40 / 64
40
293
גליון
אבן שהם
הבן שלא יחז ור
חי י ו וחידת מותו של אחיעד רובנר
שנה, כבר גדל דור. כבר היה המחזור הראשון
20
ביישוב הצעיר, שזה עתה מלאו לו
שסיים את לימודיו בתיכון, כבר היתה קבוצת הספורט שהעפילה לליגה הגבוהה,
כבר היתה נבחרת האתלטיקה שהשיגה הישגים וכבר היו לנו חללי צה”ל. שניים.
.2003
באוקטובר
24 -
שרית שינאור הי”ד, נרצחה בידי מחבלים בבסיס נצרים ב
בבסיס בבית אל.
2011
בספטמבר
5 –
אחיעד רובנר נהרג מירי ב
אבדנו של אחיעד הותיר חלל עצום בקרב משפחתו וסימן שאלה גדול שריחף מעל
נסיבות מותו. ארבע שנים לאחר מכן, הגיעו מסקנות בדיקת מצ”ח ועל אף שהכאב
לעולם לא יחלוף, אחיעד יכול סוף סוף לנוח על משכבו בשלום.
מאת : ג א י ל י ש י ף
עיניה הכחולות הבהירות של יעל מלאות בחיוניות
ואופטימיות. היא יפה והליכתה מעידה על כך שהיא
בטוחה בעצמה, כדרכם של אלו שזכו במנות גדושות
של מזל ויכולות ואפשרויות בלתי מוגבלות. הרושם
הזה לא מתערער, אפילו לא במעט, כאשר היא
משוחחת איתי ומתוך קולה וחיתוך הדיבור, ניתן להבין
כי היא לקוית שמיעה.
לא העובדה שהיא איבדה את השמיעה בשתי
האוזניים בגיל צעיר ולא העובדה שמעולם לא
למדה את שפת הסימנים ונאלצה להתמודד כלקוית
שמיעה בחברה מגיל ילדות, הביסו אותה. גם לא
ניתוחי השתל הכושלים שעברה במטרה להיטיב עם
השמיעה ואשר לא צלחו, אלו לא הביסו אותה. רק
מותו של אחיעד בכורה, הילד האהוב והמוכשר שלה,
מלא שמחת חיים ותוכניות לעתיד, ממלא את עיניה
דמעות. “הכאב לא שוכך”, היא אומרת, “השנים לא
מקהות. ככל שהימים עוברים, הגעגוע והעצב על
ההחמצה, על התקוות שנגוזו, על העתיד המבטיח
שנגדע באחת, רק הולכים וגדלים”.
את החוסן הנפשי, בזכותו היא מניעה את משפחתה
לחיים של שמחה והכרת תודה, היא חבה להוריה. היא
נולדה בארצות הברית והיתה בת שנה וחצי כאשר
בעקבות מחלת חום גבוה איבדה בבת אחת, כמעט
לחלוטין, את שמיעתה.
כשהוריה של יעל למדו על מצבה החדש של ביתם,
הם פנו מיד לחשיבה פרקטית, למדו את הנושא
והחליטו כי הם רוצים שביתם תגדל בחברה שומעת.
בארצות הברית באותה התקופה, היתה נהוגה הפרדה
בין ילדים שומעים לבין ילדים שאינם שומעים. אלו
התחנכו בבתי חינוך מיוחדים, למדו את שפת הסימנים
ולמעשה היו מנותקים מהחברה הכללית. אביה
של יעל, מהנדס אלקטרוניקה שהיה שקוע באותה
העת בכתיבת עבודת הדוקטורט שלו, פנה לחפש
מקום שבו אפשר יהיה לעשות שילוב אינדיבידואלי
בחברה שומעת. הוא גילה שבישראל, בגלל המחסור
באמצעים טכנולוגיים באותה התקופה, היה נהוג
שילוב. הוריה של יעל לא בזבזו זמן, ארזו את תכולת
הבית ואת שלושת הילדים ועלו לישראל.
המשפחה פתחה בחיים חדשים בארץ, כאשר השילוב
של יעל עומד לנגד עיניהם. “ההורים אף פעם לא