34 / 84
החודש: “שטח ציבורי ברחוב התבור, בין שני בתים, שאמור היה להיות
מעבר לרחוב שגיא, אבל המעבר נחסם ונותר פס של שטח שאין לו ייעוד.
מדובר בשטח של 3 מטר על 04 מטר אורך לכיוון רחוב שגיא שמוזנח
ומתמלא בזבל. פנינו למועצה לא פעם. בעבר אמרו לנו שהם יטפלו וישמו
צמחייה אבל בפועל דבר לא נעשה והשטח הופך להיות מזבלה”.
תודה לי’ ו מ’ דיירי הרחוב
פינה חדשה בעיתון אבן שוהם
ראיתם מפגע? חלודה בעמוד תאורה?
ספסל שבור? מדרכה עקומה?
צלמו ושילחו אלינו!
בכל גיליון נביא מפגע ביישוב ונעקוב אחר תיקונו
המעורבות שלכם היא הרווח של כולנו
תגובת יעל דהן, יו”ר “יד משוהם” למפגע מהעיתון הקודם: “בימים אלו
מתקיימים מגעים עם החברה שהעמידה את המיכל לאיסוף הבגדים
ב-2 נושאים: הזזת המיכל כך שלא יוסתר ע”י השיחים והנחת מיכל
נוסף, או לחילופין, החלפתו במיכל גדול ממנו. בהזדמנות זו אני מבקשת
להודות לתושבי שהם על תרומותיהם לאורך השנים, ומבקשת שלא
להניח בגדים על יד דלת המחסן. בגדים אלו אינם מגיעים לתעודתם.
בברכת שנה טובה, שנת נדיבות ונתינה”.
34
גליון 842
אבן שהם
ד"ש עם שיר
משמוליק שיר
eretzltd@netvision.net.ilצייד הצבאים
טור זה לא נכתב בגלל הבחירות הקרבות ובאות. טור זה נכתב כי
גילוי נאות:
הגיעו מים עד נפש. או במילים פחות עדינות- נשבר לנו!!!
אחד הסרטים שהשאיר בי את רישומו בהיותי בחור צעיר היה “צייד הצבאים”.
הקטע החזק של הסרט הלקוח מתוך מלחמת וייטנאם מתאר את שלושת
החברים ניק מייק וסטיבן כלואים בכלא צף בידי הווייטקונג, המאלצים אותם
לשחק רולטה רוסית האחד כנגד רעהו. ככה לפעמים אנחנו מרגישים תושבי
שכונת משהב בשהם. אנחנו במשחק רולטה רוסית עם חבורת גנבים נקלים
העושה שמות בבתים בשכונתינו. ההרגשה של “מתי יגיע תורי” מלווה אותנו
לילה לילה. בתפילת השבת בבית הכנסת מגיעים העידכונים. לפני כשבועיים
משפחה יושבת בסלון ביתה בשעה 01 בלילה ופתאום רואה יד חודרת מהגינה
מבעד לסורגים ומחפשתמפתחות. רק צעקותבני המשפחההבריחו אתהגנבים.
משפחה אחרת (בבנין שלי)לפני כחודש יוצאת לקניות בבארות יצחק בשעה 8
בערב! כשהיאחוזרתבשעה 03:9 היאמוצאתאתביתהפרוץ. ואני בחרדות- מתי
יגיע תורי? עוד משפחה ממש מולנו שלפני כחודש וחצי, נפרץ ביתה. אז לגנבים
כבר אין מורא. שעת הפריצות הוקדמה לשעות 9 , 01 בערב. זה כבר לא השעות
הקטנות של הלילה כמו פעם. בשעה שפרצו לשכנים בבנין שלנו אחד הדיירים
ממול ראה 2 טיפוסים חשודים הנכנסים למונית הנמלטת במהירות מהמקום.
מה ההנחיות לשומרים בעמדת הכניסה בשערי הישוב? האם מוניות נבדקות על
יושביהם? ידיד נוסף שלי סיפר לי שראה רכב של “אלטע זאכן” מסתובב בישוב
בשעת לילה מאוחרת. האם זה תקין? מה יש לאלטע זאכן לחפש בישוב בשעה
01 בלילה??? בשיחה עם משפחה הגרה בשכונה שלנו, הסתבר לי כי הבעל ישן
כשסכין למראשותיו ורעייתו סיפרה לי שכל רעש קטן בבנין מקפיץ אותה בלילה
והיא חייה בפחד איום ונורא. אם הייתי שומע את זה ממשהו אחר שמספר סיפור
זה עליהם הייתי חושב שבטח יש כאן הגזמה פראית, אבל אני שמעתי זאת במו
אזניי מזוג זה, לא מיד שניה. עד היום (טפו..טפו..טפו..) כל הפריצות הסתיימו
ללא פגיעה בנפש, רק ברכוש. מה יקרה שפריצה אחת תצא מכלל שליטה?
