26 / 64
o r i t . r o s e n f e l d@gma i l . c om | www. o r i t r o s . c om
פסיכולוגית שיקומית מומחית
טיפול במבוגרים,
■?
במתבגרים ובילדים
משברי חיים
■
טיפולי פוריות
■
דיכאון וחרדה
■
התמודדות
■?
עם מחלות
יעוץ בקבלת החלטות
■?
בצמתים בחיים
052-4567139
אורית רוזנפלד-קרעין
קליניקה בשוהם
hadarmg@netvision.net.ilלתגובות:
0
מאת מוקי הדר
סבתא בישלה דייסה
אף אחד לא מוכן להיות הילד מהסיפור על הסבתא
שבישלה דייסה. לזה נתנה, לזה נתנה ולזה נתנה ורק
לתינוק החמוד לא נשאר כלום מלבד דגדוג מעצבן
בבית השחי. כך בדיוק מתנהל לאחרונה הויכוח על
תקציב המדינה. כמה מיליארדים נוספים יבלע תקציב
הביטחון וכמה דייסה תישאר לחינוך, לבריאות, לרווחה
ולתשתיות. המפלגות בקואליציה עוסקות בסחר-מכר,
דילים וקומבינות. כל מפלגה וחבר כנסת רוצים נתח
גדול יותר כדי להשביע את האינטרסנטים שתומכים
במפלגה ולא לשם שמיים.
מי שאחראי על הכנת תקציב המדינה הוא אגף
התקציבים באוצר. עשרות הכלכלנים שמאיישים
את האגף החשוב הזה נחשבו תמיד לסיירת מטכ”ל
של משרד האוצר. הם מופקדים על שמירת הקופה
הציבורית וביצוע רפורמות במשק. הם נקראים גם “נערי
האוצר”, אולי בגלל צורך נפשי של בעלי האינטרסים
חברי הכנסת והשרים לגמד מעט את יוקרתם של
צעירים אלו, שזה עתה יצאו מהאוניברסיטה כשכרסם
מלאה בתיאוריות שלמדו בחוג לכלכלה וכבר מתיימרים
לדעת איך לחלק את העוגה, בזכות כוחו של אגף
התקציבים באוצר הם מכתיבים לכל המגזר הממשלתי
לאן יילך הכסף.
גם אני הייתי בעבר “נער אוצר”. בשנת 9691 עברתי
הישר מהחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית לאגף
התקציבים. אז עוד לא היו מחשבים אישיים, דפי אקסל
ואפילו את החישובים עשינו על מכונות חישוב ידניות
עם מין ידית מברזל שאתה מסובב כדי להגיע לסיכום
של טורי המספרים. את גיליונות החישובים הארוכים
המודפסים פרשנו על המרצפות לאורך המסדרון בקומה
השלישית בבניין משרד האוצר ובימים שלפני הגשת
התקציב לכנסת “דלקו האורות כל הלילה” באגף,
קלישאה שגורה בפי הכתבים הכלכליים עד היום.
ביום הראשון לעבודה קרא לי רכז המשרדים הכלכליים
לחדרו והטיל עלי משימה: “מינהל הרכב הממשלתי
מטפל ב- 0051 הרכבים שמחזיקה הממשלה. השנה
הם רוצים להחליף 004 רכבים משומשים בחדשים
ומבקשים תוספת תקציבית נכבדה. הפקידים הבכירים
וגם השרים מתלוננים שהמכוניות שהתיישנו, לא סוחבות
בעלייה לירושלים ומתקלקלות והגיע הזמן להחליפן.
תבדוק כמה מכוניות באמת צריך להחליף השנה. בעוד
שלושה ימים פקידי מינהל הרכב הממשלתי באים אלינו
לפגישה ואני רוצה שנהיה מוכנים עם נייר ביד”. כמובן
שרציתי לעשות רושם טוב במשימה הראשונה שלי ולכן
ישבתי שלושה ימים וערכתי דו”ח מפורט שכלל את
עלות התיקונים, הדלק, הבלאי, ירידת הערך, הריבית
במשק ונתונים נוספים. עבודת מחקר מפוארת שכוללת
טבלאות מרשימות וגם מסקנה סופית חד משמעית:
השנה צריך להחליף רק - 271 מכוניות בצי הרכב
הממשלתי.
הגיע היום והפקדים הוותיקים של מינהל הרכב
הממשלתי עלו מתל אביב לפגישה באגף התקציבים.
