22 / 56
22
305
גליון
אבן שהם
מאת : גא י ל י שי ף
משפטו של אלאור אזריה הסתיים השבוע בהרשעתו
בהריגת מחבל. בקרוב יחל שלב הטיעונים לעונש
בו תבקש התביעה מאסר בפועל של מספר שנים
והסנגוריה תבקש הקלה בדין ובמקביל, מתכוונת
משפחתו של החייל לערער על עצם ההרשעה.
משפטו של אזריה היה טעון לכתחילה, כאשר גורמים
פוליטיים רבים מדי בחשו בעניין והובילו להעצמת
משמעויות המשפט ותוצאותיו. בתום הקראת פסק
הדין, פרצו מהומות ונערכו הפגנות משני צדדי המתרס:
המתנגדים להרשעתו, התומכים בהרשעתו ולחגיגה
הצטרפה גם משפחתו של המחבל, שהרבתה להופיע
בכלי התקשורת בארץ ובעולם עם תמונות בנם
“הקורבן”, שוכחת לגמרי שהיה מחבל שניסה להרוג
חייל צה”ל רגע לפני שנורה למוות בעצמו.
החלוקה לתומכי ההרשעה ומתנגדיה אינה בהכרח
החלוקה ה’רגילה’ שבין ימין ושמאל. לא מעט פרשנים
המוכרים כאנשי שמאל, דיברו בגנות ההרשעה או דרשו
לכל הפחות התחשבות בגזר הדין וקביעת רף ענישה
נמוך, לעומת אנשי ימין אשר אמרו כי ההרשעה בלתי
נמנעת נוכח המעשה.
1,198
בסקר שוהם נט שנערך השבוע, השתתפו
האם אתם מסכימים
תושבי שוהם וענו על השאלה:
עם החלטת השופטים להרשיע את אלאור אזריה?
מהעונים על הסקר אמרו כי אינם מסכימים עם
70%
ההרשעה.
נ ק ו ד ת
ה מ ב ט
מחשבות על תוצאות משפטו של אלאור אזריה
מה דעתו של אדם שהביט למחבל ישר בעיניים על
תוצאות משפטו של אלאור אזריה? מה ההבדל בין
מבט של אזרח ומבט של חייל על הסרט בו נראה
אזריה יורה במחבל? האם ההשקפה הפוליטית
שלנו מכריעה בתפיסתנו את האירוע? שלוש
דעות, שלוש פרספקטיבות - מי צודק, מהו צדק?
נכה צה”ל והלום קרב, בעל
אביחי נטף,
צל”ש ממבצע חומת מגן מבית נחמיה, מאמין
שנעשה לאלאור אזריה עוול:
תושב בית נחמיה,
36
אביחי נטף, איש נדל”ן בן
היה כבר קצין מעוטר בצל”ש אותו קיבל עבור
תפקודו בקרב בג’נין במהלך מבצע “חומת מגן”,
, בהיותו מפקד פלוגה בגדוד
2002
כאשר בשנת
נחשון, פיקד על המרדף אחר מחבלים שביצעו
פיגוע באוטובוס בכניסה ליישוב עמנואל, אשר בו
אזרחים והחייל סגן אלעד גרנדיר
9
נהרגו
ז”ל שנהרג ההתקלות. אביחי, שפיקד על
הכח שאיתר את המחבלים, הסתער על
אחד המחבלים, אך נשקו האישי הפסיק
לירות בגלל מעצור.
המחבל ירה בו ארבעה כדורים והתקרב אליו
עד שאקדחו הוצמד לרקתו. אביחי והמחבל
הסתכלו זה לזה בעיניים והמחבל לחץ על
ההדק, אולם למרבה המזל מחסנית האקדח
היתה ריקה. אביחי הפצוע ניצל את הרגע
והסתער על המחבל. במאבק ביניהם הצליח
המחבל לגנוב מאביחי את נשקו ואביחי לא
וויתר, נצמד לרגליו ונגרר אחריו. כשהמחבל
הסתובב כדי לירות באביחי, הצליח אחד
החיילים האחרים שהגיעו למקום לירות בו
ולהורגו.
