48 / 108
48
258
גליון
אבן שהם
דניס
סעדיאן
רוזנברג
פסיכולוגית
קלינית
מומחית
ניתן להתקשר לשיחה מקדימה בטלפון או במייל
0 5 2 - 4 4 8 3 2 5 4
ל י צ י ר ת קש ר :
s a d i a n @ w a l l a . c o m
ק ל י נ י ק ה ב ב י ת - נ ח מ י ה ו ב ת ל - א ב י ב
בעלת ניסיון רב בעבודה עם זוגות,
מתבגרים ומבוגרים.
התמודדות עם מצוקות רגשיות סביב מערכות
יחסים, לימודים, זהות מקצועית, חרדות ועוד.
9
9
איך ההורים שלך מתמודדים עם ההחלטות שקיבלת בחייך,
שהובילו אותך שלא להתחתן?
“כמי שעלו בשנות החמישים מתימן, הורי הם ממנטאליות אחרת. הם דתיים
ומסורתיים ואני עצמי, כמו ארבעת אחיי האחרים, ילידת הארץ, כך שוודאי שהיו
הבדלים תרבותיים. עם זאת, הורי הבינו כי השכלה היא המפתח להצלחה בחברה
הישראלית ואכן כולנו גדלנו להיות משכילים ועצמאיים. אני התחנכתי בבית ספר
חילוני וגדלתי בהוויה שונה שיצרה בתקופות ההתבגרות בעיה בזהות שלי ומול הורי.
היום כאדם בוגר, אני מחוברת ברמה הרוחנית והפילוסופית ליהדות והסתובבתי
הרבה בעולם ובמזרח. אני מגיעה לדת ממקום של לימודי קבלה וקבוצות מודעות,
הכרה שיש סיבה ומסובב ואמונה שמקורה בבית בו גדלתי.
לשאלתך, בעבר הורי הביעו את דאגתם וזה היה גורם לי לכעס והתנגדות. היום אני
שומעת את הדאגה באוזן אחרת ויודעת להוקיר אותה. פעם, כשאימי העלתה את
דאגתה בפני, שאלתי אותה – האם את רואה וחווה אותי כאדם מאושר? היא אמרה
שכן. אמרתי לה, אז קבלי את זה שטוב לי, שלא רע לי, שאולי חסר לי לפעמים
אבל אני מאושרת ושמחה בחלקי. אמרתי לה, ואולי בעבר הייתי אישה קשת יום
ילדים וקיבלתי הזדמנות ליהנות ולחיות חיים אחרים? אני נהנית מהחיים,
11
עם
מהחופש. אמא אמרה, אין עלייך הדס, אני לא יכולה עלייך.
החיים שלי סופר מלאים – הרצאות, חברים וחברות, ריקודי עם, לימודים, עבודה,
טיולים בסופי שבוע ועוד ועוד. אולי אין לי מקום ואני לא מפנה לזה מספיק מקום
בחיים, יתכן.
בשנים האחרונות הורי הפסיקו להציק. האחיינים ממשיכים כי הם נורא רוצים
שאתחתן. זה לא מפריע לי. בתקופה שחשבתי שאפשרי להקים משפחה עם ילדים,
זה ישב שם. היום אני כבר במקום אחר, ברור לי שזה לא יקרה, אני שלמה עם
עצמי, לא מצפה ומחכה”.
יש לך אחות תאומה, נשואה ובעלת משפחה. האם זה מדגיש את
השונות שלך ביתר שאת?
“יש לי אחות תאומה, מיכל. אנחנו הבכורות מבין החמישה. מיכל נשואה ואם
לילדים ואפילו סבתא. עם השנים, התחדדה גם אצלי ובמקביל גם אצלה ההבנה,
שהעובדה שאנחנו תאומות, באיזשהו מקום הכניסה אותנו לתבניות. אני נחשבתי
המתמרדת יותר, מיכל היתה קלה ביחס אלי. אני טיילתי וחייתי בעולם בעוד שמיכל
בחרה בקריירה של משפחה. הדימוי העצמי הזה כפה עצמו עלינו וכמו שאני עברתי
תהליכים של הכירות מחודשת עם עצמי ועם הזהות שלי שהיא רבגונית יותר, גם
מיכל למדה להעריך את עצמה ואת היכולות שלה. להיות תאומה זו מתנה והחכמה
היא לדעת לפתח ולחזק את האישיות העצמית”.
מתוך ההבנה שלך את עצמך, מדוע בעצם לא התחתנת?
“שאלה גדולה. כבר אמרתי, שכשאעלה לשמיים אשאל את אלוהים- למה באמת
לא מצאתי את האביר על הסוס? איזה תיקון הייתי צריכה לעבור בגלגול הזה?
מעניין אותי לדעת.
לאורך השנים היו מערכות יחסים, קצרות וארוכות. מה מנע ממני לעשות את
שנה בניסיון לענות על השאלה הזו מתוך
15
הצעד? אני עוברת תהליך של
התבוננות פנימית עמוקה יותר על חיי.
תמיד אני אומרת להורי, שאם הייתי מתחתנת בגיל צעיר בטוח הייתי מתגרשת, כי
עם הזמן התפתחתי ולמדתי להכיר את צרכיי, את חסרונותיי ומעלותיי”.
