28 / 64
ר א י ו ן
ס פ ו נ ט נ י
ע ם
י ה ו ד י ת
נ ב ע ה
יף
ִ
י שׁ
ִ
איל
ֵ
מאת: ג
הנה לכם מישהי שהחליטה להיות מאושרת. להיות
מאושר זו החלטה? האם הנטייה להיות מאושר
היא תכונה מולדת, או האושר תלוי בתנאי החיים?
יהודית החליטה שזו החלטה. לפני כחודשיים היא
החלה את פרויקט האושר הפרטי שלה, ‘001 ימים
של אושר’, במהלכם קיבלה על עצמה לתעד בכל
יום רגע אחד מאושר. ההחלטה הזו באה, כדי
למנוע מעצמה מלהתכנס למקום האפל של העצב,
בו היא תשקע בזיכרונות ובכאב
בת 35, נשואה ואם לשלושה, יהודית מתגוררת
בשוהם 21 שנים. אחרי קריירה של למעלה מ-51 שנה
בתחום הייבוא והייצוא והשילוח הבינ”ל, עשתה שינוי
וכבר עשור שהיא מטפלת בקליניקה שלה בשוהם
ודמיון מודרך.
NLP
באמצעות
שינוי הקריירה הזה, כך באמצע החיים, הוא לא
השינוי הראשון שעשתה בחייה. בגיל 71 עלתה לארץ
לבדה מצרפת. “עליתי לארץ לבד. הורי וארבעת אחי
ואחיותיי נשארו שם. הרגשתי צורך לעלות לישראל,
החלטתי שכאן אגור וכאן אבנה את חיי וכך עשיתי”.
בשנת 2002, לאחר 7 שנים בהן נלחמה בסרטן,
נפטרה אחותה הצעירה של יהודית. “מריאל היתה בת
53 במותה. היא חלתה לראשונה כשהייתה בת 82 ולא
הספיקה להינשא או להביא ילדים לעולם. המוות שלה
היה צפוי אבל מאוד מפתיע וכואב, אי אפשר לתאר
את לפיתת הכאב בגוף. היא היתה האחות הצעירה
במשפחה וכל כך קיווינו שהיא תצליח להתגבר על
המחלה”.
שנה אחרי שנפטרה, הובאה מריאל לקבורה בארץ.
“אבא החליט שהיא תקבר בישראל. אני לא יודעת
לומר מה היה המניע שלו, אבל אחרי שהיא נקברה,
אבא ואמא החליטו לעלות לארץ יחד איתה. ההורים
כבר היו מבוגרים והקליטה בגיל הזה היא לא קלה.
לאבא היה קשה עם השוני בשפה ובמנטליות וההורים
חיו על הקו ישראל-צרפת במשך כמה שנים”.
בשנת 2102, נפטר אביה של יהודית בצרפת. “אבא
נקבר בישראל, לצד אחותי, בחלקה שהוא ואימי
קנו עבורם ואימי נשארה לגור בשוהם באופן קבוע.
השנתיים בהן התגוררה כאן היו נפלאות - התגוררה
בדירה שלה ברחוב המכבים, אהבה את השכנים,
את השמש והקרבה לילדים שלי. אמא היתה פעילה
במועדון הגמלאים בשוהם ונהנתה מאוד מהיישוב”.
בחודש מאי האחרון, לפני כחצי שנה, יצאה אמה של
יהודית לקניות בסופר ‘יש’ ברחוב תרשיש בשוהם.
כאשר יצאה מהסופר, עם השקיות בידיה, החליקה
ומעדה במדרגות. היא פונתה באמבולנס לבית החולים
עם פגיעת ראש קשה ולאחר 7 ימי אשפוז במחלקת
טיפול נמרץ, נפטרה.
“הפגיעה היתה קשה וכשהגעתי למקום כבר לא היתה
בהכרה. השנים האחרונות היו מאוד טובות לאמא,
היא היתה חופשיה ומאושרת משהיתה שנים רבות,
לכן הטרגדיה כל כך קשה. לאחר שנפטרה קברנו גם
אותה ליד אחותי ואבי.
לאחר מותה היה חשוב לי שיהיה במקום מעקה
למדרגות ואכן, זמן קצר לאחר מכן, הוצב שם מעקה.
אני לא יודעת אם המעקה היה מציל אותה, אבל אולי
זה יציל מישהו אחר”.
חודשים מעטים לאחר מות אימה, התקרב יום השנה
של מריאל ויהודית הרגישה שהעצב יקנה לו מקום
קבע בנפשה. “היה בי עצב כל כך עמוק לאחר מה
שקרה לאמא ופחדתי לשקוע בדיכאון. פשוט כך.
חיפשתי עזרה, איזשהו משהו חיובי להיאחז בו וראיתי
בפייסבוק את הדבר הזה: ‘ 001 ימים של אושר’
ואמרתי לעצמי, זה הדבר”.
