אבן שהם - המגזין של שהם וישוביי חבל מודיעין - גליון 285

42 / 80

מבצע
החודש
2514441-052 | 5178676-03 | מעל מגה, מול הדואר | עמק איילון 161 שוהם
פ ת ו ח ב מ ו צ " ש
חפשו אותנו ב- יינות השוהם
לקבלת כל המבצעים
גוורצטרמינר
₪ 702 ב-
42 גליון 582 אבן שהם
קהל לעזרה. “הלחץ עשה את שלו וביקור ראש העיר
במקום, הביא להבנת משמעות בית הספר לעתיד
הנערים והנערות הלומדים בו. לאחר תקופה לא קלה,
מלאה בחשש ומתח, קיבלנו מהעירייה הודעה: אנחנו
כאן ונשארים”.
העבודה כמנהלת מאתגרת מאוד, התיכון צריך לאזן
בין היותו בית לחינוך פורמלי המכווין את התלמידים
ללימודי בגרות, לבין שיטות לימוד בלתי פורמליות
הנדרשות מאופי תלמידיו. בעבודתה, היא נעזרת
ונתמכת באינטואיציות הפנימיות שלה, שמוכיחות את
עצמן פעם אחר פעם.
“אני מרגישה את הנוער ברמות מאוד עמוקות, יודעת
מה עובר בנפש של המתבגרים, יודעת מה מניע אותם
ואיך לגשת אליהם. אני מניחה שהחושים שלי התחדדו
מאוד בזכות העובדה שמגיל ילדות הייתי עצמאית
לגמרי, לא תלויה באף אחד ושורדת לבדי”.
אחת ההחלטות החשובות שנסיה קיבלה עם כניסתה
לתפקיד היתה, להגיש את כל התלמידים לבגרות.
“בעבר, היו בבית הספר כיתות בגרותיות וכיתות לא
בגרותיות. שיניתי את זה. אני לא יכולה להסתכל לילד
בעיניים ולומר לו, ‘אתה רק 21 שנות לימוד’. מבחינתי,
כל הילדים יכולים וצריכים למקסם את הסיכוי שלהם
בחיים. התפקיד שלנו כצוות הוא לעטוף אותם וללוות
אותם כל הדרך למעלה ולשדר להם, שהם יכולים
להגיע הכי רחוק”.
את הבוקר שלה, נסיה מתחילה בשעה 03:60, במשרד.
קמה כל בוקר, כאילו זה היום הראשון ללימודים.
מגיעה באנרגיות גבוהות לעבודה. “הנס שלי בקריירה
הוא, שלמרות שאני בתחום ההוראה כבר עשרים שנה,
כל יום הוא כמו היום הראשון מבחינת ההתלהבות
והלהט שלי. ההוראה היא מקצוע מאוד קשה ומאוד
שוחק, אבל אני כולי בהתרגשות שמתחדשת בלי
הפסקה”.
החיים לצד תומר
הגענו לנס השמיני, אבל ללא ספק המשמעותי עבור
נסיה. כאשר השיחה נוגעת בתומר, היא מפליגה
בתשבחות ולא שוכחת לומר, שכל המילים לא יספיקו
לתאר את הנס הזה.
“תומר הוא נס חיי. אנחנו נשואים כבר 52 שנה וחוץ
מהיותו איש מקסים רגיש ונדיב, בן זוג ואב נהדר, הוא
איש כל כך טוב, שבזכותו העולם הזה נעשה קצת
יותר אנושי. תומר היה בחור רגיל ונחמד, מבית חם
ונורמלי ומהרגע הראשון הוא קיבל אותי, עם הסיפור
האישי שלי ולא נרתע לרגע. הוא התחבר לצורך שלי
להחזיר מעט מהטוב שקיבלתי מבן שמן ועבר לגור
איתי במקום, כשהמגורים הללו חייבו דרך חיים שונה
מאוד משל משפחה ‘רגילה’. לא רק שהוא קיבל את
זה, הוא גם הפך לדמות מובילה, כשהוא מארח ותומך,
מחזק ומלווה את הילדים בדרכם אל העצמאות. תומר
מעסיק בוגרים שלנו בעסק שלו, הם מתארחים אצלינו
לפרקי זמן כשהם זקוקים למקום לגור בו, לארוחות
שבת, כשהם לבד ולשיחות ארוכות אל תוך הלילה,
כשהם זקוקים לאוזן קשבת. יש לו זמן לכולם, יש לו
חיוך ענקי לכל אחד מהם ויש לו סבלנות אלי ולכל
העיסוקים שלי, כשהוא תמיד מעודד אותי ומחזק אותי.