מה יקרה אם משהו יפגע? ואני לא רוצה לחשוב על כל מיני אופציות גרועות. אז
המועצה תתעורר? אני יודע שעל פי הסטטיסטיקות, הפריצות ברבעון הראשון
של השנה פחתו לעומת הרבעון הראשון של השנה הקודמת. אני לא יודע מה
בדקו בחודשים האחרונים. על פי הסיפורים רק בשכונה אחת בשהם נראה לי
שהסטטיסטיקה, כבודה במקומה מונח. אברהם מאסלו, אחד מהפסיכולוגים
הבולטים של המאה הקודמת חקר רבות על מהות הקיום האנושי ועל הצרכים
של האדם הפשוט. התאוריה המפורסמת ביותר שלו אותה ביסס על מחקרים
בבני אדם נקראת “ פירמידת הצרכים“.
לפי התאוריה של מאסלו לכל אדם יש חמישה צרכים שאותם הוא תמיד ישאף
למלא במהלך חייו. הפירמידה מסודרת כך שאי אפשר למלא צורך אחד בלי
למלא את הצורך שלפניו. הצורך הבסיסי הראשון על פי מאסלו הוא צורך בסיסי
גופני כדי לשרוד: מזון, שתיה, אויר, שינה וכו’. הצורך השני בפירמידת הצרכים
של מאסלו הוא... ביטחון והגנה. האדם רוצה להרגיש מוגן. להרגיש שאיננו
בסכנה. לאחר שאנו משביעים את הצרכים הפיזים שלנו, הכי חשוב לנו שנוודא
כי הסביבהשלנו בטוחה עבורנו. כשצורך זה לא מתמלא, נוצרות לפעמים חרדות
והתנהגויות נוירוטיות, מכיוון שהאדם איבד במקום כלשהוא את תחושת הבטחון.
אני מודע לעובדה ששהם היא אחת מהמועצות המצליחות בארץ. חינוך מעולה,
טיפוח, גינון, שירותים לאזרח. אבל אם הצורך הבסיסי לבטחון לא קיים, אם
אנחנו חיים כאן בשכונה בפחד מתמיד מתי ואיפה תהיה הפריצה הבאה כל זה
לא שווה לנו. אני אישית מעדיף מועצה פחות יפה, פחות גינון וככרות מעוטרות
ויותר הרגשה של בטחון והגנה. לדעת שהסביבה שבה אני חי בטוחה ומוגנת
למעני ולמען ילדי.
סטטוס
סטטוס חמוד שהעלה ידידי ראובן בן שמעון לפייסבוק וקניתי אותו ממנו.
“ נשיאים אמריקאים תמיד הופכים בסוף למוצרים: לינקולן מכונית, קנדי מוצרי
חשמל, ואובאמה נקניק...”
יצא מכלל סכנה
הילד שטבע בבריכה
בבן שמן
זה קרה ממש עם סיום החופש הגדול. ילד בן 6, טבע בבריכת שחייה
בכפר הנוער של מושב בן שמן וחולץ במצב קשה.
האירוע הקשה אירע במהלך שיעור שחייה בבריכה, כאשר סביב נמצא
צוות המדריכים. הילד, אשר היה באותה שעה בשיעור שחייה, איבד
את הכרתו וטרם התברר האם אבדן ההכרה אירע טרם הטביעה.
הילד קיבל טיפול ראשוני מצוות אמבולנס מד”א איילון ומצוות נט”ן
שוהם שפינה אותו לבית החולים “שיבא” בתל השומר.
המשטרה פתחה בחקירה לבדיקת נסיבות טביעתו של הילד . מאחר
והבריכה משמשת למטרות לימודיות, נמצא במקום צוות ביחס של
מדריך לכל שישה תלמידים, נוסף על שלושה אנשי צוות נוספים מחוץ
לבריכה. טביעה קשה נגרמת באחת משתי האפשרויות- או שהילד
שהה מתחת למים למשך למעלה מדקה וחצי, או שקדם לטביעה
אירוע אחר כגון פרכוס או אבדן הכרה מסיבה כלשהי. כל הכיוונים
נבדקים במטרה להגיע להבנה של האירוע. מי שביצע את ההחייאה
היו צוותי האמבולנס שהחל בהחייאה וצוות הנט”ן של שוהם שמנה את
מני פוטוק וחובב צוברי, שהגיע דקה לאחריו ועשה החייאה מתקדמת
שכוללת מכות חשמל ושימוש בתרופות. במהלך ההחייאה, הילד
הראה תגובה חיובית והועבר מורדם ומונשם לבית החולים. ביום ראשון
בבוקר הוא פקח את עיניו ונראה כי מצבו הוטב. בהמשך שוחרר לביתו.
מהמשטרה נמסר כי לאחר בדיקת המקרה, התברר כי מדובר בבעיה
בריאותית של הילד ואין חשד לפלילים.