אבן שהם - גליון 247

100 / 116

0את כל הטורים ניתן למצוא גם בפייסבוק. 0
0שי ללא גלוטן
חג שמח שכולו דבש!
שי ללא גלוטן
ה מ ו צ ר י ם ב ח ס ו ת
מאפינס בננה, דבש וקינמון ללא גלוטן
אופן ההכנה
1. מערבבים בקערה את כל היבשים.
2. בעזרת מזלג מועכים את הבננות.
3. מקציפים את הביצים עם הסוכר על מהירות גבוהה כ-7-6 דקות.
4. מנמיכים את המהירות ומוסיפים בהדרגה את תמצית הווניל , השמן והבננות.
5. לאחר דקה או שתיים של ערבוב ,מוסיפים את תוכן הקערה עם היבשיים ומערבבים
עד קבלת תערובת אחידה.
6. בעזרת מצקת מוזגים את התערובת לתבנית המאפיינס ולתנור לכ-02 דקות בחום
של 081 מעלות.
שבלולי קינמון ודבש ללא גלוטן
אחרי ארוחת החג ואחרי שפתחנו את הכפתור במכנסיים על מנת שנוכל לנשום קצת,
לא נותר לנו אלא ליהנות מכוס תה מרווה ומרענן. אם כבר שותים תה ואם הכפתור כבר
פתוח אז למה לא לצרף עוד שבלול קינמון ודבש בצד...סתם בשביל הכיף.
אופן ההכנה
1. לשים את כל החומרים ביחד במעבד מזון עד קבלת בצק חלק וגמיש
2. חשובלזכורשמדוברבבצקשמריםאזחשובלתתלולתפוחמספיק(שעהוחצילפחות).
לאחר שהבצק תפח, פותחים אותו לריבוע גדול (גודל של נייר אפייה פחות או יותר),
מורחים את החמאה(של המלית), שופכים
קינמון מגלגלים לנקניק ובעזרת + את הסוכר
סכין חד חותכים לשבלולים.
3. מסדרים בתבנית ונותנים לשבלולים
לתפוח כרבע שעה נוספת. לאחר כרבע
שעה מורחים ביצה טרופה על השבלולים.
4. בתנור שחומם מראש ל-081 מעלות
שמים את השבלולים לכ-01 דקות עד
השחמה.
5. מחממים את הדבש במיקרו כ-01 שניות.
כאשר הדבש נוזלי מורחים בעזרת מברשת
על השבלולים החמים.
הטור הזה הולך להיות מתוק. לא סתם הדבש הוא אחד מסממני ראש השנה. חום
יולי–אוגוסט אומנם לא היה כבד מאוד השנה, אבל עם בוא השנה החדשה גם הוא ברח
לו. החופש הגדול? היה כלא היה. אפילו הנמר האסיאתי ביקר אותנו במהלך יולי אוגוסט.
ביקור מאוד לא נעים של גברת יתושה מאוד לא חביבה. לשמחתנו גם היא מתחילה
להיעלם עם בוא חג הדבש.
גם הכדורגל חוזר לכבוד השנה החדשה. ברצלונה וריאל מדריד ינסו לכבוש את העולם,
היונייטד ינסו להתאושש מפרישתו של סר פרגוסון המהולל ואנחנו? אנחנו נמשיך להיות
בביצת הכדורגל הישראלי, שאם נודה באמת אנחנו כל כך אוהבים. הפועל עפה מאירופה
בבושת פנים, חיפה הפציצה שמינייה והאימפריה הצהובה? היא שוב מסתערת על ליגת
העל שלנו והפעם כבונוס גם על הליגה האירופאית (תנו קצת לפנטז... מה אכפת לכם).
את הטור אני כותב מהגלות. מהעיר הגדולה, עיר האורות, עיר המסעדות והבילויים. לא,
לצערי לא מדובר בעיר הגדולה ניו יורק, לא בעיר האורות פריז ולא ברלין עיר המסעדות
והבילויים. מדובר בראשון לציון, אורות הקניונים ועשרות, אם לא מאות מסעדות. בישראל
יש לנו עו"ד לכל תושב ובראשון מסעדה לכל תושב. הכול החל לפני מספר חודשים,
הנסיכה הגדולה שלי החליטה שהיא מאוד אוהבת את אחותה הקטנה כול עוד הן לא
באותו החדר. האחת טוענת שתור השנייה לסדר את החדר והראשונה טוענת שתור
השנייה. השנייה טוענת שהחברות של הראשונה הרסו והראשונה טוענת שהחברות
של השנייה השמידו. בקיצור בלאגן בבית האנטי גלוטן שלי. מכאן הדרך למחול השדים
של הוספת חדר הייתה קצרה מאוד. כרגיל אני ורעייתי האהובה התעוררנו מאוחר מידי.