אביחי אושפז בבית החולים שהוא פצוע באורח
בינוני עד קשה לאחר שספג שלוש כדורים באגן
ועבר הליך שיקום ארוך. היום הוא איש נדל”ן, נשוי
לגילית ואב לשלושה ילדים, אבל למרות השיקום
המרשים, נטף עדיין סובל מנכות קשה ומהלם קרב
והוא מטופל בקנאביס רפואי. שנות השיקום שלו
היו ארוכות וקשות, במהלכם חזר פעם אחר פעם
לזירת המוות, לרגע בו נשקו בגד בו בשיא הקרב
ולרגע בו הוצמד האקדח לרקתו, כשגופו מחורר
כדורים.
ההרשעה של אלאור אזריה שוב החזירה אותו
בזמן. “מוזר לומר ‘החזירה אותי בזמן’ “, הוא אומר,
“אני חי את האירועים שעברתי יום יום. ובכל זאת,
פסק הדין היה כמו מכה בבטן עבורי.
אני מאמין שהמשפט היה פוליטי וזה שורש הרוע.
אירועים מסוימים בצבא קורים לפעמים והם חייבים
להשאר במסגרת של הצבא, לא כדי להסתיר,
אלא בגלל שאי אפשר לשפוט סיטואציות מסוימות
בתנאי מעבדה, זה לא הולך כך. היה כאן חיפוש של
שעיר לעזאזל. שדה הקרב מאוד שונה מהכורסא
בבית בשעה שמונה בערב כשצופים בחדשות.
המצלמות לא מעבירות את מלא התמונה. התמונה
הרבה יותר מורכבת. מדובר ברגעים אחרי ניסיון
פיגוע, יש פחד, יש אדרנלין, יש ללוחם חדות
שבמצב כזה יכולה לעורר תגובה מאוד חזקה. על
הרצפה שכב מחבל שכבר ביצע פיגוע במטרה
להרוג ומספיקה תזוזה של אצבע כדי להורות על
ווידוא הריגה. כבר היו הרבה מאוד מקרים שמחבלים
לחצו על כפתור והתפוצצו, חיכו שיתקרבו אליהם
כדי לעשות זאת, העמידו פני מתים או פצועים
וניצלו את הרגע.
כשאני צופה בצילום האירוע, אין ספק שאני רואה
אותו בצורה אחרת מאשר השופטים. המצלמות
לא מעבירות את המחשבות והרגשות של החיילים
בשטח. אי אפשר לשפוט אדם עד שתעמוד בנעליו
ונעליהם של חיילים ברגעי קרב הם
נעליים מאוד גדולות. יש כאן כאב על
פגיעה ואבדן וידיעה שהיית יכול להיות
ההרוג או הפצוע בפיגוע הזה.
אלאור אזריה הרג מחבל שביצע פיגוע
רגעים לפני כן. הוא לא הרג אדם פשוט,
לא ירה בעובר אורח תמים. מבחינתי,
אם הוא טוען שחש בסכנה, הוא צריך
לקבל גיבוי מלא מהצבא. הוא לא בחר
להיות במקום הזה, הוא נשלח לשם כדי
להגן עלינו. הוא חייל שנקלע לסיטואציה
והמחיר שהוא משלם הוא לא הגיוני.
החיים והמוות ביד הלשון, והוא עשה
טעות באמירה שלו מיד לאחר המעשה.
אבל הציפיה שלי היתה שהצבא לא יתן לזה להגיע
למקומות האלו וכל המשפט לא יתנהל כמשפט
ראווה. המשפט הזה מחזיר אותי לתמונות שאני
חווה מאז הקרב בו השתתפתי. לאחרונה הצטלמנו
שלושה חיילים משוחררים מגדוד נחשון לכתבה
וכולנו היינו שותפים לתחושות בנוגע
1
בערוץ
למשפטו של אלאור. עצוב לי שחייל יוצא לקרב
בישראל וחוזר כנאשם לאחר שהרג מחבל”.