40 / 72
40
גליון 082
אבן שהם
נורית ינון
|
פרידה
ארמונד המתוק בעל לב הזהב לא זכה לקבל לב חדש.
לא זכינו אנחנו שיתקיים בו ״לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון
חדש בקרבי״, הפסוק שהיה שגור על פה כל החודשים האחרונים.
כשביקש שאבוא לצלם כשיודיעו על ההשתלה (״ברגע שנדע
נתקשר״), לא גילה לי שהכין שלט גדול ועליו כתוב ״תיכף
אשוב״. ארמונד, מלא כתמיד הומור ורוח טובה, תיכנן, כך סיפרו
האחיות ללבנה, להחזיק את השלט בדרך לחדר הניתוח.
בליל שבועות, עם מאות אנשים ונשים שהתכנסו ללמוד על השתלות לב,
כי תורה היא וצריכים אנו ללמוד,
לא הייתה מחלוקת בין הדוברים. בדרך כלל זה מתכון לפאנל משעמם. אבל בכל זאת היה
חשמל באויר. רגעים שתורה וחיים מתלכדים. פרופ׳ ברבש, פרופ׳ הלפרין קדרי, ד״ר משאלי
יחד עם לבנה ואיתי הפכו לשמות פרטיים. כולם הגיעו מאהבה לארמונד, שכנים מודאגים
באותו ישוב.
כשד״ר משאלי אמר לקראת הסוף שבע״ה נתכנס שוב לסעודת הודיה לאחר ההשתלה,
יכולתי לדמיין את זה באמת קורה. כל כך קשה להשלים עם המציאות שטפחה על פנינו.
אם ארמונד הוא לב הזהב אז ההגדרה של לבנה היא ״כתפיים״ אמרתי באותו ערב. כל כך
רחבות.
הרבה אמרו לי שחתמו על כרטיס אדי אחרי כך. אבל מיום שלבנה סיפרה לי שלמעשה
ארמונד יצא מרשימת ההמתנה להשתלה, שאיחרנו את המועד, כל הזמן איני יכולה
להפסיק לחשוב איך נוכל לאמר ביושר ש״ידינו לא שפכו את הדם״. אני לא יודעת לחשב
מחשבות בורא עולם. קוצב השנים.
אבל יש עוולות בידי אדם, והקשות שבהם הם אלו שנעשות בשם ה׳. אזרחי מדינת ישראל,
שבה אחוזי תרומת איברים הם בתחתית הסקאלה ביחס לכל יתר המדינות המערביות,
אינם יכולים לאמר ביושר ״ידנו לא שפכו את הדם״. כל אחד ואחת, ודאי מנהיגי הציבור,
בפרט אלו הטוענים לדבר בשם מצוות ה׳, לא יכולים להמשיך לאפשר לדיעה הרווחת,
שיש לכאורה בעיה לתרום איברים להתקיים, שכן זו הסיבה העיקרית לנתון תרמת האיברים
הנמוך בישראל. כי איך נאמר ״ידינו לא שפכו את הדם״.
בשבת האחרונה, פרשת ואתחנן, קראנו את עשרת הדיברות. לא תרצח. וגם לא יהיה לך
אלוהים אחרים. אולי אלוהים אחרים הם אלו שמאפשרים לנו לא לראות את האחר.
כשסיפרתי לילדים הם נזכרו בסיפורים המפחידים שארמונד היה מספר במסיבות הפיג’מות
בצהרון שהיה לכל כך הרבה ילדים בשוהם בית חם. זה אף פעם לא באמת היה מפחיד,
הם הסבירו לי, תמיד כולם היו צוחקים. ארמונד שקשה היה לתפוס אותו, גם בביקורים בתל
השומר, בלי בבת צחוק.
לב הזהב שלו נדם ואנחנו צריכים לחשוב מה מוטל עלינו לעשות כדי שסטטיסטיקת
ההמתנה לתרומת איברים בישראל תשתנה. תחתמו על כרטיס אדי, ואל תתבלבלו ברגעים
הקשים.
כבר מתגעגעת לרוח הטובה והלב הטהור שהיו לך, שכל הזמן נשקפים מלבנה והילדים.
ההשתלה היתה דבר שחיכינו לו מבלי לייחל
לו”.
כרטיס אדי
“תרומת איברים היא נושא חשוב ולא מדובר מספיק.
יש הרבה מאוד פחד סביב זה, הדמיון הולך רחוק.
ככל שהמידע יהיה ברור יותר, אנשים יבינו את
התהליך ואת החשיבות שלו. אני חושבת שדוקא
מהמקום של האמונה, הבשורה חייבת לצאת.
אלוהים נתן לנו כלים לעזור לנו ולאחרים.
ארמונד אמר, “זה חשוב. לא לי! אל תראי רק את
טובתי, זה חשוב לכל עם ישראל”. ארמונד עצמו
חתם על הכרטיס וכולנו, גם המשפחה המורחבת,
חתמנו. בשבעה שעשינו בבית הכנסת, היה שולחן
עם כרטיסים ואנשים חתמו וגם באירוע לציון
השלושים נעשה זאת. הסיפור של ארמונד הוא
לא רק סיפור על טרגדיה משפחתית אחת. אפשר
ללמוד ממנו לאן החיים לוקחים אותנו וכמה הכל
דינמי. זו המשמעות האמיתית של “ואהבת לרעך
כמוך”, כפשוטו. מה שאני רוצה לעצמי, אתן לאחרים
ולא אחסיר”.
העיקר הדרך
“בסופו של דבר, המסר של ארמונד הוא, שהדרך היא
החשובה. לאורך כל הזמן הוא חזר ואמר, שההשתלה
היא לא האישיו, אלא הדרך אליה. “תראי מה זה
מוציא מאנשים”, הוא היה אומר לי, “מהחברים
בקהילה, מהילדים שלנו, מהרופאים”. בכל התקופה
הזו, שהוא היה מאושפז, התחזקנו מאוד כמשפחה.
התגבשנו עוד יותר עם הילדים, למדנו כמה כח יש
לביחד שלנו. גדלנו וצמחנו והתפתחנו מאוד בשנה
הזו. חווינו את כל הטוב שיש למשפחה ולאנשי
היישוב בתמיכה שלהם בנו, בתשומת הלב. ארמונד
התמוגג מכל הטוב שנגלה בפניו. הוא היה איש טוב
שחי חיים מאושרים ונפטר מאושר”.
כשחברתנו היתה אומרת לו, "ארמונד, אני מתפללת עליך,
תתפלל גם אתה על עצמך", הוא היה עונה לה, "תתפללי
לרפואה בשבילי, אל תתפללי שאני אקבל לב, כי זה אומר
שלמישהו אחר יהיה רע"
tabakawood.com:
אתר
|
גבי טבק 0583945-450 תושב שוהם
מ ת מ ח ה ב מ ט ב ח י ם
נ ג ר ו ת א י כ ו ת י ת