אבן שהם - המגזין של שהם וישוביי חבל מודיעין - גליון 267

30 / 72

MB רו"ח מירי ברדה
שחם 31 שוהם, טל. 7546938-250
הנהלת חשבונות
לעצמאים ולחברות
דו"חות שנתיים ומאזנים
החזרי מס
ייצוג למול רשויות המס
ליווי משפחות
לכלכלה מאוזנת
משפחת "אבני החושן"
משתתפת באבלם הכבד של
משפחת בולביק ותלמידנו רון ואורי
במות אבי המשפחה
ז"ל שמואל בולביק
"המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים
ולא תוסיפו לדאבה עוד"
בס"ד
תרצה הולנדר - מנהלת בית החינוך
צוות המורים ותלמידי בית-הספר
למיכל, רון, אורי ושירי
קהילת שוהם כולה משתתפת באבלכם הכבד
במותו בטרם עת של
ז"ל בולביק(שמואל) שמוליק
אשר בפעילותו ההתנדבותית במסגרת
מד"א שוהם הציל חיים רבים
מי ייתן ולא תדעו עוד צער
גיל ליבנה, ראש מועצת שוהם
סגני ראש המועצה, חברי המועצה ועובדיה מתנדבי מד"א שהם
0משמוליק שיר
כמה תובנות על זוגיות ואחת על ביטוח סיעודי
זוכרים שלפני חודשיים בערך, השווצתי כאן על
הכביסה הראשונה שלי ועל עבודות הבית שאני עושה
כי מישל הייתה 5 שבועות בחו”ל? אז הסיפור הוא
כזה: מישל חזרה, לקח לי בדיוק שבוע להזדכות
על הכביסות והניקיונות והבישולים ואני חזרתי
להיות “מוריד הזבל” הלאומי. אה כן, ואני גם מטפל
בחשבונות של הבית (אין צורך למחוא כף...). יש
משפט באידיש שאומר ככה: “בן אדם עושה תוכניות
ואלוקים צוחק” (באידיש זה נשמע יותר טוב ואפילו
מתחרז, אבל אני לא לוקח סיכון לכתוב את זה
באידיש), אז לפני ראש השנה מישל הלכה להגיד
לחברה שנה טובה, יצאה לחדר המדרגות והחליקה
רע. התוצאה – ברך שבורה, גבס מהאגן ועד לכף הרגל
לששה שבועות (שהוחלף בסד קשיח עקב משקלו
הכבד), מחלקה של יד שרה בבית, כסא גלגלים, הליכון
קביים ורגל במצב ישרה כל הששה שבועות. בקיצור,
אלוקים בא ואומר לי, היי חבוב, הזדכת יותר מדי מהר
על הציוד, בוא תעשה רגע חושבים לפני יום הדין.
עכשיו שתבינו, כשמישל הייתה בחו”ל עיקר הלחץ
היה עלי כשנדב הגיע לחמשוש מהצבא. הכביסות שלו
תקתקו כמו שעון שוויצרי. שאר הדברים היו נתונים
להחלטתי – בית נקי, בית פחות נקי, אני לבד בבית.
(טוב, כמה פעמים אפשר לאכול ארוחת בוקר עם
מזלג...?) אבל עכשיו המצב שונה. עכשיו יש מפקחת
בבית שיושבת לה רגל על רגל (מחוסר ברירה כמובן...)
ונותנת הוראות מדי פעם. (“תשתדל להכניס את
הסדינים מקופלים למכונת הכביסה, זה יוצא פחות
מקומט”,או משהו כמו, “אתה רואה? שאתה מסתכל
ככה בזוית על הארון מטבח אז רואים שלא ניגבת
אותו הרבה זמן”). מישל כל פעם ניסתה להכניס אותי
למלכודת – תגיד, מתי היה לך יותר קשה, שהייתי
בחו”ל או עכשיו??? לא נכנסתי למלכודת הזאת
ועניתי תשובה מעורפלת בסגנון שנדב היה עונה בתיכון
כששאלתי אותו אם הוא סיים ללמוד למתכונת... אז
שתי תובנות לסיום: מישל לא הפסיקה להודות לי יום
יום (מה יום יום , שעה שעה...) על הטיפול המסור שלי
בה ובבית. עניתי לה תשובה פשוטה אחת- חמודה, את
עושה את הדברים האלה כל יום כבר במשך שלושים
שנה בלי להתלונן אפילו פעם אחת, אז לא ביג דיל אם
יצא לי לעשות את זה סה”כ כמה חודשים. (החיבוק
שקיבלתי היה שווה הכל) ועכשיו לתובנה השנייה – אל
תסמכו על הביטוחים הרבים שיש לכם בבית. פניתי
לביטוח הסיעודי שאני מבוטח בו שנים רבות דרך
קופת החולים ומשלשל לקופתם סכום כספי קבוע
מדי חודש בחודשו, ובקשתי את עזרתם. מקרה סיעוד
קלסי, ברך שבורה בלי יכולת לתפקד בדברים בסיסיים.
הפקידה הצעירה נתנה לי רשימה של 6 פעולות
בבית (כמו להתרחץ, ללכת, להתלבש לבד וכד’ , אני
מכיר את המבחן הזה עוד מהתקופה שאבי ז”ל הפך
לסיעודי) ושאלה אם מישל לא מסוגלת לבצע שלוש
מהן ואז היא רשאית לעזרה סיעודית. הבהרתי לה
שאכן מישל לא מסוגלת לבצע שלוש פעולות מתוך
השש ומה הפרוצדורה לקבל את העזרה. כאן הגיע
ה”אבל” המפורסם של חברות הביטוח. “אבל אדוני”
כך הפקידה “מגיע לאשתך עזרה רק מהחודש השני”!
לא הבנתי (אני קשה תפיסה לפעמים, מה לעשות),
“מה פירוש מהחודש השני?” אני רועם בקולי. “עכשיו,
ממש עכשיו היא זקוקה לסיוע”. “מצטערת אדוני,
אבל לפי הפוליסה מגיעה עזרה רק מהחודש השני”,
כך הפקידה. “תגידי”, עכשיו התחלתי להתעצבן, “אני
שלמתי לכם שנים רבות חודש בחודשו 21 חודשים
בשנה! לא שלמתי לכם כל שנה רק 11 חודשים, אז
למה את מורידה לי חודש כשאני ממש צריך את
עזרתכם???”. מן העבר השני השתרר שקט לדקה או
שתיים. שמעתי עלעול של דפים (אלה שאומרים להם
איך להגיב ללקוחות נודניקים..) אבל מסתבר שבדפים
האלה לא נמצאה התשובה לשאלה הפשוטה וההגיונית
שאני שאלתי. “רגע אדוני”, כך הפקידה, “אני אבדוק”.
היה שקט מס’ דקות ואז היא חזרה עם תשובת
האלמוות שהפילה אימפריות רבות, מוטטה מדינות
והכניסה לכאוס ממשלות יציבות, “אבל זה הנוהל
אדוני”. אמרתי יפה תודה וסיימתי את השיחה.
30 גליון 762 אבן שהם