40 / 80
40
גליון 582
אבן שהם
חיים שדורש הרבה מאוד מהמשפחה ואי אפשר לנתק
בין הקריירה לחיים הפרטיים במקרה זה. לא הייתי
יכולה לעשות את העבודה הזו אם תומר היקר לא היה
איתי מאה אחוז בעניין. זכיתי לחיות עם האיש הכי
רחב לב ונדיב שישנו. הוא קיבל את הילדים בצורה
מדהימה, אירח אותם והשקיע בהם, גם על חשבון
הפרטיות שלנו. הבית שלנו תמיד היה פתוח, הדלת
לא נסגרה אף פעם וככה חיינו עשרים שנה, בכפר,
צמודים לילדים.
עד היום אנחנו בקשר עם הבוגרים שלנו, שכבר סיימו
צבא ותומר מקפיד להעסיק בעסק שלו בוגרים של
הכפר, עד כדי כך הוא מעורב בחיים שלהם”.
משפחה כן בוחרים!
אוסי ונסיה חברות כבר עשרים שנה. נפגשו בכפר
הנוער, עבדו זו לצד זו ונפשם נקשרה. לפני 61 שנים,
כאשר אוסי התלבטה האם להביא לעולם ילד כאם
יחידה, נסיה ותומר היו שם לצידה. “הזמן עשה את
שלו, השעון הביולוגי תקתק ואוסי רצתה להיות אמא
צעירה, אבל החשש שלה היה מובן. אמרנו לה ככה,
חד וברור – אל תהססי, תעשי ילד ואנחנו נעזור לך
לגדל אותו!”.
וכך היה. אוסי הביאה לעולם את בנה וב- 51 השנים
האחרונות, נסיה ותומר שותפים בגידולו. “אנחנו כמו
זוג גרוש, אבל חברות בלב ובנפש”, היא צוחקת, “הבן
של אוסי נמצא אצלינו פעמיים בשבוע, תומר ואני
הדודים שלו והילדים שלנו הם האחים שלו. הוא ילד
מדהים שזכה ליהנות מכל העולמות. הוא מכניס אור
לחיים שלנו ובזכותו אוסי ואני תמיד אומרות – משפחה
כן בוחרים!”.
עקביות בחינוך
נסיה עוסקת בתחום החינוך כבר קרוב לשלושים שנה.
נכנסה ל’עסק’ במקרה וגילתה שהוא בעצמותיה.
הגישה החינוכית שלה היתה סדורה ומגובשת כבר
מהרגע הראשון. “כשהתחלתי את העבודה בכפר,
עדיין לא למדתי חינוך. נכנסתי עם האינטואיציות שלי
וגיליתי שלא מדובר בתחושות ונטיות, אלא שבתוכי
חבויה תפיסת עולם מאוד מגובשת בכל הנוגע לחינוך
נוער”.
אותן תכונות אופי, שהיו לה לעזר כאשר התמודדה
בתוך המערכת כילדה בודדה ואפשרו לה להתעלות
מעל הכאב ולא ליפול לרחמיים עצמיים, היו שם
כשהגיעה לכפר והפעם כדמות חינוכית. “החכמה
היא להפריד בין הרגשות והעקרונות – אני חמה מאוד
ואוהבת, אבל אני דבקה בחוקים לאורך כל הדרך.
עקביות היא מילת המפתח בחינוך – כאשר קובעים
כלל, או מגדירים התנהגות מצופה מילד, צריך לעמוד
מאחורי הדברים ולגבות אותם כל הזמן. אם החינוך
גמיש – גם ההתנהגות של הילד תהיה גמישה”.
תשע שנים היא שימשה אם בית ואחר כך עברה
ללמד בבית הספר בכפר. היתה מורה, רכזת שכבה
ורכזת חטיבה עליונה. במקביל לעבודה וגידול ילדיה,
נסיה למדה חינוך וסיימה תואר ראשון וקיבלה תעודת
הוראה באנגלית. כשהכיוון הוא תמיד בשאיפה
למעלה, להתקדם ולהתעצם, עם השנים, סיימה גם
תואר שני בניהול חינוך ובהמשך יצאה לקורס מנהלי
בתי ספר, לאחריו נגשה למכרז ניהול לבית ספר תיכון
נעמ”ת בהוד השרון.
