אבן שהם - המגזין של שהם וישוביי חבל מודיעין - גליון 294

36 / 72

מ ה ה פ ס ו ק ש ל ך ?
חמישה מתושבי שוהם שיתפו אותנו בפסוק מהתנ”ך שבחרו, כדי להעביר מסר, לומר אמירה ולהביע משאלה.
חג שבועות שמח!
חג השבועות המתקרב, נקבע על ידי חז”ל כמועד מתן תורה ובהתאם לכך אנו מציינים את קבלת התורה בתפילות החג, קוראים את
פרשת מעמד הר סיני ועשרת הדיברות בבוקר החג ובערב החג, מתקיים מנהג לימוד התורה לאורך כל הלילה ועד הבוקר.
“בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני” (שמות י”ט ו’). “ביום הזה” אמרו חז”ל, זהו יום שחל בו
ראש חודש, שבאחד לחודש סיון חנו במדבר סיני מוכנים לקבל את התורה והחלו בשלושת ימי ההגבלה, בהכנה לקבלת התורה.
חודש סיון הוא החודש השלישי לחודשי השנה בלוח העברי.
ומדוע אנחנו קוראים לחג השבועות ‘חג מתן תורה’ ולא ‘חג קבלת תורה’?
משום שהנתינה היתה מאורע שיא בחיי העם וקבלתה מתקיימת מדי יום ביומו מאז ועד היום. יש הטוענים שמשום כך,
לא מוזכר יום מתן התורה במקרא עצמו, מאחר ומרגע שניתנה, היא מתקבלת מדי יום ביומו על ידי העם.
חג השבועות מסמל את השילוב של הערכים החשובים ביותר בעם ישראל - את ערך החירות הפיזית שבני ישראל זכו לה עם
יציאתם ממצרים ואת ערך החירות הרוחנית, שאליה הגיעו במתן התורה בהר סיני.
מ א ת : ג א י ל י ש י ף
הרב סתיו
רב היישוב שוהם
ויושב ראש ארגון צוהר
הפסוק שלי:
“למען ייטב לך
(דברים כ”ב) והארכת ימים”
הפסוק הזה מופיע בסיפור שילוח הקן. הפסוק מציג
מקרה בו אדם המוצא קן של ציפור ובקן אפרוחים או
ביצים ואימם רובצת עליהם. התורה אוסרת עליו ליטול
את האם מעל גוזליה או ביציה, וכן אסור לו ליטול את
הציפור עם אפרוחיה או ביציה.
הטעם למצווה זו הוא לחזק בליבנו את מידת הרחמנות
ולנטוע בנו יחס של שמירה על עולם החי.
החבור בין עשיה ערכית וחיים טובים הוא בעיני תמצית
היהדות. המחשבה כי אושרו של האדם קשור לא רק
למצבו החומרי אלא גם ובעיקר לאיכות חייו הרוחנית
היא בשבילי הדגל המרכזי של היהדות.
גיל ליבנה
ראש מועצת שוהם
הפסוק שלי:
“ועשית הישר והטוב
בעיני ה’ למען ייטב לך“
(דברים ו’ ,יח’)
שנים במדבר, משה מכין את 40 לקראת סיום מסע של
העם לקראת הכניסה לארץ המובטחת. לאחר פירוט
המצוות והחוקים אותם הם מצווים לשמור, משה אומר
להם את המשפט, “ועשית הישר והטוב בעיני ה’ למען
ייטב לך”. משמע, בכל פעם שאדם נתקל במצב שבו
אין ציווי מפורש, חוק מוגדר להתנהגות, הכלל הוא
לעשות הישר והטוב, לוותר ולפעול לפנים משורת הדין.
הכלל הזה הוא דרך חיים, מצפן מוסרי בדילמות שיש
בהן שיקול דעת – נהג כלפי חברך לפנים משורת הדין
ותיטיב עם עצמך.
יוסי בן חיים
יו”ר מכבי שוהם כדורגל ובעבר
מנהל בית ספר
הפסוק שלי:
“והצנע לכת עם אלוהיך”
(מיכה ו’, ח’)
המשפט הזה מתייחס לצניעות ולא רק בכסותינו
החיצונית, אלא בעיקר בהליכותינו.
גם כאשר אדם עושה את מצוותיו ואת מעשיו הטובים,
כדאי שיעשה אותם בצנעה ולא בפרסום (בסלפי מיידי)
וברברבנות.
אמנם הפסוק מתייחס לגישה כלפי אלוהים (בן אדם
למקום), אולם לדעתי ראוי ונכון שאדם ייגש לכל דבר
שהוא עושה בחייו ממקום של צניעות וענווה.
פרופ’ רות הלפרין-קדרי
מייסדת וראשת מרכז רקמן
לקידום מעמד האשה, הפקולטה
למשפטים, בר-אילן וחברה בוועדת
האו”ם לביעור אפליה נגד נשים
הפסוק שלי:
ק ֶ ד ֶ צ ְ י בּ ִ יךְ ל ִ תּ ְ שׂ ַ ר ֵ א ְ ם; ו ָ עוֹל ְ י, ל ִ יךְ ל ִ תּ ְ שׂ ַ ר ֵ א ְ “ו
(יהושע, ב’, כא’) ים” ִ מ ֲ ח ַ ר ְ ד וּב ֶ ס ֶ ח ְ ט, וּב ָ פּ ְ שׁ ִ מ ְ וּב
פסוק זה מדבר אלי בכמה רמות, מכמה סיבות.
