40 / 64
ברחוב לא מתבלבל, אף אחד לא פונה אלי כגבר, כי
יש לי מראה מאוד נשי וזה כייף ונעים. למרות זאת,
אני מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי יותר. אני
מאוד משקיעה במראה שלי, מטופחת ומתוקתקת”.
האם את מאמינה באהבה? מאמינה שזה יקרה
לך?
“אין סיבה שלא. אני רואה עצמי כאישה ובעתיד
אשמח מאוד להיות בזוגיות עם גבר ולחיות חיים
מלאים בכל המובנים וזה כולל כמובן משפחה”.
את רואה את עצמך חיה עם גבר שהוא טרנס
בעצמו או “סיס” כמו שקוראים לגבר שנולד
ביולוגית גבר?
“לא משנה לי. אנשים רואים אותי כאישה ואני כמובן
לא אסתיר דבר ומי שיתאים לו, אז יופי ומי שלא, אז
לא. תתפלאי כמה גברים חיים עם נשים טרנסיות וזה
בכלל לא משנה להם. הם מכירים אותן כנשים ואין
מבחינתם הבדל”.
איך היית מגדירה את עצמך היום, אחרי שיצאת
מהארון ועשית את הצעד הזה וכולם כולם
יודעים. האם את מרגישה באיזשהו מקום
חשופה מדי? האם העובדה שכל כך הרבה
אנשים יודעים שעברת כזה שינוי, מגביל אותך
באיזשהו מקום?
“אני לא אגיד שאני לא מודעת לקושי ומתעלמת
מהמגבלות, אבל השינוי הזה עשה לי כל כך טוב,
שזה גובר על הכל. אני אדם שמח יותר היום, מחייכת
יותר, מאושרת באמת. היציאה מהארון הוציאה אותי
לחופשי. מי שלא עבר משבר זהות, לא יוכל להבין
את האושר וההקלה בכך שסוף סוף את יכולה להיות
מי שאת”.
מה חשוב לך שידע כל מי שקורא את הכתבה
ונתקל לראשונה בטרנסג’נדר? מה את רוצה
שאנשים יידעו, שהם לא יודעים היום?
“שמה שמגדיר מגדר זו רק ההרגשה הפנימית. אין
קריטריונים, אין רשימת דרישות והמראה החיצוני לא
תמיד קובע. אמנם ברוב המקרים יש קשר והלימה
בין איך שאדם נראה והזהות שלו וזה מעולה, אבל
יש מקרים שבהם יש ניגוד בין המראה וההרגשה. מה
שקובע זו התחושה שלי ובהתאם לזה גם עברתי את
השינוי. המגדר שלי הוא ההגדרה של הזהות שלי ולא
ההגדרה של המשיכה המינית שלי. אין קשר בכלל
בין הדברים ואני לא הומו. העדיפות הראשונה של כל
טרנסג’נדר היא רק להיות מי שהוא”.
את לא חוששת מספק, מלקום יום אחד ולגלות
באיחור שבעצם עשית טעות?
“אף פעם לא. אני מה שאני, בדיוק כפי שאת מי
■
שאת”.
"
“ילדים בשכונה שהכירו אותי, היו צועקים לי
‘בן בת’, ‘גבר אישה’, ‘ליידי בוי’. נפגעתי מאוד
מההשפלות הללו, כאב לי שאני חשופה בפני
הרוע של האנשים שהשתלחו בי. גם אחרי
שיצאתי מהארון היו הערות מרושעות של
ילדים משכבות אחרות בתיכון, לא נשברתי כי
ידעתי מי אני”
40
גליון 282
אבן שהם