32 / 64
ר א י ו ן
ס פ ו נ ט נ י
ע ם
אר י
אסנ ר
מאת: גאילי שיף
ה
מ
ב
כ
ם
י
י
ח
ה
עם 02 שנות ניסיון בתחום התיאטרון,
ארי אסנר הוא חיית במה. אין ספור
הפקות תיאטרון ומחזות זמר, הופעות
על במות ארציות ושנים של ניהול
אמנים לימדו אותו דבר או שניים על
עולם הבמה ועל אנשי הבמה והיום,
ממרום גילו וניסיונו הוא יודע לומר,
שהבמה רחבה דיה ויש בה מקום לכולם
בן 35, תושב מודיעין, פרוד פלוס 3 ילדים בוגרים, אסנר
הוא בימאי ומנהל בית הספר “בימות 0002” שלו סניפים
בשוהם, פסגת זאב, גבעת זאב, מודיעין וגן יבנה. למרות
זאת, הוא אינו שחקן בהגדרה ועל אף שניתן לראות את
פניו בלא מעט סרטים ישראליים בתפקידי משנה לאורך
השנים, הוא תמיד מוצא את עצמו מאחורי הקלעים.
דיבורו קולח, מהיר, קולני, סיפוריו מסופרים ברוב כישרון
ומיומנות ומלאי חיים. לא צריך להכיר את אסנר לעומק
בשביל לאבחן אותו כאדם מלא שמחת חיים וצחוק, לא
בדיוק הפרוטוטייפ של דור שני לשואה. ובכל זאת, אסנר
ואחיו גדלו בחיפה, להורים ניצולי שואה. “אבא היה עובד
מדינה וניגן על הפסנתר והאקורדיון באופן מקצועי ואת
אהבת המוזיקה הנחיל לשלושת ילדיו. אמא היתה עקרת
בית שגידלה את בניה באהבה רבה ורוב דאגתה היתה
על האוכל שנאכל. בתור ניצולת שואה, כל נושא האוכל
היה ציר מרכזי בחיינו. הרבה התעסקות סביב האכילה,
כאילו שמדובר בחמצן לנשימה שחייב להגיע אלינו בכל
רגע נתון”, הוא צוחק, “אבל אל תצחקי. גם אני וגם
האחים שלי מתמודדים עם אהבת האוכל הזו עד כדי
ניתוח קיצור קיבה”. לצד האוכל, גם המוזיקה היתה שם.
הכישרון עבר מהאב לבניו ופועם בעורקיהם של שלושת
הבנים. שני אחיו הם “האחים אסנר”, תופעת זמר עברי
מוכרת וידועה שיופיעו כחלק מתוכנית המנויים של היכל
התרבות החדש בחבל מודיעין.
מה המשמעות של אוכל טוב עבורך?
“על אף הרקע של הורי, הם הקימו ביחד בית שמח.
השילוב בין המוזיקה של אבא וארוחות של ארבע
מנות כל אחת, שאמא היתה טורחת כל היום ומבשלת,
מבטיחים בית מלא שמחה, אין ברירה אחרת, כך
שעבורי, האוכל מתחבר לשמחה. אני נהנה מאוד
לאכול במסעדות טובות, אפשר לומר שאני אנין ואוהב
להתנסות במגוון של מאכלים”.
את הקריירה בתחום הבמה התחיל דווקא בצבא ועוד
בנח”ל. “הייתי לוחם בנח”ל”, הוא מספר, “ובעקבות
פציעה עברתי להיות קצין חינוך בחיל. אחרי השחרור,
יצאתי לטיול הגדול במזרח ובאמצע הטיול קיבלתי
הודעה שהמפקדת שלי מחפשת אותי. היא מונתה
לראש ענף תרבות בצה”ל וקראה לי להיות ראש מדור
הווי ובידור של הצבא. חזרתי לישראל היישר מהמזרח,
שיער ארוך ועגילים, שרוואל ואווירת שאנטי והתחיילתי.
