40 / 84
מיכל רימון
עם
ראיון ספונטני
מאת: גאילי שיף
בתור “האישה הראשונה” של ‘שוהם שלנו’, איך
את מרגישה לנוכח העובדה שהוצבת רק במקום
הרביעי, בעוד שרוב הרשימות הציבו נשים
במקומות גבוהים יותר. התאכזבת?
שילוב של נשים בכל המערכות של החיים הוא
חשוב וללא ספק, לנוכחות נשית עוצמתית וחזקה
יש ערך מוסף בהיותה אישה. לגבי מיקומי ברשימה,
הרי שאני באתי לעשות ולתרום מיכולתי, מזמני
ומניסיוני. פחות משנה לי אם אני במקום זה או אחר,
לא ציפיתי ולא דרשתי כלום. למעשה, לא הקדשתי
דקה של מחשבה לכך. הרי עדיין לא הייתי חברת
מועצה, טרם הוכחתי את עצמי. מבחינתי, איתן
פטיגרו ושימי אלבז, שהיו חברים במועצה היוצאת,
ראויים ביותר ואני חושבת שיש פרופורציה נכונה
במיקום שלי. בסך הכל מדובר במיקום ריאלי, אז
מה הבעיה?
היית דוברת משלחת ישראל באו”ם, תפקיד מעניין
ומרתק, איך זה מתחבר לעבודה הנוכחית שלך
בתחום החינוך?
ללא ספק, נתיב חיי משקף את הבית ממנו באתי.
גדלתי בביתם של מחנכת ושליח משרד הביטחון.
במהלך השנים גרנו באנגליה ובארצות הברית,
שם גם סיימתי את לימודי התיכון ומכאן האנגלית
הרהוטה שבפי. לאחר שסיימתי את לימודי
המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, שם
פגשתי את בעלי לעתיד אשר למד שנה מעליי,
התחתנו וטסנו לארה”ב לצורך לימודי התואר השני.
במקביל ללימודים, התחלתי לעבוד במשלחת של
משרד הביטחון כקניינית ולאחר זמן מה, זומנתי
לראיון אצל השגריר דאז, ד”ר דורי גולד. התקבלתי
להיות הדוברת של המשלחת ועד מהרה הפכתי
למנהלת המשלחת, תפקיד אותו המשכתי גם עם
השגריר הבא, יהודה לנקרי. אלה היו שנתיים וחצי
מרתקות ומלאות עשייה ומשמעות. אחרי שש וחצי
שנים ושתי בנות, חזרנו ארצה. עבדתי בתחום
ההיי טק כעו”ד, אבל הלב נמשך לנטייה השנייה
והמשמעותית שלי, החינוך הלא פורמלי. עזבתי את
ההיי טק מבלי שהיה לי שום דבר מוחשי באופק.
חבר שהכרתי מעבודתי בארה”ב, אשר היום, לאחר
תאונה, יושב בכיסא גלגלים, קישר אותי לעמותת
‘נגישות ישראל’ וכך זה התחיל עבורי. מאז, למעלה
משש שנים שאני שם והסיפוק מהעבודה ממלא
וגורם לי אושר גדול.
מה מטרת העמותה ופעילותה?
מטרתה של העמותה היא לפעול לשילובם של
אנשים עם מוגבלות בחברה, בכבוד, בשוויון
ובמקסימום עצמאות. הנגישות היא האמצעי
להשגת המטרה הזו. חשוב גם לומר, שאנחנו
מטפלים בכל סוגי המוגבלויות שאנשים מתמודדים
עימם- נכויות מכל הסוגים, גם הפיזית וגם הנפשית,
גם אלו הנראות ואלו הבלתי נראות. הקמתי את
מחלקת החינוך בעמותה מתוך ההבנה כי הילדים
הם סוכני השינוי המשמעותיים ביותר וההטמעה של
הערכים הללו בגיל צעיר, תניב את הפירות לטובת
החברה כולה בעתיד. בישראל ישנם 000,044,1
אנשים מוגבלים, שמהווים %81 מהאוכלוסייה.
היכולת שלהם לתת ולתרום לחברה היא פועל יוצא
מיידי של שיפור איכות החיים שלהם.
איך הגעתם לשוהם?
