36 / 64
יד בעת הצורך ויסייע לכל מי שצריך. את הצטיינותו
בלימודים לא החצין ובין החברים היה נער ככל הנערים.
“אחרי מותו, עשינו סדר בחדר שלו”, מספרת פסי.
“הוא היה מפוזר ומבולגן כמו כל בן גילו ובין הספרים
והחוברות, מצאנו שקית ובה דפים עליהם כתב חידושי
תורה וגמרא. קראנו את הדברים ונפעמנו מהעומק
שהתגלה בהם, מהחכמה ובעיקר מהצניעות. גבי לא
התגאה ולא רץ להראות לכולם את הדברים, אלא
שמר אותם לעצמו, כי כזו היתה האמונה שלו, אמיתית
ופנימית”.
“תפסיק לצלוע”
ועשרה חודשים, כשחזר
13
גבי היה בכיתה ח’, בן
מהטיול השנתי והתלונן על כאבים ברגלו. “אמרתי לו,
“בטח מתחת שריר או קיבלת מכה במהלך הטיול”. לא
נלחצנו, בכל זאת, נער בגיל ההתבגרות, קורה. יומיים
אחרי כן, עלה לו החום ולקחתי אותו לרופאת המשפחה,
שהעריכה שמדובר בדלקת כתוצאה מהפציעה ונתנה
לו כדורים נגד הדלקת. אבל החום לא ירד ובתוך
שבוע, הכאבים החלו להיות בלתי נסבלים והתלווה
אליהם שיעול עמוק. לקחנו אותו לעשות אולטרסאונד
והתוצאה חזרה תקינה. גבי לא היה ילד שמתלונן על
כאבים ולכן לא זלזלנו בתלונות שלו והבנו שהוא באמת
סובל. לקחנו אותו לשניידר, שם ערכו לו בדיקות דם
ושוב, הכל היה תקין”.
אבל ככל שעברו הימים, מצבו לא הוטב והוא החל
לצלוע. הלילות היו קשים ומיוסרים וההורים היו חסרי
אונים נוכח הסבל של בנם והעובדה שלא נמצאה
הבעיה הרפואית ממנה הוא סובל. “אחד הרגעים
הקשים באותה תקופה היה, כאשר גבי אמר לי ערב
אחד, “הלוואי והיה כדור שהיה מרדים אותי, שלא יכאב
לי כל כך”. אי אפשר להבין כמה קשה להורים לראות
את הילד שלהם במצב כזה ואין בידם להושיע”.
שנים, יום הבחירות לכנסת ובמשפחת
7
זה היה לפני
מונק, גבי היה במרכז המחשבות. “לא יכולתי יותר
עם אי הוודאות הזו. לקחתי את גבי לרופא המשפחה
הוותיק שלנו, ד”ר פטריק גומז, אביו של הטייס דניאל
גומז ז”ל. ישבנו מחוץ לדלת של הרופא ופתאום גבי
ליטף אותי וביקש ממני סליחה. שאלתי אותו, “על מה
סליחה?”, הוא ענה, “אני רואה שאת עצובה, אז אני
מתנצל”, כזה הוא היה. הרופא נתן לנו הפניה למיון
ובשעה אחת עשרה בלילה, הגענו לתל השומר”.
בבית החולים המשיכה אותה הסאגה בה היו נתונים
כבר שבועות. גבי עבר צילום ריאות שיצא תקין ובדיקות
נוספות, כולן יצאו תקינות. בבוקר, קיבלה פסי את
האבחנה של הרופאים: גבי סובל מבעיה פסיכולוגית.
בהמשך היום, אחת האחיות במחלקה נזפה בו, “תפסיק
לצלוע, אתה יכול ללכת רגיל!”.
על אף שנראה היה שהרופאים אינם מאמינים ב”מחלה”
של גבי, פסי לא וויתרה והתעקשה על אישפוז בנה.
“בגיליון הקבלה של בית החולים, נרשם “האמא
מתעקשת להתאשפז”. זו סיטואציה מאוד קשה, כי יש
בה כבר היבטים של חוסר אמון. לנו לא היה ספק ועל כן
התעקשנו, היינו נחושים לקבל איבחון אמיתי”.
. הבדיקה גילתה
CT
יום לאחר מכן, גבי עבר בדיקת
גידול נדיר בתוך עצם הזנב. “זה גידול נדיר מאוד,
שיושב בתוך העצם ולא ניתן לגילוי בבדיקות הדם
והאולטרסאונד. האבחנה היתה בבחינת הקלה עבורנו,
כי סוף סוף ידענו עם מה אנחנו מתמודדים”.
ההקלה התחלפה במהירות בדאגה, כאשר פסי ושלומי
הבינו מה משמעות המחלה. “גבי סבל מסוג נדיר
ואלים של סרטן העצמות, שתוקף בעיקר בנים בגיל
ההתבגרות. הרופאים הסבירו לנו, שהגידול עצמו קטן,
אבל המיקום שלו מסוכן ביותר – הוא יושב במרכז
העצבים של חוט השדרה ולא ניתן לנתח”.
גבי החל בפרוטוקול טיפול אגרסיבי במיוחד. “הסרטן
כבר היה מפושט כשגילו אותו והמיקום שלו לא איפשר
ניתוח, כיוון שפירושו היה שיתוק מוחלט מהמותניים
ומטה. גבי עבר שישה סבבים של כימותרפיה קשה”.
המורה והחברים לא עזבו אותו לרגע.
גבי בבית החולים.
36
288
גליון
אבן שהם