יהודית פתחה את המבצע הפרטי שלה לאושר, בתקוה
שתוכל לחלוק את הטוב גם עם אחרים ואולי להוסיף
קצת אופטימיות ושמחה ליום שלהם. האתגר לא
פשוט - למצא בכל יום משהו שגורם לך אושר הוא
פרויקט עמוק שנוגע בפינות המודחקות והרגישות
ביותר שלנו. ובכל זאת, יהודית נענתה לאתגר ולקחה
על עצמה להתחייב לאושר.
אילו תגובות קיבלת על הפוסטים הללו שאת מעלה
בחודשים האחרונים?
“כאשר התחלתי, חשבתי לעשות משהו בשביל עצמי.
מה שקרה בסופו של דבר הוא, שחברים רחוקים,
מכרים ואנשים זרים לחלוטין הגיבו לפרויקט. אנשים
התחילו לכתוב לי ולהעביר תגובות, לחלוק איתי את
הסיפור האישי שלהם וכך יצא שפגשתי במסע הזה
כל כך הרבה אנשים שאמרו שהם נתרמו בעצמם
מהעניין. בסופו של דבר, הכתה בי ההבנה שאני לא
רק בתהליך של לקיחה - אמפטיה, סימפטיה, חברות
וחום, אלא גם בתהליך של הענקה ונתינה לזולת -
בתשומת לב ואוזן קשבת. ואם נתתי למישהו סיבה
לחייך, להביט סביב ולמצא נקודת אור בקרבת מקום,
מה יותר טוב מזה?”.
היה לך פוסט מקורי במיוחד, משהו שהפתיע
גם אותך?
“דברים קטנים, של היום יום. באחד הימים היתה לי
מיגרנה איומה, אז כתבתי, ‘כואב לי הראש, אם אני
אומרת תודה שאם כואב לי הראש אז סימן שיש לי
ראש’. זו זווית אחת של ההסתכלות. וזו תמצית העניין.
אני בוחרת להתעכב על הדברים הטובים - אפשר
להריח משהו נפלא ולהמשיך, ואפשר לעצור וליהנות
מהריח הטוב, מהבריזה ולהפוך את זה לחוויה”.
את עוסקת בטיפול באמצעות דמיון מודרך, מה
המטרה של הטיפול ולמי הוא מיועד?
היא מתודולוגיה שמטרתה לשנות דפוסים
NLP“
והרגלים מחשבתיים, התנהגותיים ורגשיים תוך שימוש
בשפה. באמצעות שימוש בטכניקות מילוליות אנחנו
יוצרים קשר עם התת מודע שלנו והתכנים שנמצאים
שם ויוצרים שינוי של תפיסות, ערכים וכל מה
שמשמש כגורם מעכב עבורנו”.
מה הביא אותך לעשות את השינוי הזה באמצע
החיים?
“יש בי שמחה טבעית, אושר שקיים בי ועם זאת, עם
השנים, רציתי להרגיש טוב לגבי עצמי, להתמודד
עם החיים ולהישאר שמחה. תוך כדי למידה וחוויה
אישית, הבנתי שתחום הטיפול הוא תחום שמעניין
אותי ומתאים לי. לאורך השנים למדתי עוד טכניקות
והוספתי כלים שמאפשרים לי ללוות תהליך מתחילתו
ועד סופו. עבורי זה הביא לשינוי אמיתי. היום אני
הרבה יותר רגועה ומאושרת”.
ר
ש
ו
א
ל
ש
ם
י
מ
י
1
0
0
שאלון ספונטני
צבע - צבעי שקיעה
מוזיקה – הכל מהכל
דת - אוי, אין לי תשובה
קהילה – אנושות
ספר – ‘ארץ חדשה’ של אקהרט טולה
תכונה שאני אוהבת בעצמי -
החיפוש המתמיד שלי
אחר הטוב
תכונה שאני לא אוהבת בעצמי -
לא מספיק ספונטנית
איך אני נרגעת – כל יציאה לטבע,
גם סתם בגינה שלי
חלום – אני חיה את החלום
משפחה – בן זוג מדהים, משפחה מדהימה
התלבטתי מספר ימים באיזו תמונה לבחור,
בסוף החלטתי לשלוח תמונה שלי עם אמי,
גם כי היא הייתה מוכרת בשוהם וזה סוג של
הנצחה וגם כי היא מייצגת עבורי את הביחד
הייחודי שהיה לנו בשנתיים האחרונות. ניסיתי
לקחת אותה כמה שיותר לתערוכות ולמופעים
והצגות בצרפתית. התמונה המצורפת צולמה
בצוותא תל אביב בדיוק לפני שנה בהופעה
Jane
של שיראל ביטן ביחד עם אמה
אותה אהבתי מאוד בנעוריי בצרפת.
Mason
בתמונה : יהודית ואמא ז’נין
28
גליון 862
אבן שהם