28 / 56
28
305
גליון
אבן שהם
חני מלכא
איפור כלות וערב
מ ג י ע ה ע ד א ל י י ך
לתיאום:
052-6977038
ח נ י מ ל כא
מקצועיות
ושירות
מעל הכל
התקדמות והתפתחות ומימוש עצמי, תושבי איקראיה
חיים את החיים מחוץ למירוץ.
“הביקורים במסעדות באיקריה היו לי חוויה בפני
עצמה”, מספרת אלישיב, “האדישות והאיטיות
שהפגינו המלצרים היו לצנינים בעיניי ובעיני חבריי
לקבוצה. האם מדובר בזלזול? מדוע העצלנות הזו?
אבל במהלך הימים, ככל שהתקרבנו והבנו את
התרבות המקומית, הבנו שלשווא ניסינו להחיל עליהם
את הערכים שהבאנו איתנו. לא מדובר באיטיות או
בעצלות, כי אם בשלווה. לא מדובר בזלזול וחוסר
שירותיות, אלא בנועם הליכותיהם דווקא. כאשר לא
הבנתי את דברי המלצר, הוא היה מזמין אותי למטבח,
שהיה נקי ומצוחצח בדרך כלל והיה פותח בפני את
הסירים ומציג בפני את התבשילים, הכל באורח רוח
ובסבלנות. אחרי זמן מה חשבתי לעצמי, באמת, למה
למהר? החיים יותר נעימים כשסבר הפנים טובות ויש
סבלנות לכל אחד”.
דבר ידוע הוא, שבאיקריה לא הולכים עם שעון – לא
שעוני יד, לא שעוני סלולרי, לא שעוני קיר. התושבים
פועלים על פי השעון הביולוגי שלהם – הם הולכים
לישון מאוחר וקמים מאוחר וגם לא מוותרים על שנת
הצהריים. “לא איכפת להם בכלל מהזמן” אומרת
אלישיב, “באיקריה, אם מזמינים מישהו לארוחת
18:00 -
בבוקר או ב
11:00 -
צהריים הוא יכול להגיע ב
בערב, מקסימום פיספס את הארוחה. בכלל, הם
נמנעים מלרגוז או להתעכב על תחושות שליליות.
התפיסה שלהם היא שהחיים טובים. לאנשים שמגיעים
מהעולם המערבי ובפרט מישראל, אלו נראים חיים
מאוד משעממים, אבל התושבים בכלל לא מרגישים
משועממים, הם מלאים בחוויות רגשיות ובסקרנות
והתחושה החיובית מלווה אותם במשך כל היום”.
ביטחון במקום חיסכון
בעולם שאנו חיים בו מלמדים אותנו מינקות כי עלינו
להתכונן ליום סגריר, לשמור גרוש לבן ליום שחור,
להתכונן לגרוע ולרע מכל ולכלכל את צעדינו כך
שכשנגיע לגיל מבוגר, נוכל להרשות לעצמינו קיום
מכובד. הכל נועד למנוע מאיתנו להגיע לעוני ודלות,
לבדידות ועצבות שמתלווים לזקנה.
באי איקריה ובאי סרדיניה, שבו ביקרה לאחרונה, יחד
עם ריקי בן דוד, תושבת שוהם, אלישיב מתארת עולם
הפוך, שבו האידאל והמטרה הם לחיות את ה’כאן
ועכשיו’. “דרך החיים שלהם היא ליהנות מהיום, לא
לדאוג למחר”, היא אומרת, “זו תפיסת עולם מאוד
מובנית בתרבות ארוכת שנים”.
אבל איך אפשר לקיים את החיים בצורה כזו, הרי
בסופו של דבר הזקנה מגיעה ומי שלא נערך לשנים
הקשות, נותר בחוסר כל?
“שני הפקטורים המשמעותיים בחיי התושבים בשני
האיים הללו ואשר בגללם הם יכולים “להרשות
לעצמם” לחיות בצורה כזו הם ההסתפקות במועט
והיחס לזקנים.
תושבי האיים הללו חיים בצמצום כל ימי חייהם ואין
ביניהם תחרות חומרנית בכלל - אין שום משמעות
לגודל הבית, לרוחב החצר, לקרמיקות ולסוג הברזים,
לארוחות פאר ובילויים ראוותניים. כל חייהם פשוטים
ומספקים ואין להם דרישות חומריות לכתחילה. אנשים
שם מעריכים אחד את השני לא לפי שטח אדמה,
רכוש או מעמד.
מה שבענייננו יכול להיקרא “עוני”, אינו עוני בכלל.
אחד החוקרים הבולטים של האזורים הכחולים, דן
בוטנר, גילה ששליש מתושבי הקצה הצפון מזרחי
פחות מחלות
20%
, עם
90
של האי מגיעים לגיל
זקנה משאר תושבי יוון. אלו אינם מאפיינים של
אוכלוסיות עניות, ששם רואים אחוזי תחלואה גבוהים
ביחס לאוכלוסייה הכללית. יתרה מזאת, האוכלוסייה
המבוגרת באזורים הכחולים סובלת משמעותית פחות
מאלצהיימר ומחלות דמנציה.
סרדיניה ידועה בכך שבאי מצוי המספר הגבוה ביותר
בעולם של גברים בני מאה ויותר. לא רק באריכות
ימים מדובר, תושבי סרדיניה מגיעים ועוברים את גיל
מאה בבריאות ובחיוניות.
לאהוב –
קודם את עצמי
שטחו של האי סרדיניה הוא כשטחה של ישראל,
אולם מתגוררים בו פחות משני מיליון בני אדם. כחצי
, אין לו זמן, הוא עסוק
103
ג'וליו, בן
הכנת ריקוטה טריה
מחלב צאן.
בישול החלב בסיר
נועד בשלב הזה
להפריד את הנוזל
מן השומן שבחלב
"באי מצוי המספר
הגבוה ביותר בעולם
של גברים בני
מאה ויותר. לא רק
באריכות ימים מדובר,
תושבי סרדיניה
מגיעים ועוברים את
גיל מאה
בבריאות ובחיוניות"
ארמניסטיס, איקריה