40 / 84
נורית יעקבס- ינון
עם
ראיון ספונטני
מאת: גאילי שיף
ספרי על העשייה הקולנועית שלך
בשנת 99’ סיימתי ללמוד והתחלתי ליצור סרטים.
פתחתי את “סרטי אלומה” בשנת 7002. זהו הבית
המקצועי שלי, ממנו אני יוצרת, מביימת ומפיקה סרטים.
לרוב הז’אנר בו אני פועלת הוא תיעודי, אבל ביימתי גם
סרטים מסוגים נוספים ובהם גם ווידאו ארט שעד עכשיו
היו מוצגים בהקשרים של קולנוע כגון הקרנה בסינמטק
או פסטיבלי סרטים. בתערוכה שיזמתי אודות טבילת
הנשים המתגיירות “מעשה באשה וחלוק”, הצגתי
לראשונה ווידאו ארט בחלל של גלריה, במקרה הזה
בבית האומנים בתל אביב ולא בפורמט קולנועי כלשהו.
החידוש הזה מעניין ומרגש וכמובן מצריך גם התייחסות
לחלל ולא רק למתרחש “בתוך הפריים”. את התערוכה
אצרה רז סמירה והשתתפו בה גם הציירים הילה
קרבלניקוב – פז ושמעון פינטו. בהיבטי בחירת נושאי
היצירה, אפשר לומר שישנם נושאים ששוב ושוב אני
מוצאת את עצמי עוסקת בהם: יהדות, אמנות ומגדר.
בכל נושא שאני נגשת אליו, אני נחשפת לתובנות
חדשות שנותנות עוד עומק להבנה שלי גם בתחומים
משיקים. את נושא הגיור למשל, לא הכרתי לעומק
וכיום אני לומדת להכירו גם מאספקטים שבעבר אפילו
לא הייתי מודעת לקיומם.
העיסוק בנשיות ובדילמות הנובעות
מהמגדריות, מרכזי בעבודתך. האם את
חושבת שהנשיות הדתית מאותגרת הרבה
יותר מהנשיות החילונית?
מאז ומעולם הייתי דתייה כמו גם פמיניסטית, ו’שוויון
שלי, עוד לפני שידעתי
DNA
מגדרי’, הוא חלק מה
לבטא זאת במילים. החיים שלי מכילים את שני
העולמות הללו וברור שישנם אתגרים שמאפיינים
את החיים כדתייה ופמיניסטית. באופן אישי, החוויה
השוויונית, או הלאשיוויונית, בקהילה האורתודוכסית לא
מהווה עבורי דיסוננס גדול יותר מאשר פערים מובנים
שקיימים ביני לבין הקהילה האומנותית והמקצועית
שאני שייכת אליה, כך ש”חווית הדיסוננס” אינה זרה לי
ואני סבורה שבהסתכלות נכונה היא מעשירה ובודאי
מעניינת יותר מהשתייכות הומוגנית.
כיצד תגדירי את המגמה הפמיניסטית-
דתית כיום ולאן פניה? האם נראה עוד
בדורנו קהילות אורתודוכסיות שוויוניות
שתהינה מקובלות בציבוריות הדתית
כולה?
בהיותי חלק מהקהילה, אני מאמינה שצריך לעשות
מאמץ אמיתי ונוקב בחיים הדתיים כדי למצוא מקום
לנשים בעת הזו גם באספקט הזה. הן בארץ הן ובעולם
היהודי בתפוצות, לצד מגמות של “השתבללות”
והסתגרות, קיימת מגמה משמעותית של הרצון לשלב
חיי תורה עם חיי מעשה, יצירה ומעורבות והנושא
המגדרי הינו בעיני אחד האתגרים החשובים ביותר
בימינו. השינוי, גם אם איטי ומתון, קורה לנגד עניינו. לפני
כשלוש שנים בקשתי מהרב סתיו ללמד שיעור קבוע
בגמרא לנשים בשוהם וכמעט בכל יום שלישי, אנחנו
לומדות עם הרב ומזמינות את כל המעוניינות להצטרף
אלינו. במסגרת ‘תיקון ליל שבועות’, אני מעבירה שיעור
בבית הכנסת ובליל יום כיפור, אני מעבירה אצלי בבית
שיעור, זה כבר עשור. מאז לידתה של ביתי, הצטרפתי
לקבוצת נשים, שיזמה קריאת תורה של נשים בשמחת
תורה. השנה מתוך רצון למצוא מקום נכון לנשים בהוויה
של שמחת החג קיימנו בליל החג הקפת נשים עם ספר
תורה ברחבת המועצה, ובחג עצמו נערכו קריאות נשים
בתורה בשלושה מוקדים ביישוב ובכמה בתי כנסת
חידשנו גם מנהג של כלות תורה ובראשית.
