44 / 108
מושיקו חנן
“נולדתי וגדלתי בלוד. כשהייתי בן שנה ההורים התגרשו, אבא יצא מהתמונה
ואני נותרתי בן יחיד לאימי. אמא הייתה צעירה כשנולדתי וסבא וסבתא הפכו
להיות חלק אינטגרלי מהחיים שלנו. אמא ואני גרנו אצלם, וסבא ואמא היו
אפוטרופוסים חוקיים שלי. סבא היה ועודנו דומיננטי בחיי, דמות להעריץ
ולהעריך, הוא חינך אותי ליושר והישגיות ואני מרגיש ששפר עליי גורלי
שזכיתי לגדול במחיצתה של משפחה כל כך תומכת.
אבא לא שמר על קשר והמשיך בחייו. הוא הספיק להתחתן לא פחות
מארבע פעמים ונולדו לו עוד ילדים. בסך הכל יש לי חמישה אחים למחצה,
אני לא ממש בקשר איתם”.
למרות שיש לך מספר אחים, גדלת למעשה כילד יחיד
“נכון. הייתי ילד יחיד לאימי, שהחליטה שאני אהיה כל עולמה. היא לא
התחתנה ולא הביאה ילדים לעולם. אבל היותי ילד יחיד, לא היתה עבורי
חוויה של בדידות. אולי בגלל העובדה שגרנו עם סבא וסבתא שטיפחו אותי
מאוד וגרמו לי להרגיש כמו נסיך מיוחד ואולי בזכות הקרבה למשפחה
המורחבת, שעטפה אותי בהמון חום ואהבה. יש לי בני ובנות דודים שתמיד
ראיתי בהם אחים ואחיות ודודים שראיתי בהם דמויות אבהיות. לא, לא
הרגשתי לבד וחווית ההתבגרות שלי לא היתה של עצב או בדידות. נהניתי
מכל מה שילדים אחרים נהנים ממנו ולא חסר לי דבר, גם לא מבחינת
תשומת הלב. טיילתי עם הדודים כל שבת, היו ארוחות משפחתיות רבות
וכמובן, ליל הסדר”.
כיצד זכורה לך חווית ליל הסדר בילדות?
“עבורי, בתודעה האינטואיטיבית הראשונית- ליל הסדר הוא תחרות ביני לבין
בנות הדודות על האפיקומן. זו היתה תמיד גולת הכותרת מבחינתינו, הילדים.
במשפחה שלי, שהיתה חילונית מסורתית לא היה סדר כהלכתו, יותר כמו
טעימות קטנות של החג: שירה משפחתית של שירי הסדר, מעט מאוד
קריאה בהגדה, העיקר היה להגיע אל האוכל”.
מהם מאפייני האוכל והחג העדתיים שלכם?
“אצלינו לא אכלו חמץ בפסח וכמובן שארוחת ליל הסדר היא מיוחדת
ומאופיינת במאכלים אותם אוכלים רק בפסח. ראשית והכי חשוב היה הכבש.
אותו הכבש שהיו שוחטים לכבוד החג וסבתא היתה מבשלת ממנו מטעמים.
אני לא פספסתי ואכלתי כמו גדול ואגב, כבר אז נראיתי די גדול...
אנחנו משפחה בולגרית, אז תמיד נאכל פראסה- אלו הן קציצות כרישה,
פסטל מצות- שזו פשטידה עם שתי שכבות של מצות ובשר. מעדות אשכנז
אימצנו בלי להתבייש את הקניידלך ואני ודוד שלי עובי (עובדיה) מחכים
יותר מכל לשתות מבקבוק היין המשובח שנביא. בכל שנה אנחנו משדרגים
ומעלים את הרמה של היין שעולה על השולחן, בסוף הסעודה אנחנו כבר
מבושמים והשמחה רבה”.
איך יהיה הסדר השנה ומה צפוי בו?
