24 / 64
24
גליון 382
אבן שהם
סנדרה קצור
פסיכולוגית חינוכית מומחית
אבחונים פסיכודידקטים
טיפולים לילדים ונוער
הדרכה להורים
0 5 4 - 4 8 8 4 5 7 7
ע מ ק א י י ל ו ן 0 3, ש ו ה ם
E-mail:
sandrak1012@gmail.com hadarmg@netvision.net.ilלתגובות:
0
מאת מוקי הדר
“אופוריה“
כך מגדירים אופוריה במילון: “הרגשה קיצונית של
התרוממות רוח המלווה באופטימיות ובתחושה של
רווחה נפשית“. כמה כולנו כמהים להרגיש ככה, וכמה
מעט הזדמנויות לאופוריה מספקת המציאות היום
יומית. אבל, בחג שני של סוכות הרגשתי אופוריה,
תרתי משמע, כאשר עליתי על סיפון המפרשית שעל
ירכתיה חרוט שמה “אופוריה” ויצאתי להפלגה של 4
ימים לקפריסין ובחזרה.
31 מטרים אורכה של היאכטה ו-4 מטרים רוחבה. יש
לה תורן גבוה, מפרש חלוץ, מפרש ראשי וגם מנוע חזק.
שלוש קבינות זוגיות, שירותים ומקלחת, מטבח קטן,
מקרר וסלון עם שולחן אוכל. נשמע צפוף, אך לששת
המפליגים לקפריסין המקום היה מרווח למדי.
אחרי ביקורת דרכונים ומכס (אין דיוטי פרי במרינה
בהרצליה) יצאנו לים, בעשר בבוקר, כשהחרטום פונה
לכוון צפון מערב, שם נמצא האי קפריסין במרחק 081
מילין. להגיע לקפריסין בטיסה לוקח מחצית השעה,
בהפלגה זה אורך 03 שעות בערך, במהירות ממוצעת
של 01 קילומטרים לשעה. לישראלים שקופצים לדיל
באירופה הדרך הרי לא באמת משמעותית. סובלים 4
שעות ואולי מצליחים להשיג גם שוקולד מהדייל ללא
מהומה. אבל בהפלגה, כל היופי והחוויה זו הדרך, ולא
ההגעה ליעד. תדמיינו לכם את ההבדל בטעם בין
פאסט פוד לבין תבשיל שהוכנס לתנור ללילה שלם.
הסירה התקדמה. לאט לאט נעלמו מגדלי המלונות של
הרצליה. אחריהם נעלמו הארובות של חדרה, לבסוף גם
רכס הכרמל נמוג באופק. מסביב, 063 מעלות, רק ים
כחול. זה הרגע שהאופוריה מתחילה להציף את הלב,
בעיקר כי בנקודה זו גם יצאנו מתחום הקליטה של
הטלפון הסולולרי שהשתלט לחלוטין על חיינו. זו הרגשה
מוזרה, כי גם כשאתה יוצא לחו”ל לחופשה אתה מדליק
אוטומטית את הנייד מיד כשאתה נוחת. אפילו תטייל
במקומות הנידחים ביותר, תמצא עצמך מחובר.
ללא טלפון, ללא עדכוני חדשות, ללא הודעות
ואטסאפ, אתה עובר תהליך גמילה מבורך. פתאום יש
זמן לפתוח עיניים ולראות את הים והשמיים שמשנים
את צורתם, ככל שאתה מעמיק ללב ים. פתאום יש
זמן לדבר ולהכיר לעומק את חבריך להפלגה, לרדת
למטבח ולקצוץ בנחת ירקות לסלט או להכין קפה ותה
לכולם. הגדיל לעשות ישי, שהביא מכשיר נייד להכנת
אספרסו משובח. התרגשות גדולה חווינו כאשר בחכה
שנגררה אחרי הסירה נתפס דג טונה גדול וכל חובבי
הסושי והשסימי יכולים רק לקנא בכמויות בשר הטונה
הטרי טרי שזללנו.
