32 / 72
טו’ בשבט מבחינת רוב הישראלים
הוא חג לילדי הגן. נדמה, שזה
המקום הראשון וגם האחרון שבו
אנחנו חוגגים את החג הזה. עבור
ילדי הגן, טו’ בשבט הוא חג, כמו
חנוכה, כמו ראש השנה וכמו פסח.
לעומת החגים האחרים, בעלי מטען
מרובה משמעויות היסטוריות, דתיות
ולאומיות, טו’ בשבט הוא חג מעט
דל מבחינה זו.
אז נכון. יחסית, טו’ בשבט הוא
חג לא חגיגי. אין בו טקסים או
מצוות רבות ואין לו סיפור שבונה
אתוס לאומי רב משמעות. אבל
יש בו נושא חשוב - שמירה
על הירוק והטבע, ומסתבר
שהיהדות, כמו בהרבה דברים
אחרים, הקדימה את זמנה ויצרה
חג שלם שהוא חגיגה של טבע
ואהבה לטבע , לצד כמה חוקים,
שנועדו לשמור עליו
מאת: גאילי שיף
יש
משמעות
“עד כאן חיים האילנות ממי השנה שעברה, מכאן
ואילך חיים ממי השנה הבאה” (ירושלמי, ראש
השנה פ”א ה”ב).
כיום, משמעות החג היא רחבה וכוללת גם
אלמנטים של אקולוגיה וקיימות. החג מופיע
לראשונה במשנה ובתלמוד, כראש השנה לאילן.
התאריך מציין את תחילתה של שנת החקלאות
ומניין שנותיו של הפרי חשוב לצורך קיום כמה מן
המצוות התלויות בארץ, כמו ‘ערלה’, ‘נטע רבעי’
ותרומות ומעשרות. עם השנים, הפך יום זה לחג
ונוספו לו אלמנטים של חגיגיות בדמות הנוהג
לאכול מחמשת הפירות המוזכרים בשבעת מני
הארץ, איסור הספד המת ועוד.
ראש השנה לאילנות הוא חג ארצישראלי, אבל
יהודי הגולה נהגו לחגוג אותו בצורה סמלית, כדי
להתחבר ולשמור על הזיקה לארץ. לפיכך, נהגו
היהודים בגולה לאכול מפירות הארץ שיובאו
להם בצורתם המשומרת או המיובשת ומכאן גם
המנהג לאכול פירות יבשים בחג. כל קהילה בכל
פזורה קבעה לעצמה את סדר החג ואת מנהגיו,
כשאלו נועדו כאמור, ליצור את החיבור והקשר
לתבואת הארץ.
יש
סמליות
טו’ בשבט הוא חג המזוהה יותר מכל כחג
‘הקבלה’. המקובלים של צפת, שהיתה מרכז
קבלי מאז המאה ה- 61, מצאו חיבורים
ומשמעויות מבחינה קבלית ולמעשה ‘אימצו’ את
החג. לטו’ בשבט, כך על פי הקבלה, יש מוטיבים
סמליים שנועדו לחבר בין העולם הפנימי שלנו,
בני האדם, לטבע ולראשוניות שלו.
בטו’ בשבט נהוג לאכול פירות משלושה סוגים:
פירות שאת קליפתם זורקים ואת תוכם אוכלים-
כמו רימונים, אגוזים ושקדים.
ט
ָ
ב
ְ
שׁ
ִ
טו’ בּ
כמה מילים על החג הכי לא חגיגי
32
גליון 352
אבן שהם