אבן שהם - המגזין של שהם וישוביי חבל מודיעין - גליון 283

26 / 64

26 גליון 382 אבן שהם
עו"ד, נוטריון ומגשרת מירב בלאיש
אריאלה אביר זוהר
) יועצת חינוכית (
)CBT( מטפלת התנהגותית קוגנטיבית
מטפלת בילדים, נוער ומתבגרים
במגוון בעיות רחב:
בעיות חברתיות 0
חרדות 0
בעיות בדימוי עצמי 0
בעיות התנהגות 0
בעיות קשב וריכוז ועוד... 0
עמיתה במכון " שיטות"
חברה באיט"ה
054-6522337
קליניקה בשוהם ובראשל"צ
מיכל פיקרסקי| משהו אישי
אני רציתי שניסע עוד פעם לניו יורק והוא במענה הודיע
לי ש”הוא לניו יורק לא נוסע שוב”. הוא כבר היה שם,
ויותר מפעם אחת, איתי ובלעדיי ויש עוד כל כך הרבה
מקומות בעולם שלא היינו בהם: הודו, דרום אמריקה,
אפריקה, אוסטרליה אפילו בברלין. צודק. שאלתי אותו
לאן בא (לו) לנסוע, אולי להודו? הוא לגמרי התלהב. מה
בדיוק חשבתי לעצמי?
התחלתי לחפש טיול כלשהו להודו. להודות על האמת,
אנחנו לא ממש טובים בניווטים והתמצאות. מילא בארץ
אירופאית בפרט, או מערבית בכלל, שכולם כבר היו בה
לפנינו ויכולים לצייד אותנו בעצות ורשימות, אבל לא
במדינה כמו הודו. זה לא. שם אני צריכה טיול מודרך
מסוג כלשהו. פתחתי את ד”ר גוגל וחיפשתי.
לא תאמינו, הודו הפכה למדינת “העצמת הנשים”. כל
הטיולים שמצאתי לשם עוסקים בנשים והעצמתן. ברור,
כי הודו היא דוגמה ומופת ליחס לנשים והעצמתן, בתנאי
שאינך בחורה לבדה באוטובוס מלא גברים אלימים
ששם את עלולה להיאנס ולהירצח במכות, או שאינך
אלמנה הודית צעירה ששם את עלולה להישרף בעקבות
מות בעלך או בתנאי שאינך הודית ענייה שעשויה
לשמש “רחם להשכרה” לזוגות מערביים. ככל שנכנסתי
יותר לעומק הודו (הווירטואלית) ככה הבנתי שאני לא
באמת רוצה לטייל בה - לא בעוני, לא בטינופת, לא
בחום ובלחות, לא במקום שהטבע מכלה בו את זעמו
באופן עקבי, לא בתוך האנשים המחייכים מתוך עוניים
ודלותם, לא בנהרותיה מלאי אפר האדם ולא ברחובותיה
מלאי צואת פרות. לא במקום שפרות הן קדושות יותר
מבני אנוש. וגם לא בא לי שבעלי יעצים את הצד הנשי
שלו... בקיצור הודו ירדה מהפרק. נשארו רק 99 אחוזים
של העולם שעדיין לא ביקרנו בהם.
המשכתי לנווט ומצאתי את עצמי נכנסת לפרסומים
של חברות המארגנות ומוציאות טיולים מודרכים, מה
שקוראים “טיולים מאורגנים”, תוך כדי שאני משוחחת
עם עצמי (מה שקורה לי בעיקר אם אני שוכחת לקחת
את הכדור הוורוד):
- טיול מאורגן, השתגעת?
- כן, אבל זה לא מה שהיה פעם. נגיד טיולי ג’יפים או
טיולי ספארי זה גם טיול מאורגן?
- מה לא בסדר אתך? את לא יכולה לפתוח אינטרנט
ומפות ולארגן לעצמכם טיול? אפשר לחשוב שזאת
הפעם הראשונה שאתם נוסעים לחו”ל...
- אנחנו ממש גרועים בעניין הזה של הניווטים. אני
לא רוצה לפספס וגם בא לי להתפנק שייקחו ויחזירו
אותי לכל המקומות.
- ואם תהיה לך קבוצת אנשים מהגיהינום? ותמיד
יש את הקטע הזה שמחכים למאחרים או הנודניקית
הזאת ששום דבר לא טוב לה או מישהו שנשדד או
איבד את הפספורט שלו וכל הקבוצה נתקעת בטיול
בגלל איזה אידיוט?
- מאיפה את יודעת כל כך הרבה על האנשים
בטיולים מאורגנים? יש בכלל סבירות שזאת תהיה
את שתאבדי את הפספורט וכל הקבוצה תידפק
בגללך.
ככה זה נמשך די הרבה זמן. בסוף שכנעתי את עצמי
שאני רק בודקת את האופציה או רעיונות לאתרי טיולים,
בכלל לא מתחייבת לשום דבר. אולי ניסע בכוחות עצמנו
ואולי נסתפק ביעד קרוב, מערבי, לא אקזוטי ולא זר כזה
שנוכל לנסוע בכוחות עצמנו.
