אבן שהם - המגזין של שהם וישוביי חבל מודיעין

293

גליון

אבן שהם

אחיעד סבל מ”פרסומניה”,

שנת חלום במצב של עירות

חלקית. הסובלים מפרסומניה,

יכולים לעשות פעולות שלמות

כמו נהיגה, בישול ושיחה,

כאשר הם עושים זאת בעיניים

פקוחות - מתוך שינה.

“חוסר המודעות הוא שהרג

את אחיעד. ה”אילו” מלווה

אותי כל הזמן – אילו הצבא

היה מודע למחסור החמור

בשינה של אחיעד, אילו היו

מקשיבים למה שהחיילים

אמרו, אילו, אילו ואילו”.

מספיק ללמוד את החומר ולכן נאלץ להישאר ללמוד

בלילות. החפיפה שעשו לו היתה קצרה ולא היה

מספיק כח אדם כדי לסייע לו במילוי כל המשימות.

בכל פעם שהוא היה חוזר הביתה, היה שקוע בטלפונים

והתעסקויות הקשורות לתפקיד. הוא היה מאוד מחובר

לחיילים ומחויב לרווחתם. מתוך אכפתיות, לא הסכים

לעשות עבודה שהיא פחות ממושלמת”.

לאחר מותו, פנו ההורים ושוחחו עם חיילים ששירתו עם

אחיעד וביקשו לשמוע הכל אודות התקופה האחרונה

בחייו. “כל מי שדיברנו איתו חזר ואמר שהוא לא מאמין

ולא יכול להיות שאחיעד בכוונה נטל את חייו. סימני

השאלה לגבי נסיבות המוות לא נתנו לנו מנוח”.

אחת העדויות המרכזיות בפרשה היתה של קצינה,

שהיתה האחרונה לשוחח עם אחיעד. בשעה רבע

לעשר בלילה אחיעד התקשר ממשרדו לאותה קצינה

שהכיר בקורס ואשר הוצבה בבסיס שיזפון. במהלך

השיחה הקצינה חשה כי משהו לא טוב קורה לאחיעד

וכל השיחה התנהלה ונשמעה מוזרה מאוד. “הקול שלו

נחלש, הוא התחיל לדבר ג’בריש, אי אפשר היה להבין

מה הוא אומר. היא שאלה אותו, ‘אחיעד, הכל בסדר?’

והוא ענה לה, ‘אני לא יכול לקום מהכיסא’. היא שאלה

אותו איפה הוא ואמרה לו, ‘קום מהכיסא!’ הוא ענה לה

שהוא קשור לנשק והמשיך למלמל דברים מוזרים. היא

אמרה לו שהיא סוגרת את הטלפון וקוראת לעזרה וכך

היא עשתה, אבל בטרם הספיקו החיילים להגיע אליו,

נשמעה הירייה”. העדות הזו היתה עוגן בהבנה שאחיעד

התמודד עם מצב כלשהו שמנע ממנו את שיקול

הדעת. אבל רק שיחת אגב, שנה וחצי לאחר מותו,

הביאה לנקודת המפנה בחקירת המקרה.

“שנה אחרי שאחיעד נהרג, קיבלנו את דו”ח חקירת

מצ”ח. זה היה דו”ח עב כרס, אבל בסופו של דבר,

הם לא הצליחו להגיע לממצא סופי. לקחתי את התיק

וביקשתי מעורך הדין עודד סבוראי שיעבור עליו, אולי

ימצא משהו שנעלם מעינינו. באחת הפגישות שלנו,

אגב שיחה, הוא העיר בהקשר כלשהו שנודע לו רק

עכשיו שבתל השומר יש מעבדת שינה. אמרתי לו,

‘בוודאי שיש מעבדת שינה, אחיעד אמור היה ללכת

לשם’. העו”ד שאל אותי, ‘לשם מה הוא היה צריך

מעבדת שינה?’ סיפרתי לו שלאחיעד היתה בעיה של

הליכה מתוך שינה. זה הופיע לראשונה כשהיה ילד

קטן - הוא קם בלילה מתוך שינה, בעיניים פקוחות,

ירד במדרגות, פתח את הדלת ויצא החוצה. יום אחרי

כן, החלפנו את מנעול הדלת כדי שהוא לא יוכל לצאת

מהבית. פחדנו, כי ראינו שהוא הולך מתוך שינה.

התופעה הזו חזרה על עצמה במהלך השנים מדי

פעם, אבל החמירה בצבא, כתוצאה מהלחץ והמחסור

בשינה והוא פנה לרופא וקיבל הפנייה למעבדה. זה מה

שידעתי באותה העת, אבל לא קישרתי בין הדברים”.