כשחזרנו מארה”ב, הגענו ישר לשוהם. חמותי וגיסתי
גרו כאן ואנחנו הצטרפנו. מהר מאוד הרגשתי שזו
היתה ההחלטה הנכונה. האסתטיקה של שוהם
הזכירה לי את רעננה של פעם, הקשר עם האנשים,
השכנים, האימהות בגינה עם הילדים, כל זה הרחיב
את הלב. הבנות שלי פרחו, אין להשוות את החופש
שיש כאן ותחושה של מרחב בגידול הילדים.
המגורים בשוהם טובים לילדים, טובים למשפחות,
ללא ספק בחירה נכונה.
כברת סמכא בתחום, היית אומרת ששוהם
יישוב נגיש?
בשנים האחרונות אני עובדת הרבה מול מערכות
חינוך בערים שונות. בשוהם, ללא ספק, מצאתי
מערכת שמאוד פתוחה לשילוב ולהנגשה. אי אפשר
לומר שהיישוב מונגש במאה אחוזים, אבל כל דבר
שנבנה בשנים האחרונות, נבנה מתוך ראיה של
נגישות ובבתי הספר אנחנו נהנים משיתוף פעולה
מעולה עם המערכת.
לפני שנתיים, יזמתי פרויקט בית ספרי בשם “א’ ב’
של נגישות”. לפי התוכנית, כל כיתה בוחרת פרויקט
של נתינה ופועלת להגשמתו בשיתוף עם ההורים.
כיום, התוכנית מיושמת בכמה בתי ספר יסודיים
ביישוב ואפילו ברשויות אחרות.
היוזמה הזו היתה המפגש הראשון שלי למעשה
עם המועצה וראש המועצה. הקשר שנוצר סביב
הפעילות הבהיר לי עד כמה המועצה פנויה ליוזמות
כאלה. היתה הירתמות ותמיכה נהדרת לפרויקט
וזה אומר המון. מועצת שוהם הרימה את הכפפה
של הנכונות והמוכנות להנגשה. עובדי המועצה
עברו הדרכה של נגישות, תחת הכותרת, “עזור
לי לעזור לך” ואני רואה את היישום של עקרונות
ההנגשה בפעולות המועצה. כך למשל, בפסטיבל
המוזות בסוכות יוקם מתחם מונגש להופעה של
יהודית רביץ.
יש לך ילדים במערכות החינוך ביישוב- ביהלו”ם
וניצנים. איך את רואה את המערכת החינוכית
היישובית שלנו ומה תרצי לשפר בה?
החיבור שלי לפעילות במסגרת חברות במועצה,
מגיע כמובן מתחום החינוך. השנה, כל בתי הספר
היסודיים יעברו הדרכה בתחום הנגישות. בדיוק כאן
אני רואה את העשייה שלי ומתכננת להמשיך בקו
הזה.
מהם היעדים שלך באם תהיי חברת מועצה ואילו
נושאים ספציפיים את מעוניינת לקדם?
החינוך אצלי זה בדם. מבחינתי, בית הספר הוא
בית חינוך- קודם כל, ערכים ונתינה, אחר כך גם
הלימודים וההישגים, שגם הם חשובים כמובן. אני
מתכננת להוביל ולרכז את ציוותי ההיגוי היישוביים
בתחום החינוך, אמשיך בנושאי הנגישות ואהיה
כתובת לכל ההורים והתושבים שיש להם צרכים
מיוחדים. אני אקדם הקמת מסגרות לבוגרים עם
מוגבלות והשאיפה היא למסגרת עם דיור מוגן. נוסף
על כך, אני אקים תשתית כלל יישובית של יישום
ערכי הנתינה הנלמדים בבית הספר, במסגרת
שעות הלימודים. עוד נושא שאני מתחברת אליו הוא
העשרת הפעילויות והתעסוקה לנוער במשך השנה
ובחודשי הקיץ.
מיכל רימון, 43, נשואה ואם ל-3, תושבת
שוהם מזה עשור, היא המועמדת הרביעית
ברשימת “שוהם שלנו”, בראשות גיל ליבנה.
עורכת דין, עם עבר בתחום ההיי-טק
וכדוברת משלחת ישראל לאו”ם תחת שני
שגרירים בתקופה סוערת, היא מצאה את
עצמה ואת ייעודה דווקא בעבודה בעמותת
‘נגישות ישראל’, המחנכת ומקדמת פתרונות
נגישות לאוכלוסיה המוגבלת.
ב ו ח ר י ם נ ג י ש ו ת
40
גליון 842
אבן שהם