30 / 64
30
גליון 382
אבן שהם
ר א י ו ן
ס פ ו נ ט נ י
ע ם
קו ב י
פר ו י נד
מאת: גאילי שיף
זה הזמן לתת
“אחרי 53 שנים שבהן נתתי הלוואות לאנשים,
החלטתי לתת מעצמי משהו שאין לו מחיר”.
לפני שנתיים, בגיל 06, אחרי קריירה ארוכה
ופורייה בתחום הבנקאות, קובי פרוינד פרש
לגמלאות ובחר לעסוק בתחום שהוא אוהב,
מעריך ומוקיר ולהוסיף טוב בעולם.
לשוהם הגיעו בני הזוג פרוינד לפני 61 שנים. תל אביביים
מלידה, גם הוא וגם אשתו מיכל. מיצו את העיר הגדולה
וחיפשו מקום נחמד לגדל בו את הילדים.
לעזוב מרצון את תל אביב, הייתכן?
“שנים רציתי לעזוב את תל אביב. הייתי רווק עד גיל
33 ונהניתי מאוד מהעיר, מחיי הלילה והבילויים. אחרי
שהתחתנו, רצינו לגדל את הילדים במקום קהילתי יותר,
עם אוירה אחרת שתתאים לסטטוס המשפחתי שלנו.
זו היתה החלטה מצוינת, לא הצטערנו עליה לרגע. אני
עבדתי בבנק לאומי בתפקידי ניהול שונים ובתפקידי
האחרון הייתי סגן מנהל הסניף בשוהם. מיכל אשתי היא
מורה בצוקים”.
נושא הפרישה טעון מאוד עבור הרבה אנשים. לא
קל לאדם צעיר למצא את עצמו פתאום מחוץ למעגל
העבודה. האם הפרישה שלך היתה מלווה במשבר
כלשהו?
“ההפך הגמור. תכננתי וחיכיתי לפרישה, הכנתי את עצמי
וציפיתי לזה מאוד. אני ממליץ בחום על המהלך הזה
לכל מי שמגיע לגיל, או למצב בחיים שמאפשר לו לצאת
לפנסיה. ראשית, אשתי צעירה ממני ב- 21 שנים ולכן
אנחנו לא סובלים מהבעיה הידועה שבה הגבר פתאום
מתחיל להסתובב בבית בין הרגלים. היא עובדת ויש לה
חיים מלאים ואני לא מטריד אותה. התמזל מזלי ועבדתי
בבנק, שהוא ארגון שמאפשר לך לצאת לפנסיה בתנאים
טובים ותמיד אמרתי שאני אפרוש לפני שאמצא עצמי
עם הליכון. יש עוד דברים שאני רוצה לעשות, חוויות
שאני רוצה לחוות ואני חי את השנים הללו בהנאה רבה,
בתוך עשייה מתגמלת”.
לא כל אחד יכול בגיל 06 למצא עיסוק שהוא מתגמל.
שוק העבודה מצומצם ועבור אנשים שרגילים להיות
עסוקים ומשמעותיים, החשש מפני חוסר המעש
מעיק. האם אתה יכול להתחבר לחשש הזה?
“וודאי. אבל מה שאני אומר הוא, שזה הזמן שלנו – של
האנשים שעבדו קשה, לא פעם באותה עבודה במשך
שנים, לעיתים לא במקום הכי מהנה – למצא את
המשמעות במקומות אחרים. עבורי, התגמול שאני מקבל
בעשייה העכשווית שלי הוא מאוד ערכי והוא ממלא אותי
בשמחה ואושר, גם אם זה לא מתגמל מבחינה כספית
כפי שהייתי רגיל”.
לקראת הפרישה, פנה קובי ללימודי כלבנות. למד אילוף
כלבים והמשיך לכלבנות טיפולית. ההחלטה לעסוק
בתחום היא פרי שנים של אהבת כלבים וגידולם ולקובי
לא היה ספק. “מיציתי את בני האדם. לא יודע מי ברא
אותם בדיוק, אבל הוא נכשל הרבה איתם. עם כלבים אין
כישלון, הם טובים מיסודם”.
בבית משפחת פרוינד שני בנים ושתי בנות. הבנים,
בשנות ה-02 לחייהם והבנות הן שלג, לברדורית בת 31
ושפרה, גולדן רטריבר בת שנה וחצי. יחד הן יוצאות עם
קובי לעבודה ועוסקות בטיפול ותרפיה.
הכלבנות הטיפולית משמשת ליצירת קשר וחיבור אנושי
עם אנשים שמתקשים בתקשורת. התכונות הנדרשות
לכך, הן מצד המטפלים והן מצד הכלבים, הן סבלנות,
עדינות ורגישות. “לא כל כלב מתאים לעבודה הזו. הזן
הזה, של הרטריברים הוא קלאסי לעבודה עם אנשים:
הם לא קטנים מדי, מאוד סבלניים וסובלניים כלפי בני
אדם, נוטים לתת אמון ולא חוששים מכלבים אחרים”.
