53 / 96
מהאוורסט
באנג’י
עם זוהר יעקב
כשהוא חובב האתגרים שאינו יודע מנוח ואריאלה
המתונה והשקולה, אהבת חייו, הרגועה והיציבה.
הם הכירו בצבא, שונים מאוד אבל החיבור היה מהיר.
“מיד כשהכרתי אותה, חזרתי הביתה וסיפרתי לאמא
שהכרתי את אשתי”, הוא נזכר, “ידעתי. האהבה
סחפה אותנו מאוד ושנה אחרי שהשתחררנו מהצבא
התחתנו”. האהבה הצעירה והאופטימית לא התקבלה
בקלות. משפחתה של אריאלה לא שבעה נחת
מ”השידוך” המוזר. היא, יקית מהכרמל, עם בחור
פרוע וחופשי, גולש גלים?. “לזכותה של אריאלה", הוא
אומר, "היא היתה מאוד שלמה עם עצמה, ידעה מה
היא רוצה ועמדה בכל הלחצים. הוריה התקשו מאוד
להתמודד עם הבחירה שלה ולא הצלחנו להביא את
הקשר איתם למקום של קבלה לפני שנפטרו בזה אחר
זה ממחלה קשה. זה פצע לא קל. הנחמה שלנו היא
בידיעה המוחלטת שהוריה היו רווים הרבה מאוד נחת
עם הזמן, כשהיו רואים את הבית שהקמנו, את החיים
שבנינו, את הילדים שלנו וכמה טוב לנו יחד. זה כאב
בזמנו, אבל אנחנו היינו צעירים, מאוהבים וכדרכם של
צעירים, קיבלנו האחד את השנייה בקלות וגישרנו על
ההבדלים בינינו ממקום של אהבה. היינו ישנים ברכב
על חוף הים ובבוקר, אני הייתי יוצא לגלוש ואריאלה
היתה קוראת ספר על החוף. אני חושב שהתיאור הזה
מאוד סמלי וממצה את הסיפור שלנו”.
אריאלה וזוהר כנראה עשו משהו מאוד נכון. כי גם היום,
שלושים ומשהו שנים אחרי, הם עדיין אוהבים, עדיין
מקבלים אחד את השנייה בלי הרבה השגות. כמובן, עד
היום שבו אריאלה אמרה לו ‘לא’ על חלום חייו.
“זה היה ממש לא מזמן, לפני כמה שבועות”, הוא
מספר, “התחלתי בהכנות למסע לפסגת האוורסט,
כשהיא פשוט אמרה לי, ‘לא’”.
מה קרה פתאום?
“אני חושב שהיא צפתה בסרט בנושא טיפוס הרים
וקראה קצת בנושא והבינה את הסכנה שבטיפוס
לגובה כה רב. מדובר במסע קשה מאוד, בדלילות
אוויר, בחשיפה לפגעי מזג אוויר, באחוזי תמותה גבוהים
והאתגר הפיזי עצום. לא סתם זו הפסגה הגבוהה
בעולם, לא סתם זו פסגת השאיפות של כל המטפסים
והיא דואגת, חושבת שאולי אני צריך לעצור כאן”.
אולי כדאי באמת?
“בשנים האחרונות עשיתי את הפסגה החמישית,
הקילמנג’רו באפריקה ואת הפסגה השישית, האקנגווה
בארגנטינה ומבחינתי יש עוד פסגה אחת לכבוש ואני
חייב להגיע אליה”.
אז מה יהיה?
“אנחנו מדברים על זה הרבה. זאת אומרת, שאני מדבר
על זה הרבה ואני מרגיש שאני מתקדם וממש לקראת
פריצת דרך איתה. יש לי תחושה טובה שאצליח
לשכנע אותה, או שזה רק בכאילו? היא הרי בתחום
הפסיכולוגיה, אז היא יודעת דבר או שניים על אשליות...
הילדים שלנו לגמרי איתה בעניין וזה לא מקל”.
כך או כך, עד שיוחלט האם זוהר ייצא למסע לאוורסט,
אני מנסה להבין מה בכלל מושך אותו לאקסטרים הזה?
“חבל על הניסיון”, אומרת לי אריאלה, “אם זה לא טיפוס
הרים, זה הרי משהו אחר. בכל פעם זה משהו אחר”.
באמת, בכל פעם משהו אחר?
“התחלתי לגלוש כשהייתי ילד, נמשכתי תמיד לסערות
ולגלים הגבוהים ביותר והמשכתי בזה עד שנות
הארבעים לחיי. המרחק מהים, הבית, הילדים, העבודה,
זה כבר היה קשה מדי. במקביל, במשך הרבה שנים
טיפחתי את תחום הג’יפים והטרקטורונים, השתתפתי
במרוצי ג’יפים ונהגתי נהיגת אקסטרים. כל הספורט
שאני עושה הוא תמיד אקסטרים, תמיד יש בו מאפיין
של דחיקת הקצה, בדיקת גבולות, מגע עם המהירות
’ התחלתי עם הסוסים.
97
והפחד והאדרנלין. בשנת
רכשתי שני סוסים שחיים באורווה בבעלותי במושב
חדיד. בשנים הראשונות הייתי יוצא לרכיבות אקסטרים
ק”מ באיזור יער בן שמן.
20
של
53
309
גליון
אבן שהם