הלילה יורד, השמים מוצפים בכוכבים בוהקים והסקיפר
והמדריך של מועדון השייט “תשוט”, שרגד שמו,
עושה לנו תרגיל: הוא מנתק את החשמל בסירה. כל
המכשירים האלקטרוניים שהפכו את הניווט למשחק
ילדים מאז הומצא הג’י. פי. אס שובתים, גם המצפן
המגנטי מכוסה. “אני רוצה שתמשיכו לנווט עכשיו רק
לפי הכוכבים ותשמרו על הקורס הנכון”, הוא אומר.
בספרים כתוב שדבר ראשון צריך למצוא את כוכב
הצפון. מתחיל ויכוח איפה הוא נמצא. האחד אומר:
נשתמש בדובה הגדולה, השני בדובה הקטנה, השלישי
.
W
במערך הכוכבים המדמה צורה של האות האנגלית
מי שמחזיק את ההגה מנסה שלא להתבלבל משלל
ההצעות להיכן לסובב את החרטום, אבל אחרי כמה
ניסיונות מצאנו את כוכב הצפון ואת הקורס הנכון.
הייתה זו הוכחה שהאדם המודרני שתלוי בכל רגע
בחייו בחשמל ובאלקטרוניקה (תראו מה עשה ה”וויז”
לחוש הכיוון וההתמצאות של כולנו) יכול עדיין ללמוד
איך להתמצא במרחב כאשר פתאום הוא מוצא עצמו
עירום מכל הגאג’טים שמקיפים אותו מכל עבר.
אני לא יכול להימנע מהמחשבה שחבל שקברניטנו
הפוליטיים לא יוצאים להפלגה כזו ומתאמנים על
קביעת נתיב הפלגה קבוע בהתאם לכוכב הצפון המוסרי
שלהם. לצערנו, רובם נסחפים עם הזרם והרוחות
ואנחנו הולכים ומתרחקים מחוף מבטחים.
הגענו למרינה בלימסול אחר הצהריים, נשהה בה רק
42 שעות. שתי אבחנות אני לוקח מקפריסין. האחת-
העיר לימסול הייתה מלאה בתיירים על אף שזו סוף
עונת התיירות. איך מצליחה קפריסין הקטנה שאין בה
הרבה אטרקציות מלבד ים צלול, להביא 2.5 מליון
תיירים בשנה ואילו ישראל שיש לה גם ים, גם מדבר,
את ירושלים, ים המלח, מצדה, אילת ומקומות קדושים
לרוב, מביאה הרבה פחות תיירים? ההתרשמות השנייה
שאולי מסבירה חלקית את הראשונה - בסופרמרקט
בלימסול היו שפע של עגבניות במחיר 5 שקלים
לקילוגרם, ואילו בשוק ברמלה ראיתי אתמול עגבניות
מצ’וקמקות ב-51 שקלים לק”ג (ולא קניתי!).
יצאנו בלילה מלימסול לכוון ישראל. משמרת ההגה
שלי התחילה ב-4 בבוקר וזכיתי לראות את השמים
מתבהרים לאט והשמש עולה במזרח. אפשר להמשיך
ולהשתפך במליצות, אבל..
“אופוריה”, כבר אמרתי! ושוב רואים את אורו המנצנץ
למרחק 03 מיל’ של המגדלור בסטלה מריס בחיפה
ואחריו את ארובות תחנת הכוח בחדרה . מעניין שיש
כבר קליטה בסלולרי, אבל אף אחד לא משתמש בו.
הספיקו 03 שעות כדי להיגמל מההתמכרות.
קשרנו את “אופוריה” למזח במרינה בהרצליה, הוצאנו
את הציוד האישי ושטפנו כל פינה בספינה בדבקות.
נראה כי נקשרנו נפשית לספינה שנתנה לנו כדברי
המילון “תחושה של רווחה נפשית”, כאילו ניחשנו
שכשנפרד ממנה נאלץ לעבור במהירות למציאות
הדוקרת.