הוויתור הראשון שלי עלה לי ביוקר, כי על השיער הארוך
וויתרתי ומעולם לא קיבלתי אותו מחדש. הקריירה לעומת
זאת, רק המריאה משם, אז בסך הכל אני לא מרגיש
שנעשה לי עוול”. את התפקיד מילא במשך שלוש שנים,
כאשר בשנה השלישית פרצה מלחמת המפרץ. “כל
הנושא של האמנים שמופיעים בהתנדבות במקלטים
היה מאוד דומיננטי במלחמה הזו ומאז. זו היתה תקופה
מאוד אינטנסיבית ולאחר המלחמה קיבלתי גם תעודת
הוקרה. המשכתי עוד שנתיים בתפקיד קצין חינוך אוגדה
33 ואחרי חמש שנות קבע, עזבתי את הצבא”.
לאחר שעזב את הצבא, המשיך אסנר בתחום האמרגנות.
“הצבא הוא למעשה האמרגן הגדול ביותר שיש בישראל.
אין אמן שלא עבר דרכי, אין מופע או הרכב שלא הכרתי.
לאחר השחרור, פגשתי את חנוך רוזן והוא הציע לי לנהל
את משרד ‘טמיר הפקות’. במשך שלוש שנים טיילנו בכל
העולם, כולל טיסה עם רבין במטוסו למוסקבה, כולל
הפקת המופע ‘ספר הג’ונגל’. העבודה עם חנוך היתה
מדהימה וההספק היה אדיר”. משם המשיך, יחד עם
רוזן, למשרד ‘טבת הפקות’ והפיק את להקת היי פייב
המיתולוגית, הקים את עיר ערוץ הילדים, ייצג אמנים
והפיק מחזות זמר.
בסוף שנות ה-09, החליט לנסוע ללונדון. “כבר הייתי כמה
שנים בתחום ואף פעם לא למדתי אותו באופן מסודר.
הכל הלך כל כך מהר, מצאתי את עצמי כבר נשוי ואבא
לשניים והחלטתי שזה הזמן ללמוד את התחום בצורה
מסודרת. נרשמתי לבית הספר הגבוה ביותר ללימודי
במה בלונדון ועליתי על הטיסה. במשך חצי שנה עברתי
שם חוויה היסטרית ומדהימה, נכס לכל החיים”.
לא רק לונדון חיכתה לו, גם מנחם גולן. “כאשר חזרתי
לארץ, קיבלתי טלפון ממנחם גולן שביקש ממני להצטרף
להפקת אוליבר טוויסט בכיכובו של שלמה בראבא. זכיתי
להיות עוזר במאי ומפיק בפועל של המחזה”. המחזמר
היה הצלחה כבירה, אבל אז הגיעו שנות ה-000,2 ואיתם
גל הפיגועים שהרס את הענף. “הכל נעשה קשה ואני
הייתי חייב למצוא עוד דרכי פרנסה. מונתי למנהל
השיווק של משרד כרטיסים גדול בתל אביב, אבל זה לא
היה זה. הייתי חייב משהו בשביל הנשמה. הקמתי לי חוג
קטן ואינטימי של תיאטרון בישוב לפיד שבו גרנו. חשבתי
על תעסוקה חלקית – חלק לפרנסה, חלק לנשמה. לא
חשבתי שהחוג יתפוס לי את כל הלב.
לאודישן הראשון הגיעו 51 ילדים, קיבלתי את כולם.
המודל היה להקה ייצוגית, כמו החברים של צ’יץ. לבמה
המרכזית של פורים ביישוב הכנו שני מחזות זמר ושלושה
ימים לאחר מכן, היו לי 06 ילדים בחוג. שנה לאחר מכן
כבר היו לנו 011 ילדים, ביישוב של 004 משפחות.
זה היה אדיר. מלא סיפוק, מלא אושר. בזכות הקשרים
הקודמים שלי, חיברתי את הילדים להופעות ארציות וכך
הופענו בפתיחת נתב”ג 0002, בערב וויראיטי, עשינו את
הקליפ ‘חופשי ומאושר’ עם הראל מויאל והיה מעולה”.