מאז סיים את הכשרתו, קובי מקדיש את זמנו להתנדבות
ועבודה בתחום. בשלוש השנים האחרונות הוא מתנדב
פעמיים בשבוע בבית ספר יסודי לילדים אוטיסטיים
קשים בפתח תקווה. “העבודה הטיפולית עם הילדים
האלו, שממוקמים על הקצה של הרצף האוטיסטי, מניבה
תוצאות מדהימות. החיבור שהם מצליחים ליצור עם
הכלב, הליטוף, הנשיקה, החיבוק – כל אלו הם ביטויים
לרגשות שאין להם בדרך כלל יכולת לבטא. הטיפול
מסייע להם גם בתחום של גילוי אחריות, הובלה והולכה,
האכלה וטיפול באחר. דרך הטיפול בכלבים הם מצליחים
לצאת מהבועה שהם נמצאים בה ולבטא את היכולות
האלו”.
נוסף על כך, קובי מתנדב פעם בשבוע בבית אבות
סיעודי בקרית אונו, שם הוא פוגש אנשים שהם בריאים
וכשירים מבחינה מנטלית, אך מצבם הבריאותי קשה.
כאן, הקשר עם הכלבים מאפשר למטופלים לגעת,
ללטף, ליצור קשר פיזי חם שחסר להם. על ידי האכלת
הכלבים וסירוקם, הם גם מבטאים את הצורך שלהם
לטפל באחר, תכונות שבעבר היו וודאי דומיננטיות
בחייהם ובערוב ימיהם כבר אין מי שזקוק להם. “הערך
הרגשי בעבודה עם הזקנים הוא עצום. יש לנו מטופלת
שנמצאת במצב דכאוני. היא שוכבת כל היום במיטה ורק
כששלג באה, היא מסתובבת אליה, מחייכת ומאכילה
אותה”.
בשוהם, קובי מתנדב בימי אימוץ שנערכים אחת לכמה
חודשים, ביוזמתו של הווטרינר ד”ר דוידוף. “הכלבים
המובאים ליום האימוץ הם כלבים שמיועדים להמתה,
ממש כך. כל כלב שנלקח על ידי משפחה, מקבל את
המעטפת המקסימלית ואני תורם את הליווי מבחינת
האילוף והעזרה בקליטה ובשילוב הכלב בשגרת הבית”.
מעבר לכך, קובי מתנדב במרכז לעיוורים ועובד בשני
מוסדות של בעלי צרכים מיוחדים במצב קשה במיוחד,
אחד מהם מוסד חרדי. קובי, שלג ושפרה מעניקים
לחוסים שם, טיפת צחוק ושמחה. “העבודה הזו קשה
מאוד מאוד, בייחוד מבחינה נפשית. זה ממש להיפגש
עם החצר האחורית של פגועי הגוף והנפש ואין סכום
כסף ש”שווה” את זה. לקחתי את העבודה הזו, כי אני
באמת רוצה שהשלב הזה של החיים שלי יהיה בעל ערך
ותרומה לחברה”.
בשוהם, קובי חבר בקבוצת הוואטסאפ “כלבים בגן
החבל”. “זו קבוצה של אוהבי כלבים ואנחנו שומרים על
קשר, בדיוק כמו קבוצות וואטסאפ של הורים: מי בא
לגינה? מי יודע איזה אוכל עדיף? מי יכול לעזור למצא
כלב שאבד?”.
איך חיי הכלבים בשוהם?
“אח, מעולים. החלום שלי בגלגול הבא זה להיות כלב
בשוהם המקרה הבא מייצג זאת היטב: “תושבת שוהם
הבחינה בכלבה משוטטת בשכונת כרמים. לא ברור אם
היה לה אי פעם בית, אבל היא הפגינה התנהגות מאוד
חשדנית כלפי אנשים ולא נתנה לאף אחד להתקרב
אליה, מלבד לחתולה שאיתה הסתובבה. במשך יומיים
וחצי ניסינו, אוהבי הכלבים, לתפוס אותה, כולל ניסיונות
להרדים אותה על ידי כדורים, הכל לשווא. בעזרת ד”ר
אמנון דוידוף שהביא לנו מזון מיוחד, המשכנו לטפל בה,
עד אשר היא נתפסה. יחד עם לימור ברזילי הצלחנו
להשתלט עליה ותוך כדי, זכיתי גם לנשיכה לא קלה
ביד. הכלבה נאבקה, אבל נרגעה כאשר לימור חיבקה
אותה. העברנו את הכלבה והחתולה למרפאה של דוידוף
והן נמצאות שם ביחד בכלוב, מתאוששות.
הסיפור הזה מאפיין מאוד את אנשי שוהם הטובים
שהתגייסו לעזור והשקיעו מזמנם לטיפול בכלבה ועד
היום עושים משמרות לידה, במטרה להרגיל אותה
לחברת בני אדם כדי שתוכל למצא בית מאמץ. זה
המקום להודות ללימור ברזילי, קרן אליקים, אורית זך,
טל ברוס, רועי פיילר וד”ר ודידוף”.
“ראשית,
,
המסר שקובי רוצה להעביר לתושבי שוהם הוא
לא להסס ולא לפחד מהפנסיה. לטפח תחביבים ונושאי
עניין עוד לפני כן ולהכין את עצמכם לתקופה חדשה,
בצפייה להרבה טוב. לא כל עבודה היא מעשירה מבחינה
ערכית ועכשיו יש לכם את הזמן לתת מעצמכם ולעשות
לטובת הכלל. אני מאוד נהנה ומרגיש שאני תורם לעולם
וזכיתי לעשות את זה לצד היצורים מלאי הטוב בעולם,
כך שאני משלב הרבה דברים חיובים בחיים וממליץ לכם
לאמץ את הגישה הזו”.
ש א ל ו ן ס פ ו נ ט נ י
שלג ושפרה בדרך לעוד לקוח מרוצה