41 / 64
41
293
גליון
אבן שהם
"
אחיעד התגייס לצבא עם
הרבה מאוד מוטיבציה. לאחר
קורס קצינים, שב לאוגדת
איוש בבית אל. הוא שירת שם
חמישה שבועות, עד שנמצא
מת בחדר המפקד, כשנשקו
האישי לצידו.
"
אי אפשר לתפוס מה עובר
על הורים המקבלים את
הבשורה המרה מכל. אין דבר
המכין אותך למות ילדך.
עשו לי שום הנחה בגלל המצב שלי”, היא מספרת,
“גרנו בפתח תקווה ולאורך כל השנים, הייתי הלא
שומעת היחידה בכיתה. ההורים לא שלחו אותי ללמוד
את שפת הסימנים ולימודי קריאת שפתיים לא היו
אז. למדתי לבד לקרא שפתיים ולהפיק צלילים והכל
הודות לעידוד ולפירגון המתמיד של ההורים להשתלב,
להצליח, להתמודד”. האושר המשפחתי שהושג בארץ
נופץ כאשר בכור ילדי המשפחה, משה, נהרג בתאונת
שנים בלבד. שנה בלבד לאחר
25
דרכים בסיני והוא בן
מכן, תקרא יעל לבנה בכורה על שמו, אחי-עד משה.
ההורים לא נתנו למשפחה לקרוס והגישה העוצמתית
שלהם עברה לביתם. יעל גדלה להיות נערה מלאת
ביטחון עצמי מוקפת בחברים רבים. “מעולם לא נתתי
לדבר לפגום בחיי החברה שלי”. כל כך הרבה ביטחון
עצמי היה לילדה, עד כדי כך שהיא לא היססה לפני
שניגשה להתקבל למקהלת בית הספר. “בשלב כלשהו
החלטתי להתמודד למקהלה. הגעתי למבחנים, נעמדתי
בצורה גאה ושרתי את ‘אלי אלי’ של חנה סנש. כמובן
שאין לי שום יכולת לשיר, אבל התקבלתי וזאת ללא
ספק בגלל הביטחון שהיה לי. במהלך החזרות כבר
הבנתי שאין לי מה לתרום למקהלה ובעצמי הבנתי כי
מוטב שאשיר ללא קול, אולם זה לא הפריע לי להמשיך
להיות חברה בה, עד כדי כך הייתי בטוחה בעצמי”.
באוניברסיטה, יעל בחרה ללמוד לתואר ראשון באמנות,
תחום שהיא גילתה בו כישרון. גם כאן, העובדה שרבים
מהקורסים נערכים בחושך ובעזרת מצגות, לא ריפתה
את ידיה. “אני והחושך לא חברים טובים, זה דבר
שאנשים שומעים לא חושבים עליו בכלל. זה היה מאוד
מאתגר והמרצים עשו כמיטב יכולתם לעזור. הסתדרתי,
כמו תמיד. חברות עזרו לי בסיכומים וככה סיימתי את
התואר”.
יעל נישאה פעמיים. בפעם הראשונה, הוליד הקשר את
התגרשו
3.5
אחיעד ואת אביבית. כשאחיעד היה בן
ההורים ובהמשך נישאה יעל לאבי צימט, שהגיע
לקשר עם גל ומאיה, בגילאים תואמים. “הקשר עם
האב ביולוגי של אחיעד ואביבית נותק עוד למן שהיו
קטנים מאוד ואבי קיבל את ילדיי כאילו היו שלו מבטן
ומלידה. הוא היה שם בשבילם, גידל אותם, חינך אותם,
אהב אותם והם קיבלו אותו בטבעיות. ארבעת הילדים
הסתדרו ביניהם והפכו לאחים ובמשך השנים, נולדו לנו
עוד שני ילדים משותפים, תמרה ויואבי”.
איזה מין ילד היה אחיעד?
“אחיעד היה ילד פתוח ומשתף, היה כייף גדול לגדל
אותו, היינו מאוד קרובים. הוא היה ילד חם וחברותי,
יפה תואר ומוכשר. את לימודיו התיכוניים עשה במחזור
השני בישיבת שי פירון והיה תלמיד מעולה בכל מה
שהוא אהב ללמוד. כשהיו צריכים לבחור מגמה, הוא
מאוד רצה ללמוד קולנוע. הוא פנה לרב פירון והרב
הסכים לפתיחת המגמה. אחיעד נרתם למשימה
להקמת המגמה ואף סייע באיתור המורה. הוא ניגש
לבגרויות במגמת קולנוע וביולוגיה ועשה חיל. היום,
מגמת הקולנוע בישיבה קרויה על שמו”.
לאחר שנה בישיבה במעלה גלבוע, אחיעד התגייס
לצבא עם הרבה מאוד מוטיבציה. הוא גויס לחטיבה
בשריון ומשם המשיך לקורס קצינים. במהלך הזמן
401
בישיבה, אחיעד התחבר לכתיבה וכתב שירים וסיפורים
מלאי רגש ודמיון. “היה בו שילוב לא יאומן של גבריות
וחברה’מניות עם רגישות וכשרון אמנותי”, אומרת יעל.
