54 / 96
עם השנים ספגתי כמה פציעות משמעותיות והורדתי
את הקצב. היום אני יוצא לרכיבות שלוש פעמים
בשבוע. אני רוכב עם חברים באיזור היער ובשבתות אני
עולה לכיוון הגולן, לרכיבות ארוכות יותר”.
הפציעות שזוהר מדבר עליהן הן לא דבר של מה בכך.
הפציעה הראשונה היתה בשעת רכיבת לילה במהירות
גבוהה, כאשר הסוס נלכד בגדר תיל והשניים נפלו.
הסוס נפל על זוהר, שנפצע פציעת ראש קשה שכללה
תפרים רבים, אישפוז ושיקום. בפעם הבאה שהסוס נפל
על זוהר, הוא שבר את הצלעות ובית החזה שלו נמחץ.
מהפציעה הזו התקשה להתאושש.
איך התגברת על הטראומה?
“במשך קרוב לשנה לא יכולתי לרכב במהירות, זו
באמת היתה חוויה משברית, אבל עם הזמן התגברתי.
אני חושב שהעובדה שאין לי שום בעיה לדבר ולשוחח
על החשש והפחד, תורם לריפוי. שוחחתי עם אשתי,
עם חברים, הכל היה פתוח ועם הזמן גם נרפא, כדרך
הטבע”.
לטיפוס הרים הגיע לפני כחמש שנים. “אנחנו מטיילים
בקבוצת מיטיבי לכת עם חברים משוהם ואני תמיד
רציתי לחתוך את המסלול, לקצר ולעשות את זה
דרך טיפוס על הרים. אז עשיתי קורס סנפלינג ויחד
עם חברים עשיתי קורס טיפוס וזהו, מאז אני מטפס”.
במסגרת התחביב החדש כבר הספיק להעפיל לשתיים
מהפסגות הגבוהות בעולם. לקילמנג’רו יצא לבדו, “זה
מסע לא קל, עשרה ימים של עלייה ועוד שלושה ימים
בירידה. הגעתי לאתר, התחברתי למדריכים המקומיים
סבלים.
20 -
מדריכים ו
3 ,
מטפסים
6
ויצאנו בקבוצה של
שעות של טיפוס ביום, מאמץ פיזי בתנאים קשים
8
אחוזי
7
מאוד. לטפס בעצימות גבוהה, כשבאוויר יש רק
חמצן, זה עינוי שלא ייאמן. אתה נושם, אבל כאילו שום
דבר לא נכנס פנימה. כל תנועה הכי קטנה מרכזת המון
מאמץ. אם זה לשתות מהמימייה, או להסתובב בתוך
שק השינה שלך. כל שניה שלא נשמת, עולה במחיר
וכל תנועה פשוטה יכולה להעלות את הדופק למהירות
מטורפת. מכל האתגרים הפיזיים במסע, הקור הוא
הקשה ביותר עבורי. בטיול הזה, הרגליים שלי קפאו
ואיבדתי לכמעט שנה את התחושה בבהונות כף רגלי,
עינוי ממש. בסוף אתה מגיע לפסגה, מביט על הנוף הכי
דקות, מסתובב ויורד מהפסגה
15
קסום בעולם במשך
וזהו, נגמר”.
ספורט אקסטרים זה ספורט שעושים לבד. האם
אתה איש של לבד או של חברותא?
“גם וגם. כשאצא לרכיבת אקסטרים אעשה זאת לבד
וכשאצא לרכיבה בשטח, ארכב עם חברים. ככה זה
בכל תחום שאני עוסק בו, אני עושה את הדבר לבד וגם
עם הרבה מאוד חברים. אין לי בעיה לצאת למסע של
עשרה ימים בהרים עם קבוצה של צ’יליאנים, צרפתים
ופורטוגזים. אני מתחבר בקלות לאנשים וגם נהנה
להיות לבד”.
לאריאלה וזוהר ארבעה ילדים, כולם גדלו בשוהם,
, סיים תואר ראשון
28 ,
מתחילת דרכו של היישוב. גל
הוא
26
בחינוך גופני והוא מאמן קרוספיט. בר, בן
קונדיטור שף אצל ‘רביבה וסיליה’ הידועות בתל אביב.
אלמוג מסיימת לימודי מזרחנות בבאר שבע ואמיר,
צעיר ילדיהם, רק עכשיו התגייס.
הבית התרוקן פתאום
“לגמרי. הגיוס של אמיר זה איתות עבורנו שעברנו שלב.
אבל אני רואה גם את הטוב במקום הזה, יש זמן פנוי,
אפשר לצאת, לבלות, לעשות יותר ספורט”.
אגב ספורט, אף אחד מהילדים שלך לא עוסק
בספורט אתגרי כמוך?
“כל ילדיי מאוד ספורטיביים, אבל אף אחד מהם לא
התמכר לאדרנלין שבאקסטרים כמוני. אני חושב שהם
שילוב מוצלח מאוד שלי ושל אריאלה, שאגב גם היא
פתאום התחילה לרוץ לפני כמה שנים. אני הצטרפתי,
בעיקר כדי לרוץ אחריה, שלא תברח לי”.
אף אחד מילדיו גם לא ממשיך את העסק המשפחתי.
זוהר הוא בעל חברה מצליחה למיזוג אוויר תעשייתי.
החברה שלו נותנת שירות מאוד ספציפי ומקצועי
בתחום והוא מועסק בפרויקטים קבלניים גדולים מאוד.
“אף אחד מהילדים שלי לא ממשיך את העסק שלי,
למרות שהעסק מצויין ואני כבר מחכה לצאת לפנסיה.
החלום שלי הוא שאחד מהם ימשיך אותי, אבל כמו
האקסטרימיסט
באקנגווה ארגנטינה
מט' גובה בשלג
7000
נופים וטרקים בגרוזיה
עם החבר'ה הכי חשובים - האישה והילדים
54
309
גליון
אבן שהם