30 / 64
30
גליון 862
אבן שהם
שפחתו הייתי
גואל רצון
של
ראיון עם יהודית הרמן שהיתה אחת מנשותיו
פברואר 9002 צפיתי בסרט בערוץ 01 אשר חשף לראשונה את
שמעטים ידעו אודות הכת שהקים אדם בשם גואל רצון בשכונת
התקווה בתל אביב. הכתבה תעדה את אורחות חייו של האיש,
שהקים לו חמישה בתים בהם שיכן את 23 נשותיו ועשרות רבות
של ילדים שילדו לו במהלך השנים.
כמו כולם, נדהמתי ולא הבנתי. הסרט גילה מצד אחד אדם מבוגר, לא אטרקטיבי
בשום מובן - לא חכם במיוחד, לא רהוט ואפילו עילג לעיתים, איך אומרים?
'לא תואר לו ולא הדר' ולא הצלחתי להבין מה סוד הקסם והמשיכה של אותן
נשים שהסכימו לחיות איתו ולפעול לפי התכתיבים הנוקשים והלא נתפסים
של גחמותיו. מנגד, הנשים שהתראיינו בסרט אמנם לא הופיעו בפנים גלויות
ובשמותיהן, אבל מדבריהן ניכר שהן נשים משכילות, רהוטות ומבינות היטב
מה הן עושות. הניגוד בין היכולת הגבוהה של הנשים הצעירות לבוא לידי ביטוי
ולעמוד על שלהן והתוכן של הדברים שהן אמרו – ההערצה והסגידה לאיש,
קיעקוע דמותו על גופן, המוכנות שלהן לחיות חיים של סגפנות תחת חוקי צניעות
נוקשים ביותר, הדהימו את הצופים. אחת הנשים אף הגדירה אותו כ"משיח.
וכשהוא יתגלה, האדמה תרעד". אותה אישה צעירה, שפניה טושטשו אבל קולה
בוטח ונחרץ כאשר הגדירה את האיש כמשיח, בת 82 בסך הכל, היא ליה הרמן.
הראיון עם "אבן שוהם" התקיים היום, חמש שנים אחרי, כשהיא משוחררת,
חופשיה ועצמאית ודרך המחזה שנכתב על סיפור חייה, "שייכת", מנסה לענות
על השאלה – "איך?"
ב
מאת גאילי שיף