אחרי מותו, מצאה בחדרו את המחברות שכתב ומילא
בקסם ונחשפה לעולמו הפנימי המיוחד.
לאחר הקורס, אחיעד הוצב כקצין שלישות באוגדת
איו”ש בבית אל. הוא שירת שם חמישה שבועות, עד
שנמצא מת במשרדו כשנשקו האישי לצידו.
אי אפשר לתפוס מה עובר על הורים המקבלים את
הבשורה המרה מכל. אין דבר המכין אותך למות
בספטמבר
5 -
ילדך. בלילה שבין שני לשלישי, ב
נשמעה ירייה בבסיס בבית אל. אל החדר הנעול
2011
מבפנים, פרצו החיילים וגילו את הקצין המוערך והאהוב,
כשהוא מוטל מת ליד שולחנו. כמה שעות לאחר מכן,
נשמעה הדפיקה בדלת ביתם של אבי ויעל.
“באחת בלילה שמענו דפיקות חזקות בדלת. אבי רץ
למטה בבהלה ואני עמדתי לרדת במדרגות, כשבפתח
עמדו קצין העיר, חובש ורופא. הם שאלו אותו, ‘אתה
אבא של אחיעד?’ הוא ענה, ‘כן’, והם אמרו לו שתי
מילים, ‘אחיעד מת’. זה היה הרגע שבו החיים נגמרו.
לא הבנו איך זה קרה. התמוטטנו. עד היום אני חוזרת
לרגעים האלו, הם לא עוזבים אותי”.
אז מה קרה שם בחדר הסגור ומה הביא למותו של
אחיעד? מה שנראה היה כמקרה התאבדות, נחקר
במשך שנה ארוכה על ידי מצ”ח. משהו לא הסתדר,
הפרופיל לא תאם.
“לא האמנתי לרגע שהיה כאן ירי עצמי מכוון, ידעתי
כי לא כך הוא”, אומרת יעל, “לא היתה סיבה, לא היו
סימנים מעידים, לא היתה התנהלות או סערת רגשות
שהיתה מביאה אותו לבצע את המעשה”. חשוב לה
ליעל לומר, שאם היתה יודעת בוודאות שכך היה ובנה
בחר ליטול את חייו בעצמו, עם כל הכאב והצער, היתה
מקבלת את המציאות, היתה מביטה לה ישירות בעיניים
ומתמודדת איתה. אבל יותר מדי סימנים ואותות היו שם,
שסיפרו על משהו אחר שקרה באותם רגעים בחדר.
“הקשר עם אחיעד היה הדוק מאוד. את סרט הגמר
שלו בקולנוע הוא עשה על ניתוח השתל שעברתי,
במטרה לשפר את השמיעה שלי ואשר לא צלח.
היינו קרובים מאוד והוא הרבה להתייעץ איתנו בכל
צעד וצעד, סיפר לנו על חוויותיו ועל מעשיו בצבא,
על ההתלבטויות וההחלטות שקיבל. הוא היה בחור
שמח ואהוד שאת כל אחד משלושת השלבים בקורס
הקצינים הוא סיים בהצטיינות מופת. הוא למד והשקיע
שעות רבות אל תוך הלילה בהשתלמות בתפקיד
החדש.
בפסח האחרון שלו, כשעוד היה בקורס הקצינים, נסענו
עם כל המשפחה לנופש בבולגריה ואחיעד נשאר
בבסיס עד סוף החג. יומיים לפני ליל הסדר, הודיעו לו
שהוא מקבל שחרור לשביעי של פסח. מיד כשנודע לנו
שאחיעד יוצא הביתה, אבי ואני הפכנו את העולם כדי
למצא טיסה מהרגע להרגע וחזרנו ארצה כשהילדים
נשארים עם שאר המשפחה בחופשה. לא רציתי שהוא
יהיה לבד בבית בחג וגם לא עם חברים, עד כדי כך
היינו קרובים. הוא בא לאסוף אותנו משדה התעופה
ואמר לנו, ‘אני כל כך שמח שבאתם’. זה היה החג
האחרון שלנו יחד.
היו לאחיעד תוכניות לטווח ארוך וקצר. הוא תכנן ללמוד
קולנוע או ביוטכנולוגיה, שני תחומים שהוא מאוד אהב.
בטווח הקצר, הוא היה איתנו בקשר רצוף וביום שנהרג,
בזמן שתכננו טיסה לחופשת סקי משפחתית, הוא
התקשר לברר מהם התאריכים ומילא בקשה לחופשה
מהצבא והיה מבסוט ושמח לקראת הנסיעה”.
ובכל זאת, יעל היתה מודעת לקושי שהעיב על אחיעד.
אחיעד הגיע מרקע של לוחם ועבר לתפקיד של שליש,
שוני מהותי ביותר ותפקיד שונה בתכלית השינוי.
“הוא היה מאוד לחוץ מהתפקיד, סיפר לי שהוא לא
אחיעד ויעל רובנר ביום הגיוס