אבן שהם - המגזין של שהם וישוביי חבל מודיעין - גליון 289

40 / 72

40 289 גליון אבן שהם
בחיים ומשליכים על
העתיד שלנו: ביחסים
עם בן/בת הזוג, בקשר
עם ההורים, במקום
העבודה. את מצהירה
על כך שאת נקיה
וחפה מהמשקעים
המעכבים הללו, איך
את עושה את זה?
“זה לא קורה ביום
אחד. אין הוקוס פוקוס.
לא להיות מריר ומלא
כעסים וצר עין, זה
כמעט טבע שני שלנו,
התרגלנו. זו התמכרות
– אנחנו מכורים לדפוסי
התנהגות וקשה לצאת
מהם, בדיוק כמו שקשה לצאת מהתמכרות לסמים.
ההצעה שלי היא להתפתח ולהתקדם, לעשות הפרד
ומשול ובדרך זו, לצאת מהמקומות הקשים.
הרבה נשים ניגשות אלי וחולקות איתי חוויות קשות,
שהפכו להיות המעצבות של חייהן. הן ממשיכות
לחיות את האירועים הללו, בדרכים שונות, במשך
הרבה מאוד שנים אחרי. אני חוזרת ואומרת להן,
תראו כמה זמן אתן סוחבות את האיש הרע ההוא?
אל תתנו לו לנצח. אל תתנו לו, להרוס לכן את
החיים. לא מגיע לו. אני מעודדת אותן ללכת לטיפול,
להשקיע בריפוי הרגשי, הנפשי. לשנות דפוס
התנהגות והתניות וללמד את עצמכן לחיות אחרת.
זה תהליך ארוך, אבל מילת הקסם היא עקביות
והתבוננות פנימית”.
את מדברת הרבה על תפיסת עולם הוליסטית,
על יציאה מתבניות קונבנציונליות שמותאמות
להמונים ולא לאינדיבידואל. אחד הדברים הקשים
ביותר לעשות בעולם שלנו, הוא לקבל החלטה.
מה התפיסה שלך לגבי קבלת החלטות, בראי
התרבות שלנו, המלחיצה, שבה כל החלטה
נתפסת כגורלית?
“אני חושבת שזה ממש שטויות – יש לנו המון
הזדמנויות בחיים והן מתחדשות ללא הרף. בסופו
של דבר, לכל דור יש את הבאגים שלו, את
האתגרים שלו. התרבות שלנו היא תרבות מאוד
דוחקת, עם אינטרנט מאוד אגרסיבי, עם מודלים של
הצלחה שמורכבת מכוכבות פריים טיים שקורית בין
לילה. האמת היא, שהעולם הוא מקום מאוד סיזיפי,
שדורש עבודה קשה. ההבנה הזו, תקל עלינו לקבל
החלטות דרמטיות בחיים, יחד עם הידיעה, שתמיד
אפשר לחולל שינויים בחיים”.
מודעות היא הטכנולוגיה המתקדמת
ביותר בעולם
החיבור של צופית למקומות שבהם אפשר למצא
אושר בחיים, לא מרחיק אותה מהמקומות אליהם
האושר מסרב להיכנס ולאנשים, שהאושר חומק
מהם דרך קבע. ההתמודדות של אחיה עם התפרצות
של מחלת נפש בגיל מבוגר, חשפה אותה לעולמם
הכואב של פגועי הנפש
והיא בחרה להישיר
מבט ולא להפנות אותו
הצידה, כמו רובינו.
היא פועלת ללא לאות
לטובת ההכרה בהם
והתמיכה החברתית
והרשותית בם ובבני
משפחותיהם. לפני
מספר שנים, נוצר
קשר בינה לבין גבריאל
בלחסן, מוזיקאי
מוערך, חבר להקת
אלג’יר, שסבל ממאניה
דפרסיה. צופית שימשה
לו אם ואחות, הכניסה
אותו לביתה ותמכה
בו במסירות רבה, עד למותו המוקדם מדי. גבריאל
נפטר מדום לב, שנבע מעומס התרופות הגדול שהוא
נטל. בשנים האחרונות, צופית נמצאת בתהליך של
היכרות עם עולם הרפואה הלא קונבנציונלי והיא
רואה בתפיסה הזו, עוגן שאילו היא היתה רוצה
לראות את עולם הרפואה נרתם.
“אחד הדברים שהכי צר לי עליהם הוא, שאנשים
שמוגדרים כחולים פסיכיאטריים, מקבלים ישר
טיפול כימי ולא בהכרח טיפול נפשי. יש כאן אמירה
מאוד עקרונית של תפיסת הנפש. לא לכל פצע
של הנפש, צריך להדביק קוקטייל תרופות. אנחנו
יודעים היום שהמוח, דרך טיפול הוליסטי, עובר שינוי
כימיכלי. אנחנו יודעים, שאותו מכלול שנקרא ‘רפואה
משלימה’, הוא אמיתי לחלוטין ויש בו תועלת. אני
מחכה ליום, שבו הרפואה המשלימה, כפי שאנחנו
מכנים אותה כיום, תהיה המיינסטרים בתפיסת
הריפוי ואני אומרת את זה, מבלי להטיף חלילה,
להתנגדות לרפואה הקונבנציונלית”.
את במקום כל כך שלם מבחינתך, כך זה
נראה. תני לנו טיפ איך אפשר לחיות את
החיים טוב יותר, ולא משנה באיזה מצב
ומקום אנחנו נמצאים?
“בואו לשמוע אותי בהופעה שלי, אשמח לשתף ואני
■מבטיחה שתצאו משם עם משהו ויותר מזה!”
על אבודים: "הרבה אנשים
יוצאים למסע כדי להתחשבן
עם העבר ועם המחיר שהוא
גבה מהם. אני מצמצמת להם
את הצורך הזה ועוזרת להם
לראות את המטרה האמיתית –
הדרך לעצמינו"
"בשלוש השנים האחרונות,
הפכתי להיות עצמאית לחלוטין.
התגרשתי, הילדים שלי גדולים
ואני לא מקבלת מזונות.
נכון, התגרשנו הכי יפה וטוב
שאפשר, נשארנו משפחה ואני
נשארתי עם הבית, אבל הקיום
היומיומי שלי, הוא עליי. זה
מקום חדש ואחר לגמרי מזה
שהייתי רגילה אליו"
, במרכז אמנויות הבמה כרטיסים אפשר לרכוש טלפונית, במרכז אמנויות הבמה20:30 , בשעה3.3.16 ’צופית גרנט תופיע ביום האישה בשוהם, יום ה
"
"
צילום: אילן בשור
ש א ל ו ן ס פ ו נ ט נ י
- דויד גרוסמן, 'אישה בורחת מבשורה' ספר טוב
- דיוויד בואי וגם הכי רומנטית מוזיקה
– שטותניקית תכונה שאני אוהבת בעצמי
– דאגנית מדי תכונה שאני לא אוהבת בעצמי
– מאמינה בעין הרע אמונה טפלה
– זה בידיים שלנו בריאות
– מרגש ומעצים, אבל גם פרק א’ היה כזה פרק ב’
– בוקר. לגמרי.אני אדם של בוקר/ערב