ככל שהעמיקו בבדיקה, נתגלתה להם העוצמה של

התופעה. דו”ח מצ”ח שהחזיקו בידיהם, הכיל עדויות

של חיילים על כך שאחיעד נהג לישון שעות ספורות

בלבד ביממה לאורך השבועות האחרונים. מתוך

העדויות עלה, כי הוא ביקש תמיד להיות בקומה

התחתונה במיטת הקומתיים, מחשש שיפול מהמיטה

בלילה, שהיה מדבר וצועק מתוך שינה, שהיה קם

ומתלבש, יוצא וחוזר ומבצע פעולות מורכבות ומלאות,

כשהוא לא זוכר דבר וחצי דבר מכל אלו בבוקר.

החיילים האחרים פנו אליו לא פעם בבקרים וסיפרו לו

על האירועים הליליים הללו ועל כך שהוא לא מאפשר

להם לישון. בעקבות זאת, אחיעד פנה לרופא הבסיס

וקיבל ממנו הפנייה למעבדת שינה. כל העדויות הללו

היו בתיק, עכשיו הפאזל החל להתחבר.

בעקבות המידע החדש, מצ"ח פתחו בחקירה נוספת.

שנתיים לאחר מכן, התקבלה הפסיקה האחרונה,

"תאונת נשק מתוך שינה". אחיעד סבל מ"פרסומניה",

שנת חלום במצב של עירות חלקית. הסובלים

מפרסומניה, יכולים לעשות פעולות שלמות כמו נהיגה,

בישול ושיחה, כאשר הם עושים זאת בעיניים פקוחות-

מתוך שינה. “תדירות הופעת התופעה משתנה במהלך

החיים והיא מושפעת בעיקר ממצב של חוסר שינה

וגם ממתח ועומס נפשי. ככל שהאדם נמצא בחוסר

שינה, כך תהיה התופעה מורכבת יותר מבאותן השעות

המועטות שבהן הוא ישן”, אומר ד”ר ברוך אלעד,

מהמומחים הגדולים בארץ לבעיות שינה. עכשיו, הובנה

השיחה של אחיעד עם הקצינה סמוך למותו, בדיעבד

התברר כי התנהלה תוך כדי שינה.

“חוסר המודעות הוא שהרג את אחיעד”, אומרת יעל,

“ה”אילו” מלווה אותי כל הזמן - אילו הצבא היה מודע

למחסור החמור בשינה של אחיעד, אילו היו מקשיבים

למה שהחיילים אמרו, אילו, אילו ואילו”.

את הכאב על לכתו של אחיעד יעל לא שומרת

לעצמה, הבית פתוח להתמודדות. “קיבלנו החלטה

שלא להסגר בכאב. אנחנו ממשיכים את החיים בשביל

הילדים, בשביל המשפחה. שנה וחצי אחרי מותו,

פיניתי את החדר שלו. זה היה תהליך קשה שלי מול

אחיעד, פרידה שלא הייתי מוכנה אליה. נתתי לילדים

לקחת מהחדר כל מה שהם רוצים, שמרנו את הדברים

האישיים שלו ותרמנו את השאר. אחיעד מוזכר בבית

הרבה ובצורה טבעית, אין חשש להזכיר אותו, להפך–

אני שמחה שהוא נשאר חלק מהמשפחה”. כחלק

מתהליך השיקום העצמי, יעל חזרה לחיבור הטבעי

שלה לאמנות ופיתחה ביחד עם שותפתה, חדוה, את

’, מותג יצירה לילדים.

Artish

‘

הוא למעשה ערכות יצירה שונות ומגוונות,

Artish

המכילות את כל הדרוש ליצירה, החל מצבעים ודבקים

ועד חומרי העץ והבד. כל ערכה בנויה סביב נושא

אמנותי ותרבותי, כאשר בכל ערכה יש שתי יצירות

בנושא מסוים. הערך המוסף של היצירות הוא בידע

התרבותי הנלווה לעשייה היצירתית, בהתאמה לכל גיל.

, תיבת

Artish

מוצר הדגל של החברה הוא “הבית של

יצירה ומשחק לכל המשפחה ולכל גיל, שבה מרכיבים,

חדרים

מעצבים ומקשטים בית מודולרי המורכב מ

שונים. לאחר ההרכבה והקישוט של הבית אפשר

להמשיך לשחק בו לאורך זמן. המארז כולל את כל

דמויות

החומרים להרכבת היצירה ולקישוט שלה וכן

וחבריו, המשתלבות במשחק בחדרים

Artish

של

השונים.

הצלחת העסק היא השחרור של יעל והיא זו שנותנת

לה את תחושת ההמשכיות. “אחיעד היה מאוד יצירתי

ואני מרגישה שהוא איתי כל הזמן. החיבור הזה חשוב

לי ואני ניתלת בו. בסופו של דבר, כולנו ממשיכים

הלאה: האחים והאחיות של אחיעד, החברים שלו

שמתחילים להתחתן ולהקים משפחות ואני יודעת

. זה כואב לי בכל

שאחיעד שלי לנצח יהיה בן

רגע ורגע ויחד עם זה, אנחנו ממשיכים לחייך, לחיות

ולהרגיש את הטעם של החיים".