“גם השנה, כמו תמיד, ליל הסדר יהיה חגיגי וכייפי ומשמעותי. נחגוג כמו
תמיד, באותו הפורמט: סבא וסבתא, אמא, כל הדודים והדודות, בני דודים,
.”13
בסך הכל סביב השולחן נהיה
אתה בן שלושים ועדיין לא נשוי. איך המשפחה מתמודדת- יש הערות,
ניג’וסים, שאלות בסגנון מתי תתחתן?
“ אני הנכד הבכור וברור שהעיניים עליי ובמשפחה מאוד היו רוצים לראות
אותי נשוי. לפני שלוש שנים סיימתי קשר ארוך של כמה שנים, שהיתה
ציפייה במשפחה שיסתיים בחתונה. כשזה לא קרה, אני חושב שאז הם
התחילו לחשוב לעצמם, ‘הי, מה קורה עם הבחור?’. הם קצת התאכזבו כי
הקשר באמת היה רציני והם בנו ציפייה וכשזה נגמר, הפתעתי אותם".
האם הידיעה שיש להם את הציפייה הזו, מלחיצה אותך?
“לא ממש. אצלנו נותנים אוויר. אמא שלי כמובן היתה רוצה לראות אותי
תחת החופה אבל מחכה בסבלנות ומפרגנת לקשרים ולחברות שלי. סבא
וסבתא שלי בעבר, היו שואלים אחרי כל דייט, ‘איך היה?’ כאילו שאני אגיד,
‘כן, זאת האחת’. אבל עם הזמן הם הבינו שזה כנראה תהליך שייקח קצת
זמן, אז הם מחכים בסבלנות ולא מנג’סים. בסך הכל הם מעודדים מבלי
לדחוף וזאת חכמה גדולה מאוד בחינוך, נראה לי”.
האם הניסיון של אמא שלך גורם לך לזהירות משנה ואולי מונע ממך
מלהקשר באופן מוחלט למישהי?
“בטוח שהניסיון של אמא גורם לי להיות יותר זהיר, זה אני יודע. אבל עדיין,
לא בגלל זה אני רווק. זה עדיין לא קרה, אבל אני בטוח שזה יקרה”.
איך ההרגשה להיות רווק סביב השולחן המשפחתי?
“החג לא מקום דכאוני בשבילי כרווק, ממש לא. להפך, אני מרגיש שמחה
ומשפחתיות, לגמרי לא מרגיש בודד”.
אתה הבעלים חנות המחשבים קומפיוטר און ליין בשוהם. האם יש תכונה
כלשהי סביב החג מבחינת העסקים?
עברנו לשוהם, אני ואמא יחד עם סבא וסבתא. מאז אנחנו
15
“כשהייתי בן
, אמא עברה לגבעתיים ואני נשארתי אצל סבא וסבתא
19
כאן. כשהייתי בן
ולאחרונה עברתי לדירה שכורה משלי. אני מנהל את החנות קומפיוטר און
ליין ומבסוט. בפסח- הענף שלנו פחות רלוונטי לחג, אבל אחרי החג, אוהו,
אז באים ההורים לקנות את האפיקומנים לילדים. מה שהולך זה משחקים
, קונסולות למיניהן כמו סוני פלייסטיישן וטאבלטים או
NBA ,
כמו פיפה
אייפדים, לפי הבקשות של הילדים”.
איך אתה רואה את שולחן ליל הסדר שלך בעתיד?
“אני רוצה לראות שולחן מסורתי יותר, עם חיבור דתי יותר. בכל זאת, קוראים
לי משה והשם מחייב, לא? אני מתכוון לתרום לעם היהודי עוד ילדים, אז אני
רואה בעיני רוחי שלושה ילדים. סביב השולחן שלי כמובן, אמא וסבא וסבתא
איתי.
120
שלי, שיהיו כמה שיותר, עד
אליזבט
ספרית מקצועית
לכלבים וחתולים
ותספורת טיפוח
במרכז הווטרינרי
של ד"ר ערן
וד"ר סיון בודק
מרכז מסחרי,
95
קדם
050-7770287
44
258
גליון
אבן שהם