הרכז שאל, “מה תשתו?”, כדי להפשיר את האווירה.
כוסות התה הגיעו מהמזנון והדיון החל. תמים שכמוני,
חשבתי שיתייחסו בעיקר למסמך שטרחתי כל כך
בהכנתו והייתי מוכן להגן עליו בחירוף נפש אבל הדיון
הפך לסחר מכר בסגנון שוק מחנה יהודה הסמוך לבניין
האוצר. אלו אומרים “004 חייבים להחליף מייד!”, הרכז
מציע, “001!”. לבסוף הסכימו על 022 מכוניות חדשות.
הפקידים חזרו לתל אביב מרוצים עם חצי תאוותם בידם
וגם הרכז היה מרוצה. רק אני הטירון, “נפלו פניו”. הרי
הוכחתי שחור על גבי לבן לפי כל כללי הכלכלה שהיה
צריך להחליף רק 271 מכוניות ולא יותר. הרכז שהבחין
במצוקתי פנה אלי ואמר, “קיבלת היום את השיעור
הראשון בניהול תקציב המדינה: כלכלה זה לא מדע
מדויק. התחשיבים שהכנת לא היו ברכה לבטלה, אבל
בסופו של דבר אנחנו עוסקים כאן במשא ומתן וצריך
לדעת להתפשר. אבל אנחנו ניצחנו אותם - הוספנו 84
מכוניות חדשות מעבר לחישוב הכלכלי אבל הם ויתרו
על 081”.
התחושה לצערי היא שבתקציב המדינה הנוכחי
הכלכלנים המסורים של אגף התקציבים שלא זוכים
לגיבוי שר האוצר לפיד מפסידים הפעם בגדול.
עוד שיעור חשוב קיבלתי בתקופת עבודתי באגף. כידוע
בשנים האחרונות פקידי אוצר רבים עוברים משרות
המדינה לשוק הפרטי. הם נדרשים לשנה של צינון,
אבל כאשר הם יעבדו אצל הטייקונים, הבנקים וחברות
הביטוח הם יקבלו מיד רכב צמוד מסוג אאודי עם 002
כוחות סוס לפחות ובמיליוני השקלים שירוויחו כבונוסים
יחזירו בריבית דריבית את השכר שהפסידו בשנת
הצינון, ולכן מעטים עומדים בפיתוי. גם לי הוצע פיתוי
אבל עם הרבה פחות כוחות סוס.
בין שאר תפקידיי באגף כרפרנט, השאירו לי גם
את תקציב הרכב הממשלתי. כצעיר על משכורת
ממשלתית זעומה הגעתי לפגישות במינהל הרכב
כשאני רכוב על טוסטוס משומש. “למה שלא תתקדם
ותחליף לקטנוע אתה יודע שכל שנה אנחנו מוכרים
עשרות קטנועים שמשמשים את הדוורים בדואר?”
(הדואר היה אז משרד ממשלתי בראשות שר הדואר
שמעון פרס), “לא תודה”, עניתי. הרגשתי שיהיה זה לא
תקין שארכוש קטנוע מאגף ממשלתי שאני ממונה על
תקציבו. “אין לך מה לחשוש, תיגש למכרז כמו כולם”,
אמרו לי. בתמימותי חשבתי, למה לא!? הרי הכול כשר
ולפי הנהלים. ואמנם במכירה הפומבית הבאה הם עזרו
לבחור בווספה שנראתה הכי טוב ועשתה הכי פחות
קילומטרים. שילמתי את הסכום הנקוב בלירות של אז
והייתי בטוח שהאינטגריטי שלי לא יושפע מהעסקה.
אבל מאז אותו יום כל פגישת תקציב עם מינהל הרכב
הממשלתי, נפתחה בשאלה “נו איך הווספה שבחרנו
לך? נכון שאתה נהנה ממנה?”, ובמילים אחרות, “עזרנו
לך, למה שלא תעזור קצת גם לנו בהגדלת התקציב
לשנה הבאה?”.
תקופת עבודתי באגף התקציבים הייתה נהדרת, רכשתי
חברים שנשארו איתי עד היום ולמדתי שיעורים רבים
נוספים ובניהם את השיעור החשוב ביותר - שאני
כנראה לא באמת מתאים להיות כלכלן והחלפתי
מקצוע לעיתונאות בו אני עוסק כבר 04 שנה.
26
גליון 862
אבן שהם