ראשית, הוא לקוח מהפטרת בת-המצווה שלי. כאשר
גיליתי זאת, חשתי שיש בו, כמו גם בכמה פסוקים
שקודמים לו, מוטיבים מאד מהותיים בזהות הפנימית
שלי על כל רבדיה: האמונית, הרגשית, המקצועית
והפמיניסטית. הפסוק מתאר קשר עמוק בין שני
אנשים אינדיבידואלים, וכמו בשיר-השירים, גם כאן
זוהי אלגוריה לקשר שבין הקב”ה לבני ישראל. אני
נשארת ברובד האנושי, של אותה מערכת יחסים בין
שני פרטים, המורכבת הן ממה שמכונה “שיח הזכויות”
– הצדק והמשפט, הן ממה שמכונה “שיח הדאגה
לזולת” – החסד והרחמים. על-פי הפמיניזם התרבותי,
אלו הן פנים משלימות לכל אינטראקציה והתנהלות
אנושית. בעיניי זהו ביטוי לאידיאל של כל מערכת
יחסים בין-אישית, בין אם היא זוגית, הורית, קולגיאלית
או קהילתית. ובאופן אישי, אלו הם עולמות התוכן
המבנים גם את היומיום הפרטי שלי, ומכאן החיבור שלי
לפסוק זה.
אריק חכימי
מדריך לחשיבה הכרתית בשיטת ימימה
הפסוק שלי:
(ויקרא יט’, יח’) “ואהבת לרעך כמוך”
הרבה פרושים יש למשפט הידוע הזה, מכל מיני זרמים
ותפיסות עולם. ימימה הסבירה כך: מהות הלב היא
נתינה. המהות שלנו היא נתינה מדויקת לטובת המקבל.
מה הכוונה נתינה מדויקת? נתינה שתהיה טובה ומטיבה
עם המקבל ותפתח אצלו עצמאות ולא תלות. למשל,
לתת חכה ולא לתת דגים.
בכדי שתתקיים נתינה מדויקת לטובת המקבל, צריכה
להתקיים קודם כל נתינה מדויקת לטובת עצמי בכדי
שאתן מלב עודף ולא מלב חסר. רק כשאדם מגלה
רגש כלפי הקיום של עצמו ומקבל את עצמו כפי
שהוא מורכב מטוב וממיותר (אין רע בלימודי חשיבה
הכרתית), הוא יכול לקבל את האחר וכאן מתקיים
המשפט ואהבת לרעך כמוך. עד שלא תדע לאהוב את
עצמך, לא תדע לאהוב את רעך כניברא כמוך, מורכב
מטוב וממיותר. בכל פעם שאני דוחה את האחר, לא
מתקיימת קבלה של עצמי ואז אני בעצם דוחה אותי.
בתחילת הלימוד שלי, הרגיז אותי שימימה אמרה
שהמהות שלי כאדם היא נתינה מדויקת לטובת
המקבל. זה נישמע לי רוחני מידי וזה עורר אצלי
התנגדות. מה פתאום שהמהות שלי היא לתת? לא
מגיע לי לקבל? האם אני כאן רק בשביל לתת?
בהמשך הבנתי שימימה מסבירה לנו למעשה, שרק
כשאתקרב לעצמי ואלמד לקבל ולאהוב אותי , רק אז
אוכל לאהוב את רעי ובעצם העבודה שלי היא קבלה
עצמית. עם ההבנה הזו, התחיל אצלי תהליך אמיתי של
התקרבות לעצמי והתרחקות מאני.
איילת רינת
מטפלת ויועצת רוחנית
תקשור, נומרולוגיה
ופסיכולוגיה יהודית.
הפסוק שלי:
״שיר למעלות אשא עיני
אל ההרים מאין יבא עזרי״
)1,(תהילים קכא
כאשר אדם במצוקה ומבקש עזרה לנפשו, מאין זו
תגיע? היא תגיע מה״אין״. ה״אין״ הוא היפוך של
האותיות ״אני״. כאשר אדם מלא רק בעצמו, באגואיזם
של עצמו, הוא אינו משאיר שום מקום פנוי לדבר מלבד
עצמו ובוודאי שלא לעזרה. הוא נמצא בתחתית ההר
ושומע רק את עצמו. אם יבקש עזרה, עליו להתעלות
״אל מעבר להרים״ ולצמצם עצמו מהאגואיזם של
ה״אני״ שלו, בחזקת- אני לא מבין ויודע הכל. ירפה
ויצטמצם עד שיגיע מצב של ״אין״ שהוא ביטול האגו.
מצב של ענווה והכנעה. ואז, רק אז - תגיע העזרה.
36 294 גליון אבן שהם