אבן שהם - המגזין של שהם וישוביי חבל מודיעין - גליון 283

28 / 64

28 גליון 382 אבן שהם
o r i t . r o s e n f e l d@gma i l . c om | www. o r i t r o s . c om
פסיכולוגית שיקומית מומחית
טיפול במבוגרים, ■?
במתבגרים ובילדים
משברי חיים ■
טיפולי פוריות■
דיכאון וחרדה■
התמודדות■?
עם מחלות
יעוץ בקבלת החלטות ■?
בצמתים בחיים
052-4567139
אורית רוזנפלד-קרעין
קליניקה בשוהם
0משמוליק שיר
ד”ש עם שיר
יומן מסע
למיכאל דה נוסטרדם או בשמו הלטיני מישל
נוסטרדמוס, אסטרולוג ורופא צרפתי שחי במאה
ה-61 בפרובאנס (אגב, נצר למשפחה יהודית
שהמירה את דתה) היה כח ניבוי. יותר נכון, האגדות
הרבות עליו והנבואות המעורפלות שלו, שיכלו
להתפרש לכאן או לכאן, יצרו לו במהלך השנים
מוניטין של חוזה עתידות. האמת היא שאני לא נביא
ולא חוזה עתידות אבל בעקבות מאורעות השבוע
האחרון, אני מעז ומנסה להתנבא איך תראה המדינה
שלנו נגיד בעוד 5 שנים. (בהקצנה כמובן) אני עושה
זאת בצורת יומן אישי.
54:60 – המאבטח האישי של המשפחה מעיר אותי.
54:70 – אני יוצא לתחנת האוטובוס ברחוב הראשי
בשכונה (מאז שהחלו לזרוק בקבוקי תבערה על
מכוניות פרטיות בצירים ראשיים נאסרה הנסיעה על
רכבים לא ממוגנים ומישל לקחה את הרכב הממוגן),
פותח בעזרת קוד האישי את דלת הפלדה הכבדה
בלובי הבניין, פותח את הגדר האלקטרונית המקיפה
את השכונה ויוצא (בחששות כבדים יש לומר)
לתחנת האוטובוס.
00:80 – האוטובוס הממוגן מגיע. אני מתרווח בכיסאי
ומביט על השדות הירוקים לצידי הדרך, מהרהר
בנוסטלגיה על ימים אחרים.
51:90 – מגיע למשרד בת”א ויורד מהאוטובוס (כן,
גם בשנת 0202 זה לוקח שעה ורבע להגיע בבוקר
משוהם לתל אביב) המשרדים שלנו שוכנים בדיוק
מול אוני’ תל אביב. אלפי ערבים ישראלים מפגינים
כאן כבר חמישה חודשים ברציפות. הם דורשים
לחזור לשייח מוניס. “כאן היה הבית של הסבא שלי
והאדמה כאן קדושה בשבילי בדיוק כמו האדמות
בעכו, יפו לוד ורמלה” כתוב על אחד השלטים
הקשורים לרמזור. אחמד טיבי, שעון על מקלו,
ממשיך לשלהב את ההמונים “בדם ואש נפדה אותך
יא רמת אביב”, נשמעות קריאות ההמונים. מהצד
השני של הרחוב עומדים נציגי שכונת רמת אביב
וצועקים בקצב שלהם “תתפטר הממשלה שהבטיחה
גידור שכונה”. שמועות עקשניות מספרות על נציגים
מהשכונה שנפגשים בחשאי עם וועדת המעקב
הערבית לדון בפינוי השכונה וסכום הפיצויים. לאחר
שהרוחות מתלהטות, והמשטרה זורקת כמה רימוני
גז מדמיע, אני חובש את מסכת האב”כ האישית שלי
ומפלס את דרכי מבעד להפגנה הסוערת למשרד.
מישל מתקשרת באמצע היום לוודא שהגעתי בשלום
ולהזכיר לי לחזור מוקדם מהרגיל מהעבודה, כיוון
שהערב יש בקיבוץ שדה אליהו את פגישת הגרעין
של החברה מהנח”ל. אמנם החששות כבדים, אבל
אני לא מוכן בשום הון שבעולם להפסיד את המפגש
עם החבר’ה מהצבא.