זה היה השלב שבו אסנר הבין שזהו זה, הוא מצא נישה
מעניינת וערכית והחליט להמשיך בתחום. בשנת 6002,
פנה אסנר למנחם גולן וביקש ממנו את הזכויות למחזה
אוליבר טוויסט.
מה המיוחד במחזמר הזה?
“מחזמר בכלל, ובפרט מחזמר טוב, זה המיצוי הכי מדויק
של משולש הזהב של אמנויות הבמה – שירה, משחק
וריקוד. מנחם נתן לי את הזכויות וגם הגיע לאודישנים
שקיימנו. אלו נערכו בגן ילדים עירוני במודיעין. כיסינו את
הצעצועים בבדים ובחנו 052 ילדים מקסימים, מתוכם
נבחרו 06”.
מנחם גולן באודישן בגן ילדים?
“כן, הוא הגיע גם לחזרה הגנרלית וממש התאהב
בילדים, זה היה מדהים והזוי, הוא התחיל לבכות מרוב
התרגשות. מנחם ידע לזהות זהב בכל מקום. הוא אמר
לי, “אני רוצה את זה על הבמות”. הוא גייס את סמי
הורי, מיכל זוארץ, צחי נוי ועם הילדים שלי רצנו 001
הצגות בכל הארץ כולל הבימה! הילדים הרוויחו גם כסף
וזכו בחוויה יוצאת מגדר הרגיל. אחרי שנה הפקנו את
הקוסם מארץ עוץ יחד עם הילי הלון (השמיניה) ויונתן
פז בוגנים ורצנו בכל הארץ בחופשת חנוכה. במקביל
המשכנו עם הטקסים הארציים - טקס המכבייה, פרס
ישראל, יום השואה בבית הנשיא ועוד. כולם הכירו אותי
ואת הילדים שלי”.
מתי הגעת לשוהם?
“לפני חמש שנים הגעתי לשוהם. אמרו לי שבשוהם
יש הרבה ילדים, אז אמרתי, אני בא. נכנסתי לפעילות
במסגרת חמש ולאודישנים הראשונים הגיעו 002 ילדים.
באתי עם צחי נוי וערכנו את האודישנים. בתוך ארבעה
חודשים הרמנו הפקה ראשונה והחוויה הטובה הזו ייצרה
עוד הזדמנויות ביישוב”.
מהם לדעתך התכונות ההכרחיות לעבודה עם
ילדים על במה?
“כדי שילד יעלה על הבמה הוא צריך הרבה כח וביטחון
עצמי. הצוות שלנו מחבק ועוטף אותם, מוביל אותם דרך
כל הצעדים יד ביד. לצד כל הביטחון הרגשי, חייב להיות
ידע וכח אמיתי. אנחנו מלמדים אותם עמידה על במה,
העברת מונולוג, תיאוריה, דיאלוגים וכל מה שדרוש
לשחקן על במה. הכל מאוד הדרגתי ומי שעובר את
התהליך, מגיע מוכן להופעה”.
מה הערך המוסף של חוג אמנות הבמה?
“הילדים לומדים להיות הישגיים מחד ומאידך, לעבוד
באנסמבל, בעבודת צוות ולפרגן לכל מי שמקבל
תפקיד. היכולת לעמוד על במה היא למעשה היכולת
להיישיר מבט אל החברה, היכולת להצביע בכיתה
ולהביע דעה והיכולת לבטא את עצמך בכל פורום. החוג
נותן לילדים כלים בהם הם ישתמשו כל החיים”.
על הבמה הפרטית שלך, ההצגה גם היא
נמשכת?
“נכון. אשתי ואני היינו נשואים שנים ארוכות ויש לנו
שלושה ילדים מדהימים. הילדים שלי מנגנים ושרים גם
הם, זה משהו שהם קיבלו ממני ומדגנית. היינו ונשארנו
משפחה חמה וטובה ואני מאמין שההצגה של כולנו
נמשכת, בנפרד וביחד”.
ש א ל ו ן ס פ ו נ ט נ י
32
גליון 282
אבן שהם