כשהייתי בת ארבעים נולדה לנו פז, אחות קטנה
לשחר ולאביתר. בכך ביססנו לנו משפחה חמה
ורעשנית שמתנהלת בטורים גבוהים וככה אנחנו
אוהבים את זה. שחר הגדולה הולכת בדרכי, סיימה
שירות צבאי כקצינת ת”ש ועכשיו מטיילת בעולם.
אביתר המקסים כאביו סיים שנת מכינה ומשרת
ביחידה מובחרת ופז הקטנה, נס מתוק שלנו, לומדת
בבית הספר צוקים והיא מלאת שמחת חיים וממלאה
את ביתנו אור”.
לפני ארבע שנים, עברה המשפחה לגור בשוהם.
“הילדים בגרו והיינו זקוקים לבית גדול יותר. החלטנו
לעבור לגור בשוהם וכייף לנו כאן. בפעם הראשונה
בחיים שלנו אנחנו חווים בית שקט יותר, דלת שנסגרת
– אלו דברים חדשים לנו. אבל לא לדאוג, אנחנו
ממשיכים לארח ולהיות בית ומקלט עבור הילדים
הרבים שגידלנו כל השנים”.
הניסים שעוד מחכים לי
כל כך הרבה ניסים קרו לנסיה. הילדה שהגיעה מרקע
כל כך קשה, הפכה להיות אישה עצמאית, מובילה,
חזקה ונחושה, שלא איבדה את הרגישות ולא מהססת
לפזר את החום והאהבה לכל עבר. מוקפת בני
משפחה, חברים, ילדים שגידלה, אנשים שנעזרים בה,
היא שומרת על רוגע נפשי וסבלנות אין קץ.
את השם נסיה, שנדמה כאילו בחרה אותו במיוחד
עבור עצמה, היא קיבלה בלידתה. “אם זה לא היה
השם המקורי שלי, הייתי צריכה לשנות את שמי
לנסיה מתישהו”, היא אומרת, “אבל לאמיתו של דבר,
זה השם איתו נולדתי ואין סיפור מיוחד סביב השם
הזה, לא קרה שום נס בלידתי או משהו כזה. כנראה
שהיתה כאן איזושהי נבואה שהגשימה את עצמה, כי
אני באמת חשה שניסים רבים קרו ועוד יקרו לי”.
נראה לי שהנס שלך הוא, שהצלחת איכשהו ליצור
יממה שארוכה יותר מ 42 שעות. אחרת, איך את
מספיקה הכל ובכזה רוגע?
“הגעתי לאן שהגעתי בחיים, כי הדלתות נפתחו בפני.
לא ריחמתי על עצמי ולא ביקשתי שיעשו עבורי
ובזכות זה, דברים טובים הגיעו אלי. אני באמת חושבת
שכאשר אדם לוקח אחריות על עצמו ומזמן אליו
את הטוב, דברים טובים יגיעו לפתחו. למרות נתוני
הפתיחה שלי, אני מרגישה ששפר עלי גורלי, שפגשתי
אנשים טובים בדרך, שעזרו לי להתגבר על הכל
ולעמוד על הרגליים. יש בי הערכה ואהבה למשפחה
המורחבת שלנו, שלא עזבה אותנו והקריבה המון כדי
שנוכל לבנות את עצמנו מחדש. התשובה שלי לכל
זה, היא לתת בחזרה. באותו מקום, באותה זירה. לכן
הילדים שגידלתי הם כל כך חשובים לי, לכן התלמידים
שלי הם בראש מעייני. אני חושבת עליהם כל הזמן,
הולכת לישון עם הבעיות שלהם וקמה באמצע הלילה
עם הארה ופתרון. זה הנס שלי, שהשלמתי עם
המציאות ויצרתי אותה מחדש”.
אילו עוד ניסים היית רוצה שיקרו לך?
“החלום שלי הוא שאוכל להקים מקום כזה, כמו בן
שמן, שיהיה שלי ובראייה שלי. הייתי רוצה להצמיח
עוד דורות של ילדים שייצאו מהאופל אל האור ואם
הכל ימשיך כמו עד עכשיו, אז גם זה יקרה”.
אמן.
"
בעבר, היו בבית הספר כיתות
בגרותיות וכיתות לא בגרותיות.
שיניתי את זה. אני לא יכולה
להסתכל לילד בעיניים ולומר לו,
‘אתה רק 21 שנות לימוד"
מתמידה ומשיגה, נסיה בועז