אני כותבת בגוף ראשון מפני שבעלי, שיחיה, היה כל כך
מופתע מהמוכנות שלי לנסוע ליעד שונה, שהוא השאיר
לי את המרחב לחפש את המקום, המסגרת והזמן.
בשלב זה לא היה לו מושג שהודו הופכת להיות מדינה
אחרת על גבי הגלובוס.
המשכתי לטייל ברחבי המרשתת והגעתי לפרסומי
“החברה הגיאוגרפית”. הסיסמא שלהם, “כשתחזור
תבין”, הכי לא שכנעה אותי. אני לא רוצה לנסוע עד
לשם ולחזור כדי להבין שעשיתי טעות איומה. ובכל זאת
השתכנעתי. קבוצה קטנה ממש, מדריך איכותי וידען
(מתברר שלכל מדריך היום שמכבד את עצמו יש אתר),
טיסות סדירות ומלונות טובים.
עכשיו נשאר רק להחליט על הפרט הקטן של היעד. בין
דרום אמריקה (טיסה ארוכה מדי), לאפריקה האקזוטית
(חם מדי בעונה הזו), לטיולי ג’יפים בסטאנים למיניהם
(אוזבקיסטן, קזחסטאן וכדומה) הפור שלי נפל על רוסיה
- שילוב של טבע (בקטנה), מזג אוויר מושלם לטעמי,
אומנות, ארמונות והרבה היסטוריה.
וכל זה, להזכירכם, הוא עוד לא יודע.
בבוקר הודעתי לו שהודו השתנתה מאוד במהלך הלילה
והיא הפכה להיות לארץ קרירה דוברת רוסית השוכנת
באירואסיה. עדיין מופתע ממוכנותי לעזוב את אזור
הנוחות דובר האנגלית של טיולי המועדפים, הוא הסכים.
את נושא הטיול המאורגן הצלחתי, בעזרת מכבסת
מילים קטנה והצגת התכנים (הרבה היסטוריה קרובה
ורחוקה), לטשטש עד שהוא השתכנע שזה הרעיון הטוב
ביותר בעולם. גם הוא, בסתר לבו, מודע לחולשות שלנו
כמטיילים.
הפעם היחידה שהתעמתנו עם בחירתנו הייתה בארוחה
משפחתית כלשהי. סיפרנו על בחירתנו במסלול ובחברה
ואז שאלה חמותי בחדות, “אז מה, אתם נוסעים בטיול
מאורגן?”. דממה השתררה סביב השולחן. “כן”, ענינו
בקול קטן, מרגישים כמי שנתפסו בקלקלתם. “יופי,
תיהנו”, היא סיכמה ואספה מהשולחן את רסיסי הפצצה
שהוטלה שם לפני רגע.
וככה יצא שמצאנו את עצמנו מטיילים במשך 01 ימים
עם קבוצת אנשים זרים אבל מקסימים, שבתוך יום הפכו
למשפחתנו השנייה. צמודים לערכות השמע, שמתברר
שמחליפות היום את המדריך הצועק באמצע הקתדרלה,
למדריך וללוח זמנים קצוב. היינו קבוצה ישראלית
“מקולקלת” - לא איחרנו, לא התפרענו, הקשבנו
בסבלנות להסברים ארוכים, דיברנו בנימוס ואמרנו יפה
תודה, סליחה, בבקשה. תמיד הגענו בזמן ואיש לא קיטר
ולא איבד ולא הסתבך. אף אחד לא רב בקולניות עם
מישהו אחר והיה ממש כיף.
אז נכון שלרגעים הרגשנו כמו בטירונות, ימים שמתחילים
בבוקר ומסתיימים מאוחר בערב, המון להספיק ולראות,
ונכון שראינו ארמונות וקתדרלות בכמות שמספיקה
לי לכל החיים, אבל עם היד הלב, אני יודעת שלחצי
מהמקומות הללו לא הייתי מצליחה להגיע לו טיילנו
בכוחות עצמנו וחצי מהדברים שחווינו בזכות הקבוצה
שהיינו בה, לא היינו חווים לו טיילנו בגפנו.
ועכשיו לתובנות. לא לכל יעד, לא באופן קבוע, ולא
במקום “אירופה הקלאסית” – שגם אותה לא סיימתי
לתור באופן עצמאי - אבל כן, טיול מאורגן בקונסטלציה
כזאת היא בהחלט אפשרות שנלקחת בחשבון מעכשיו
מבחינתי.
וכן, ניו יורק עדיין מחכה לי, אבל כנראה שרק לי, בלעדיו.
יש דברים קשים מאלו.
נ.ב. ואיך אפשר בלי מילה על אקטואליה - כולי תקווה
שעד שהגיליון הנוכחי יגיע לביתכם, גיהינום הסכינים
השלופות והאבנים הנזרקות יגמר, לפחות עד הפעם
הבאה (תמימה, אני לא), אבל למדתי שברגעים כאלו כל
מה שמצליח להרגיע ולנחם אותי הוא ההיאחזות בשגרה
והאמונה שימים טובים מאלו עוד נכונו לנו.
איך הפסקתי לפחד והתחלתי לחבב את הטיול המאורגן
Michal Yuval Pikarski או בעמוד הפייסבוק שלי | הערות והארות יתקבלו בשמחה ובאהבה במייל שלי