מה היו התגובות לעשייה זו בתוך
הקהילה?
היו הרבה נשים וגברים שתמכו, היו שלא מצאו עניין
בפעילות הזו והיו שהתקשו לקבל ולהכיל. מכל האמור
לעיל, דווקא עניין כלות תורה ובראשית גרר יותר
ביקורת ולעניות דעתי נראה שהעניין התרבותי קשה
לעיכול לעיתים יותר מסוגיות הלכתיות, שכן אין כל
יחס ישיר בין התוקף והמורכבות ההלכתית של מנהג
מסויים לרמת ההתנגדות של האנשים המבקשים
לאחוז במנהג המוכר להם מבית. הקהילה מורכבת
מיחידים שונים שבאים לידי ביטוי אבל מעבר לעניין
המקומי בשוהם יש כאן תהליך רחב יותר שאנחנו
עוברים ולטעמי אחד האתגרים החשובים בעת הזו היא
למצוא ולהגדיר מחדש את המקום של הנשים בתוך
המרחב של הקהילה ושל העולם הדתי, כדי לשמור
על הרלוונטיות של הנשים כמו גם של הגברים בחיי
הקהילה והיהדות.
כיצד ייראה בית הכנסת העתידי לפי
החזון הזה?
אני עוברת את התהליך הזה יחד עם כולם וצריך להיות
קשובים לאתגר. לא אוכל לתאר חזון סופי. עם זאת,
להבנתי, הניתוק המובן של נשים רבות מהתפילה
והתרופפות הקשר לבית הכנסת, מטריד יותר מהמגמה
של מציאת דרך להגדרה חדשה של מקומן.
מהי המגמה הפמיניסטית-דתית כיום
ולאן פניה? האם נראה עוד בדורנו
קהילות אורתודוכסיות שוויוניות שתהיינה
מקובלות בציבוריות הדתית כולה?
ישנן מגמות מעניינות כיום וקיימות אחת מסגרות שונות
בארץ שנשים שותפות להן, אם זה בבית המדרש
לנשים ב’בית מורשה’ בראשות הרבנית טיקוצ’ינסקי,
שבשנה האחרונה מספר נשים שלומדות במקום עמדו
בהצלחה במבחנים של הרבנות, או במקומות אחרים
בהם נשים מוצאות את מקומן כטוענות רבניות, מורות
הלכה ותלמידות חכמות. הרבנית חנה פרידמן עומדת
בראש קהילה אורתודוכסית בתל אביב ויש כבר שנים
יועצות הלכה של מדרשת ‘נשמת’. אישית התייעצתי
יותר מפעם אחת עם חלק מהנשים הללו בסוגיות
הלכתיות וזה דבר חדש ומעניין. הדרך עוד ארוכה אבל
התהליך קיים.
בחג השבועות קוראים את מגילת רות,
המגוללת את סיפורה של רות המואבייה.
העובדה שמזרעה של גיורת יצא מלך
בישראל, מעידה על מעמדו של הגר
ביהדות. המפגש עם תהליך הגיור ועם
הנשים המתגיירות, בוודאי חידד אצלך
את ההבנה של היחס של הממסד הדתי
כלפי הגרים.
