30 / 72
0
משמוליק שיר
ד"ש עם שיר
מנפלאות הכביסה -
או כיצד הוסמכתי על מכונת הכביסה שלנו
זהו, המונופול נשבר. עכשיו הידע נמצא גם אצלי ולא רק
אצל הכהנים. (או יותר נכון הכוהנות...) ועכשיו אתם בטח
שואלים: על מה לכל הרוחות הוא מדבר? ואתם לגמרי
צודקים. אז ככה.מי שחבר שלי בפייסבוק כבר ראה את
הכביסה הראשונה שלי תלוייה בגינה לתפארת. אבל עכשיו
אני אשתף אתכם בתהליך. מישל נסעה לאמריקה לחמישה
שבועות ונדב אמור להגיע באמצע לחופשה מהצבא. עכשיו
מתחילה הבעיה. צריך לעשות לנדב כביסה אבל... מישל
לא מרשה לי להתקרב למכונת הכביסה אלא לראותה
בלבד (וגם זה רק מרחוק...) אתה יכול לגעת במדיח, היא
אומרת, לשחק עם הטוסטר וגם להפעיל קצת את המיקרו
אם בא לך לשחק עם מכשירי חשמל. למכונת הכביסה
שלי (ההדגשה במקור) אתה לא מתקרב! עכשיו הדילמה.
מצד אחד נדב צריך מדים נקיים לצבא ומצד שני זה יצריך
אותי לנגוע במכונת הכביסה .ראיתי את המשבר בעיניה של
מישל. היא גרדה במצחה, חיככה ידיה ואז ירתה: תביא בלוק
כתיבה ושב מול המכונה. וככה, היא מסבירה ואני רושם
מילה במילה. זה התחיל במצרים הפרעונית עם הכביסה
בנחלים וגירוד הליכלוך על הסלע, עבר לקרש ולגיגית
בתקופה יותר מאוחרת, למעגילה במאה ה-81 ואז...עיניה
בורקות...להמצאה הכי מופלאה של המאה ה-02 - מכונת
הכביסה. וכאן היא מתחילה להכתיב לי מה מותר ובייחוד
מה אסור.למדתי את נפלאות מכונת הכביסה בערב ארוך
אחד. אני כבר יודע איזה בגדים לא לערבב (אל תכניס
בשום אופן את חולצת השבת הלבנה שלך עם המדים של
נדב...) אני יודע שצריך לסגור היטב את הדלת עד ששומעים
את הקליק ( שלא יהיה לי פה שטפון שאני חוזרת...) אני
יודע שצריך לסובב את החוגה בכיוון השעון, עד שהנקודה
האדומה נוגעת בדיוק ב- 03 (זה כמו כספת, אם פספסת
זה לא יעבוד...) אני יודע שצריך לשים יד ולוודא שיש רווח
בין הכביסה לחלק העליון של התוף ( אם אין רווח, סימן
ששמת יותר מחמשה קילו והמכונה תהרס...) וזהו, מסתיים
השיעור, ברגע שאתה שומע מים זורמים ורואה שהתוף
מתחיל להסתובב, תתרחק ואל תיגע יותר בשום דבר. ומה
זה שאר הכפתורים? אני מנסה להגדיל ראש.מהמבט של
מישל ידעתי שלא הייתי צריך לשאול. נדב הגיע והכביסה
נערמה. ניסיתי לדחות את הביצוע, הרגשת חידלון פשתה
בגופי וחיוורון לא מוסבר עלה בפני. אבא אתה בסדר, שואל
נדב. אתה לא נראה טוב. לא אני סתם עייף, אני מנסה
לתרץ. נדב יצא עם החברים והחלטתי שהגיע הרגע הגורלי.
לקחתי את בלוק הכתיבה והתחלתי לקרוא: פעם אימותינו
היו יורדות לנהר עם קרש וגיגית וזה היה ממש ממש קשה...
אופס, זה לא שייך לפרקטיקה, חשבתי לעצמי. זה הקטעים
של ההיסטוריה... דלגתי על שלושה עמודים ועשיתי שלב
שלב כמו שכתוב. לפתע שמעתי קול מים זורמים, לרגע
נחרדתי אבל אז התוף החל להסתובב אנה ואנה וידעתי
שאני בדרך הנכונה. הרגשה מוזרה של גאווה חלפה
בגופי. החיוורון נעלם וסומק קל פשה בפני. אהה... נשמי
לרווחה, אולם כעבור מספר שניות נוכחתי לדעת ששמחתי
הייתה מוקדמת מידי. קול נקישות עז של משהו מתכתי
החל לנקוש על דלת הזכוכית. חשבתי לפתוח את דלת
המכונה מתוך הנחה שמכונת כביסה כדין מדיח הכלים-
פתיחת הדלת גורמת לעצירת הפעולה, אולם חוש פנימי
אמר לי לא לעשות זאת בשעה שהמכונה מלאה במים
והתוף מסתובב לו אנה ואנה. מבט בשעון הראה לי שהשעה
באמריקה 4 לפנות בוקר ומישל נמה את שנתה. אולם ידעתי
שעלי לעשות מעשה (מישל בטח תשמח, חשבתי לעצמי...)
בהתחלה מישל לא הבינה מה אני רוצה ממנה: משהו נוקש
חזק על הזכוכית אמרתי בהתרגשות. מה לעשות? תגיד,
כך מישל בקול מנומנם,למה אתה מעיר אותי אם משהו
נוקש לך על הזכוכית בחלון, תתקשר למשטרה, לילה טוב...
לא, לא,
אני מנסה לשפר את ההסבר, זה משהו שנוקש על הזכוכית
של הדלת של מכונת הכביסה. קול דממה דקה ואז סערה:
מכונת הכביסה שלי, כבר הרסת לי אותה, יופי, יופי, ידעתי
שאסור לי לנסוע לחו”ל. תרגיעי, אני מנסה להרגיע אותה.
זה עוד לא נהרס, וזה גם מסתובב כמו שסיפרת לי, אבל
יש נקישות מוזרות על הזכוכית. שוב קול דממה דקה. זה
הכפתורים מהמדים של נדב. לילה טוב. הטלפון נותק.
הוסמכתי.
eretzltd@netvision.net.il30
גליון 262
אבן שהם