541 הניסים שלי
אחרי שלושה עשורים בכפר הנוער – עשר שנים
כתלמידה ועשרים שנה כמורה, נסיה נגשה למכרז
ניהול תיכון. כשבחנה את המכרזים למשרות ניהול,
צדה עינה בית ספר תיכון, שתלמידיו הם נושרי
מסודות חינוך ומיד הגישה מועמדותה. “רציתי מאוד
לזכות במכרז אחד – וזה התיכון אותו אני מנהלת
היום”, היא אומרת, “היתה לי הרגשה שזה תפקיד
התפור למידותי. כמו בהרבה מקרים בחיים שלי, היתה
איזושהי התנהלות קארמית, איזושהי אינטואיציה
שהובילה אותי למקום הנכון. החיבור היה מיידי, עוד
לפני שכף רגלי דרכה במקום”.
בתיכון אותו מנהלת נסיה, לומדים 541 תלמידים,
בשמונה כיתות י’-יב’. כל התלמידים בבית הספר,
נשרו ממוסדות חינוך שונים, לאחר שלא השתלבו
בתיכונים אחרים. לכאן הגיעו, כמוצא אחרון ואת
הסיכוי הזה, נסיה לא תתן להם לפספס. “הסיבות
לנשירה של התלמידים מבתי הספר הן מגוונות, החל
מקשיים בבית, דרך ילדים שסובלים מבעיות קשב
וריכוז, לקויות למידה כבדות או בעיות חברתיות שונות.
זה לא נוער עבריין, לא מדובר בילדים עם בעיות
התנהגות של סמים או אלימות, פשוט ילדים שזקוקים
לגישה חינוכית אחרת, שיכולה להכיל אותם מצד
אחד, ולהכניס אותם למשמעת לימודים מצד שני”.
חודש אחרי שהחלה לנהל את בית הספר, קיבלה
בשורת איוב – בית הספר ייסגר בסוף השנה. בית
הספר של נעמ”ת פעל ללא סמל מוסד עירוני והעריה
החליטה לפנות אותו כדי לפתוח במקומו בית ספר
עירוני. כשהיא בקושי חודש בתפקיד, יצאה נסיה
למאבק להמשך קיום המוסד הלימודי.
“זו מכה קשה מאוד לתלמידי התיכון. אם לא המוסד
הזה, הסיכוי שלהם לסיים 21 שנות לימוד כמעט ולא
קיים. לא יכולנו להשלים עם המהלך הזה והתגייסנו,
הצוות ואני למלחמה עיקשת. ההחלטה היתה כמעט
בלתי הפיכה, היה דרוש כאן נס”.
נסיה, שכבר יודעת שהניסים נמצאים בתוכה, נרתמה
בכל הכח: היא ישבה עם עוזר שר החינוך, עם ראש
העיר, ארגנה צעדת מחאה עם התלמידים, ניהלה
דף מאבק בפייסבוק וגייסה אנשי חינוך ומובילי דעת
"
זו דרך חיים מאוד אינטנסיבית,
מאוד דורשת. לא קל להיות הורים
לילד אחד או שניים, כאן את
נדרשת להיות אם לארבעים ילדים
ולתת לכולם חום ואהבה וחיזוקים
ותמיכה. להיות אמא לארבעים
ילדים ולתת לכל אחד מהם את
ההרגשה שהוא יחיד ומיוחד”
"
הגישה החינוכית שלי מהרגע
הראשון היתה מאוד ברורה:
לתת לילדים הזדמנויות, להעמיס
עליהם אהבה בלי גבול ובשום
מצב, בשום מצב – לא לתת להם
רחמים. רחמים הם אויב החינוך
והתפקיד של ההורה הוא לחנך
ולקדם את הילד"
בבר מצווה של א', בנה של אוסי. משפחה כן בוחרים
מחווה של תלמידים לנסיה