לפני כשלוש שנים, כשפגשתי את הילה קרבילקוב-
פז והחלטנו ליצור תערוכה בנושא טבילת הנשים
המתגיירות, עוד לא הכרתי את הנושא לעומק ולא
תיארתי לעצמי כמה ארוך ומשמעותי יהיה התהליך
לּוק. למעשה
ָ
ח
ְ
ה ו
ּׁ
ָ
ש
ִ
א
ּ
ְ
ה ב
ׂ
ֶ
ש
ֲ
ע
ַ
עד לפתיחת התערוכה מ
הטבילה במקווה היא השלב הסופי בתהליך גיור ארוך.
כאשר האיש או האשה המתגיירים טובלים במקווה הם
יוצאים מהמים כאדם חדש, והטבילה הופכת אותם
רשמית ליהודים. הטבילה וקבלת עול מצוות נעשית
בפני שלושה גברים המשמשים כבית דין שתפקידם
לאשר את הגיור. נשים מתגיירות טובלות מול בלנית
בעירום, ולאחר מכן טובלות שוב בפני שלושה דיינים
בחלוק המאפשר כניסת מים אך שומר על צניעותן.
המעמד טומן בחובו אפשרות לרגעים של התעלות אך
גם סכנה למבוכה רבה. מאז תקופת הגמרא ועד היום
היו תמיד מחלוקות על הדרך הראויה למעמד והשאלה
האם נוכחותם של הדיינים בשעת הטבילה הינו הכרח
עלתה בכל התקופות. חשוב לומר שכיום בישראל רוב
המתגיירים הן נשים. למרות ההשתדלות של בתי הדין
לנהוג ברגישות ובכבוד במעמד, לטעמי עצם קיומה
של הטבילה לעיני גברים אינה מכבדת לא את הנשים
המתגיירות, לא את בית הדין ולא מן הנמנע שגם בהיבט
ההלכתי זהו דבר שניתן לקיים באופן אחר.
אילו תגובות קיבלת על התערוכה?
לשמחתי, התערוכה נהנתה מחשיפה משמעותית
ומבקרים רבים, ביניהם פוליטיקאיות כמו שרת
המשפטים ציפי לבני וחברת הכנסת עליזה לביא,
לצד רבנים ותלמידות חכמים, אנשי קולנוע ואומנות,
דתיים וחילוניים נשים וגברים. התגובות למייצבים היו
עוצמתיות וככל הנראה נגעו בצופים גם כחוויה צורנית
אומנותית וגם תוכנית. כמוני, רבים לא יודעים על טבילת
הנשים המתגיירות בפני בית הדין והמודעות לנושא
עלתה. אני מאמינה שהדבר הזה יכול וראוי להשתנות
ושיח הציבורי בנושא קריטי בעיני גם במובן הזה.
שאלון אסוציאטיבי
אדום
צבע -
חמניות מול השמש - לאה שבת
שיר -
“רוק בקסבה” כחלק מסדרת
הסרט האחרון שראיתי -
“ישראלים מהסרטים” שאני עורכת במשכן לאמנויות
הבמה בשוהם.
אופטימיות
תכונה שאני אוהבת בעצמי -
אני נוטה לקחת
תכונה שאני לא אוהבת בעצמי -
דברים באופן אישי מדי
מהות החיים
דת -
בשביל זה שווה הכל
משפחה –
מורכבים, מורכבים.
ערכים -
כדי להציג את נורית יעקבס-ינון, תושבת שוהם,
נשואה ואם לארבעה ילדים, דרושה פסקה ארוכה
בהרבה. יוצרת, במאית סרטים, דתייה, פמיניסטית,
אמנית, מורה ומרצה, הם רק חלק מהתארים שהיא
רכשה לעצמה במסע החיים המרתק שלה, בו היא
משלבת בין העיסוק והמקצוע, לאישי והקהילתי.
הפרויקט האחרון שלה הוא תערוכה בנושא תהליך
הגיור הנשי. כבוגרת בית ספר לקולנוע וטלוויזיה
‘מעלה’ ובמאית ומפיקה עצמאית, חלק משמעותי
מהפילמוגרפיה שלה עוסקת באספקטים ומפגשים
שונים של נשים עם מסגרות דתיות וחברתיות
שונות. לקראת חג השבועות, נפגשנו לשיחה אודות
נשים, גיור, מעגלי שיוך ומה שביניהם.
מעשה באישה וחלוק
40
גליון 242
אבן שהם