רעבים ללחם. התפריט שלהם פשוט
מאוד ודל בבשר. הם צורכים הרבה שמן זית טבעי
והרבה מאוד עלים ירוקים. על אף שהם לא צמחוניים,
הם “כמעט צמחוניים” - בקיץ הם אוכלים דגים, בחורף
מעט עוף ובאירועים מיוחדים אוכלים בשר עז. מחקר
שנערך באוניברסיטת אתונה מצא שבאיקריה צורכים
סוגים שונים של צמחים בעונה, כך
70-
התושבים כ
שמדובר בתזונה מגוונת מאוד מבחינה זו.
עוד דבר שמאפיין את תושבי האי הוא שתיה מרובה
של חליטות צמחים שהם מגדלים. התושבים מכירים
ויודעים את סגולות המרפא של כל צמח. בשיחותי
הם חיים עד מאה ויותר שנים, בריאים יותר,
שמחים יותר וסובלים פחות מתחלואות
הזקנה. תושבי חמשת האזורים בעולם
שהוכרזו כ”איזורים כחולים”, נהנים
מאריכות ימים ואושר רב, יותר מאיתנו.
מה הם עושים אחרת מאיתנו? כמעט הכל.
תושבת שוהם, גילה אלישיב, יצאה לאחד
האזורים הכחולים ומתארת חיים כל כך
קרובים אלינו גיאוגרפית וכל כך רחוקים
מאיתנו בפועל. אז אם גם אתם רוצים להגיע
בבריאות וצלילות - תקראו ותפנימו
100
לגיל
מ א ת : ג א י ל י ש י ף
ריקי בן דוד
|
אושיק פלר גיל
צילומים:
לא
מתים!