הפנטזיה לעוד חדר נמצאת אי שם בראשנו כבר הרבה שנים, אבל פתאום האסימון
נפל. טירוף מערכות מוחלט. עברתי לגור במחלקת ההנדסה של המועצה עם שתי
גבירות חביבות (וזאת ההזדמנות להודות להן שסבלו אותי, שלא העיפו אותי, שלא שלחו
מתנקשים לטפל במטרד ללא גלוטן שלא ממש התייחס לשעות קבלת הקהל ומעל
הכול שהיו מאוד מקצועיות ותוך חודשיים אישרו את היתר הבנייה). גם מצד האדריכלית
התחלתי לחוש סכנה לחיי. כנראה שלא עדכנו אותה כמה קשה לעבוד עם סלב (טוב נו
סלב מקומי...טוב לא ממש סלב, סתם כותב טור בעיתון) וכן זה גם המקום והזמן להודות
לה מכל הלב.
ואז הגיע שלב הקבלן. תוהו ובוהו עלי אדמות. קבענו עם הקבלן ליום ראשון ה- 8/5.
ברור לכולנו שקביעה עם קבלן זה משהו טנטטיבי. ערטילאי. 8/5 לא באמת אמור להיות
8/5 ושעה 00:7 זאת המלצה מגניבה לתחילת שעת עבודה. ככה חשבתי לפחות. יום
ראשון, 00:7 ואני שומע דפיקות בדלת. חצי רדום אני פותח את הדלת וחשכו עיניי. הקבלן
עומד בזמנים! ואתו ארבעה אנשים, שנראים כמו שמונה, עם פטישים בידיים ועוד כל
מיני כלים מפחידים. אני לא יודע מי המום יותר מהסיטואציה ההזויה הזאת. אני שעומד
מול קבלן שעומד במילה שלו, או הקבלן שעומד מול חננת מחשבים שרגיל לישון בשעה
00:7. הוא גוער בי להזדרז כי בשעה 00:8 כבר הורסים ואכן ב-10:8 כבר אין חשמל ואין
גם מים. פטישים מתעופפים לכל עבר. אני עומד בצד המום. לא מבין מה קורה כאן. יש
בביתי הקט, הנעים והשלו חמישה אנשים, סוג של הרי אדם שכל יד נראית כמו רגל,
משמידים את הבית שלי. האחד מניף את הפטיש ס"מ ספורים מראשו של האחר בזמן
שההוא מטיס בלוקים החוצה מילימטרים מראשו של השלישי. לרביעי בלוק נופל על
הרגל. הבלוק מתנפץ לרסיסים. לרגל שלום. טונה של אבק ואני מרגיש איך התקף הלב
מתקרב. ברנש עצום ממדים מתרומם בזריזות מדהימה, נוטש את פטיש 5 הק"ג ומזנק
לצדו השני של החדר. תוך שניות הוא מחסל בבקבוק קולה קרה. אני עדיין עם הקפה
מהבוקר. כמה דקות אחרי זה אני קולט הר אדם אחר, על כל 021-011 הק"ג שלו, מקפץ
כאיילה חיננית וקלת רגליים ומחסל בקבוק חלב. "זה טוב לאבק" הוא טוען. ואני חננת
מחשבים משוהם עדיין עם הקפה של הבוקר. השעות והימים חולפים וככה אני מוצא את
עצמי, בגילי המופלג עם אשתי האהובה ושלושת ילדי חוזר לגור בבית של ההורים. חוזר
למקורות. חוזר לעיר הגדולה. ראשון לציון.
פתאום אנחנו מגלים את היתרונות של העיר הגדולה. כייף כאן, הכול נגיש וזמין אפילו
הים (אולי לקראת הבחירות אפשר לדרוש מראש המועצה שלנו שיארגן לנו ים בשוהם...),
אבל בית זה בית ושוהם היא שוהם ועל טעמם של מעדני הדבש למיניהם עבור השנה
החדשה אנחנו מקווים להתענג בבית החדש-ישן.
(לתבנית של 21 מאפינס) מצרכים
2 ביצים
4/1 כוס סוכר חום
3 כפות דבש
4/1 כוס שמן
3 בננות
1 כוס קמח שקדים
4/3 כוס קמח תירס דק
4/3שקית אבקת אפייה
2/1 כפית סודה לשתייה
1 כפית קינמון
מעט מלח
לבצק:
3/2 כוס חלב חמים
1 ביצה
05 גר' חמאה בטמפ' החדר
כוס קמח טפיוקה + כוס קמח דוחן
כף שטוחה קסנטן גאם
כפית מלח
כף שמרים
חצי שקית אבקת אפייה
3/1סוכר לבן
למלית:
05 גרם חמאה רכה (למרוח על הבצק
לאחר שפתחנו אותו)
כפית קינמון.+ 4/3 כוס סוכר חום
ציפוי:
1 ביצה טרופה (למרוח על השבלולים
לפני אפייה)
2 כפות דבש חמים
100 גליון 742 אבן שהם