מה לגבי הורות? באת ממשפחה גדולה ואת מלאת שמחת חיים ונתינה,
ממש מתאים לך
“כשהייתי בת ארבעים, עשיתי טיפולי פוריות. עשיתי את זה בגלל הפחד להחמיץ
את הרכבת. פסיכולוגית שהכרתי אמרה לי שאני חצויה ואני צריכה להכיר בכך.
עם הזמן למדתי, שבאמת הייתי חצויה, לא הייתי מוכנה לזה ולא הייתי בשלה לזה.
עשיתי טיפולים תקופה מסוימת וכשזה לא הלך, הפסקתי. להבנתי, להיות הורה זה
צורך נרקיסיסטי טבעי אבולוציוני וזה בסדר גמור אך עם זאת מבחינתי, להביא ילד
לבד ובגיל מבוגר נתפס בעיני כאקט אנוכי ולא תמיד אחראי. אני כמובן לא במקום
שיפוטי כלפי אחרים, אלא רק ביחס לעצמי. כל דבר בעיתו וזה לא היה הזמן שלי.
אני חיה בשלום עם ההבנה שזה לא הייעוד שלי בגלגול הזה.
יש לי משפחה תומכת, כסף ויכולת כלכלית, זה לא בא ממקום של קושי כלכלי
אבל זה עדיין הרגיש לי לא נכון והמשכתי בחיי באופן שלם וקיבלתי את המציאות
שלי”.
איפה תהיי בליל סדר השנה?
“כמו בדרך כלל, עם המשפחה שלי ותמיד שמורה לי האופציה להתארח אצל אחת
חברותיי מבית הספר התיכון בפתח תקווה. אנחנו שומרות על קשר יום יומי
12-
מ
ואני הרווקה היחידה אז אני יכולה להתארח אצל כל אחת מהן בכייף. בכלל, יש לי
עולם רחב ומאוד מלא ועשיר בחברים וקרובים”.
איך זה מרגיש להיות רווקה סביב השולחן?
“יש רגעים שנורא כייף להיות לבד ויש רגעים שזה חסר. אני לא מרגישה נחותה
או מסכנה בגלל זה, ממש לא. יש יתרונות גם לחיים לבד ולחופש שיש לי. עם
זאת, יש רגעים קשים, לא אכחיש. אצלי תחושת הבדידות לא תלויה בחג ואירוע,
זה יכול להיות בסתם יום חורפי כזה. אני בנאדם חם ויש לי שמחת חיים אז אני
קשורה מאוד לאחיינים שלי. אני הדודה המפנקת, לוקחת אחייניות לטיול בת מצווה,
מארחת בחגים, ללא ספק הדודה הכי כייפית בעולם. בכלל, לתא המשפחתי יש
משמעות רחבה יותר בעולם המודרני, יש היום הרבה גרושים וגרושות שלא נמצאים
בתא משפחתי קלאסי אז החריגות שלי היא לא מאוד בולטת בעולם”.
איך את רואה באופן כללי את תופעת הרווקות אצל נשים?
“במציאות חיי אני חווה דואליות שעלולה לקומם אולם בעיני, בסופו של דבר, גברים
אוהבים להיות בחברת אישה מעניינת וחכמה אבל בבית - הם רוצים אישה קטנה
ופאסיבית. אני לא הצלחתי להכפיף את הדומיננטיות שלי לרכות שהם מחפשים. יש
לי הרבה חברים וידידים בחיי, אך לא בן זוג”.
כיצד את זוכרת את הפסח וליל הסדר בילדותך?
“בתחילה, עבורי זה היה עונש גדול. כמי שבאה ממשפחה דתית, זה אומר שבועות
של ניקיונות ומצד שני, כייף גדול, משפחה גדולה ומורחבת שמתכנסת יחד אצל
סבא וסבתא בנתניה, ליד הים, זה החיבור.
אצל התימנים הבצקים הם מרכיב משמעותי בתפריט אבל בפסח יש אוכל פשוט
ומאוד טעים – פתות - זו מצה מפוררת בתוך מרק תימני טוב עם בשר, עוף, חילבה
והרבה לימון. הייתה ציפייה כל השנה למאכל הזה. אמא שלי הכינה גם אוכל
אשכנזי כמו גפילטע פיש וקניידלך שאכלנו בהנאה. אבא שלי מכין בכל שנה דוקה–
חרוסת של תימנים שעשויה תמרים, שומשום, ציפורן, קינמון ואגוזים טחונים”.
כיצד את רואה בעיני רוחך את שולחן הסדר שלך בעתיד?
“פסח הוא חג החירות. אני מתחברת לנושא של החירות ואני מרגישה בחיים שלי
משנה לשנה שאני קונה בדם יזע ודמעות את החירות שלי והיכולת לחיות את חיי
בלגיטימיות. מברכת את מזלי שאני חיה את חיי בתקופה הזו. אני לא מסתירה את
היותי רווקה ומשנה לשנה אני יותר שלמה עם מי שאני.
ובעתיד אני רואה את עצמי עם המשפחה המורחבת שלי שתישאר קרובה אלי
ושנשמור על הביחד ואני לגמרי חלק מהביחד הזה. יש לי מקום חשוב במשפחה
ואני שומרת עליו”.
ובן זוג?
“כן, בהחלט, אהבה”.