00:81 – יוצאים לכיוון קיבוץ שדה אליהו ברכב
הממוגן. בפרדס חנה עוצרים לביקורת הרגילה.
תור המכוניות ארוך מהרגיל. לאחר שבדקו לנו
את רישיונות המעבר ואישורי הצבא, אנחנו נכנסים
למנהרה (אחרי הפיגועים החוזרים ונשנים בכביש
ואדי ערה, הצליח ראש הממשלה אריה דרעי לשכנע
את הממשלה והצבא לחצוב כביש תת קרקעי
מפרדס חנה ועד עפולה. כביש “מנהרת מגן” נקרא
שמו בישראל). מישל מתחילה לכסוס ציפורניים
ולהביט בכל רכב שחולף מולנו במנהרה. השריוניות
של המשטרה החולפות על פנינו מפיגות קצת את
החששות.
03:02 – סוף סוף מגיעים לקיבוץ. אחרי שעברנו
את הגדר החיצונית, תעלות ההגנה והגדר הפנימית,
אנחנו במקלט חוגגים עם החבר’ה. העובדה
שהמסיבה נערכת במקלט החם והדחוס משהו (אחרי
שהאחים המוסלמים השתלטו על ירדן בהפיכה
צבאית, הטילים נופלים מדי פעם על אזור עמק בית
שאן), לא מעיבה על השמחה.
00:20 – סוף סוף מגיעים חזרה לישוב. מישל מדברת
בנוסטלגיה על התקופה של פעם, כשהמדינה הייתה
. “היום הכל C ושטחיB , שטחיA מחולקת לשטחי
אחד גדול”, היא חותמת בעצב. A נהפך לשטח
בצלם
א ָ ר ּ ָ ים ב ִ לֹה ֱ ם א ֶ ל ֶ צּ ְ מוֹ ב ְ ל ַ צּ ְ ם ב ָ ד ָ א ָ ת ה ֶ ים א ִ לֹה ֱ א א ָ ר ְ בּ ִ י ַ ו
ם: (בראשית א’ כ”ו-כ”ז). ָ תֹא א ָ ר ּ ָ ה ב ָ ב ֵ ק ְ ר וּנ ָ כ ָ תוֹ זֹא
על הפסוק הזה שקראנו בשבת האחרונה בפרשת
השבוע, הושתתו דמוקרטיות, חוקקו חוקי זכויות
כבוד האדם וחירותו ונבנו מערכות משפט. בגלל
הפסוק הזה שהנחלנו לעולם, עלינו לדעת לדכא את
יצר הנקמה המחלחל בנו לאחר כל פיגוע רצחני,
ולהבחין בין המפגע ומי שאינו מעורב בפיגוע. בין אם
הוא אזרח הנמצא באזור, בין אם הוא מוכר בחנות
השווארמה, צלם טלוויזיה או סתם עובר אורח. אבל
יש עוד פסוק במקורותינו, “הבא להורגך השכם
להורגו” ולכן כל מי שירים עלי סכין (ויוסיף להרמת
הסכין כל מיני תארים לאלוקים כגון ‘אללה אכבר’),
לא אדקדק בכוונותיו האם הוא רוצה לחתוך אבטיח
עם סכין זו או שמא הוא ממהר למצוות ברית המילה.
ישר אנסה לנטרל אותו, גם אם הדבר יעלה בחייו.
ומילה אחרונה לגבי המחבלת מעפולה. ראיתי כמו
כל עם ישראל את האירוע. מה אם לאותה מחבלת
הייתה חגורת נפץ מתחת לשמלתה הארוכה? (ראו
מקרה המחבלת ברכב במעלה אדומים) ומה אם חייל
שהיה חס עליה, היה מנסה להתקרב אליה ולקחת
את נשקה ואז היא הייתה מפעילה את חגורת הנפץ
ואותו החייל היה עובר מן העולם יחד עם חיילים
אחרים ופצועים רבים (וכבר היו מקרים כאלה שקרו
לחיליינו)? יש פתגם ערבי שאומר - “מאה אמהות
יבכו, ולא אמא שלי”, אני מאמץ בחום את הפתגם
הזה.