46 / 84
46
גליון 942
אבן שהם
האם יעצור לנו, או שהוא שוב עמוס מכדי להעלות
אותנו. גם בדרכנו חזרה נתקלנו בקשיים דומים וחווית
הנסיעות לבית הספר ובחזרה זכורה לנו לרעה”.
“בשוהם ישנה בעיה של תעסוקה לבני נוער”,
מוסיף עידו. “דבר ידוע הוא שלבני הנוער אין מה
לעשות ביישוב אחרי השעה 00:02. מצד שני,
האפשרות לצאת לתל אביב, למשל, נחסמת כאשר
האוטובוס האחרון בחזרה, יוצא בשעה 00:22 מתל
אביב לשוהם, מה שאומר שהאוטובוס חוזר בטרם
מקומות הבילוי בכלל נפתחו. גם בהיותי חייל וגם
כסטודנט אני נתקל בבעיה הזו”.
מה גרם לכם להחליט לפעול בעניין?
✦
עידו: “בשוהם ישנם כ-03 עד 04 סטודנטים,
שנמצאים באותה הסירה. בשלב הראשוני, הקמנו
לוח טרמפים בפייסבוק לטובת הסטודנטים
שנוסעים לתל אביב ומדי פעם הצלחנו באמת
להתארגן על הסעה. אבל זה לא מספיק, ההתשה
הזו הביאה אותנו למקום שבו רצינו ליצור שינוי
אמיתי, משמעותי”.
אור: “בשלב הבא, פתחנו עמוד בפייסבוק שנקרא
נמאס מהתחבורה הציבורית בשוהם
בפשטות, “
”. בתוך יממה אחת העמוד שלנו קיבל
רוצים שינוי
004 לייקים! מאז זה רק מתגבר והיום אנחנו עומדים
על 065 לייקים. בעיניי, זה מה שמעיד על התסכול
הרב בנושא בקרב התושבים”.
היעד
תחנת
מאת: גאילי שיף
היעד
תחנת
התארגנות של צעירי היישוב, אשר עד כה טרם נשמע קולם
במערכת הבחירות הזו, מסמנת מגמת אקטיביזם ראשוני.
במקום שבו כולם מדברים על הצעירים, מבטיחים לצעירים,
אבל לא הרבה קורה, החליטה קבוצה של שלושה סטודנטים,
בני המקום, לתפוס יוזמה וליזום שינוי.
להצביע להם? לא, הם לא רצים לבחירות. הם רק רוצים
להגיע לעיר באוטובוס אחד ישיר
, בני 12,
שחר בן דיין
ו
עידו חלאוי
,
אור אלישיב
סטודנטים באוניברסיטת תל אביב. כל בוקר הם
מתמודדים, לצד סטודנטים, חיילים, תלמידים
ותושבים נוספים עם מצוקת התחבורה הציבורית
ביישוב והחליטו לעשות מעשה. או לפחות לנסות.
השלושה נכנסו לפעולה ולמדו את הנושא. לאחר
שגיבשו עמדתם, יש להם כמה רעיונות ישימים,
שנועדו להקל, גם אם לא לפתור לחלוטין את
הבעיה.
“אנחנו יודעים ששוהם היא בסך הכל יישוב ולא
עיר ושהמיקום שלה קצת מנותק מציר הערים
בגוש דן”, אומר אור, “אבל עדיין, יש כאן אוכלוסיה
משמעותית שהיא צרכנית של התחבורה הציבורית
ועוד אוכלוסיה משמעותית נוספת, שהיא פוטנציאל
צרכני, במובן זה, שאם באמת תהיה התייעלות
משמעותית בשירות התחבורה הציבורית ביישוב,
ללא ספק הקבוצה הזו תצטרף ותגדיל את מעגל
המשתמשים בתחבורה הציבורית”.
את הקשיים ביציאה ובחזרה ליישוב חוו השלושה
כבר בהיותם בני נוער, אם כתלמידים ואם כבליינים.
“עידו ואני למדנו בתיכון מדעים”, מספרת שחר,
“ותמיד היינו צריכים להתמודד עם הקושי של
התחבורה, גם בבקרים, כשעמדנו בתחנה ב 00:7
ולא היינו בטוחים אם האוטובוס הבא יגיע ואם יגיע,