42 / 72
42
גליון 482
אבן שהם
וזמן קצר לאחר מכן, נולד בנם
השני, שוהמיסט מלידה. “עדו
מצא לי את הבית שלנו בשוהם
עוד לפני שחזרנו. הוא המליץ
ואנחנו באנו. זמן קצר לאחר מכן,
כבר חיפשנו בית לרכישה, ידענו
ששוהם היא המקום בשבילנו.
נעה עובדת כאחות הראשית
של קופת חולים כללית בישוב,
הגנים טובים והקהילה איכותית,
אנחנו גרים בשכונת טללים
ומאוד מרוצים”.
עכשיו כשהם שכנים בשוהם,
התפנו השניים לפיתוח העסק המשותף. השילוב של
הידע והניסיון המקצועי המצטבר של השניים, עם
ההיכרות עם השווקים המקומיים והייצור המקומי,
חיזקו בהם את ההבנה, שהם יכולים להתחרות בלי
פחד בייצור האסייתי בתחום שלהם.
“לעדו יש ידע וניסיון בפיתוח וייצור מוצרים והוא מכיר
את כל המפעלים בסין שעוסקים בתחום” אומר אלון,
“המוצר הראשון שלנו כבר היה ברמת אבטיפוס
ואני הבאתי את הידע שלי בניהול חברה והשקעתי
כסף. במשך שנתיים עמלנו על פיתוח המוצר לגמר
ובנובמבר בשנה שעברה התחלנו בשיווק שלו. המוצר,
שנקרא ליל מונקי, נמכר ב-9 מדינות באירופה וצפון
אמריקה וזה סיפוק אדיר להקים סטארט אפ ולהצליח
איתו”.
נדמה שהעובדים הסינים הם מאוד חרוצים
ונוחים ואילו העובדים הישראליים מפונקים
ומבולגנים. אצל הסינים, שעה זו שעה,
משימה זו משימה. לא קשה יותר לעבוד עם
תרבות ה’סמוך’ הישראלית?
“העובד הישראלי הוא בכמה רמות טוב יותר
אלון:
מהעובד הסיני, חד משמעית. העובד הישראלי מגדיל
ראש, לוקח אחריות, מצביע על טעויות. בתרבות
הסינית, הדברים הללו לא קיימים. הם מאוד צייתניים,
זה נכון. אבל אין ערך מוסף של חשיבה מחוץ לקופסא,
אפילו לא ברמות שאצלנו נחשבות בסיסיות”.
“יש כאן פערים תרבותיים שנובעים בראש
עדו:
ובראשונה משיטת החינוך שלהם, ששונה בתכלית
משלנו. הם מתחנכים להיות צייתנים ומעריכי היררכיה.
הלימוד שלהם הוא בדרך של שינון והתפיסה שלהם
היא שכל אחד הוא “בורג” בתוך המערכת החברתית
הגדולה. אצלנו לעומת זאת, האינדיבידואליזם הוא
ערך יותר מרכזי וההיררכיה? בכלל לא רלוונטית,
ושבירה שלה היא דבר ממש מתבקש וראוי בתרבות
הישראלית. יש בזה הרבה דברים בעייתיים, אבל כמי
שהיו שם והיו כאן, אנחנו יכולים להעיד שהתרבות
שלנו, שאולי נדמית כחפיפניקית, ‘יהיה בסדר’ ו’סמוך’
כזאת, היא למעשה מעוררת חשיבה מקורית ויצירתית.
בניגוד לסינים, שלומדים לעבוד בתוך המערכת, אנחנו
הישראלים לומדים לחשוב מחוץ לקופסא”.
“התרבות הזו היא תולדה של העולם שלהם. רק
אלון:
לסבר את האוזן, בשפה הסינית יש למעלה מ-000,3
אותיות! לימודי הקריאה אורכים חמש שנים. אצלנו,
22 אותיות ובסוף גן חובה הילד כבר קורא. אצלנו
משקיעים באתגרי חשיבה, אצלם משקיעים בשינון.
תלמיד שסיים את מערכת החינוך הסינית, יודע המון.
הוא למד מיליון סוגים של בעיות ודרכי התמודדות
איתן. הוא שינן וזכר טקסטים ברמה של ספרים באורך
מלא. יש להם זיכרון מופלא, אבל הם נעצרים לחלוטין
כשהם נדרשים להתמודד עם בעיה חדשה, שלא
רשומה להם בהארד דיסק שיש להם בראש”.
אלו מאפיינים נוספים מעניינים ובלתי ידועים
יש לסינים, שאנחנו לא מכירים?
“לסינים שגרים בערים הגדולות ומהווים את
אלון:
מעמד הביניים, יש הרבה מאוד כסף. כל כך הרבה,
שאין להם מה לעשות איתו. הם מאוד אוהבים
הימורים ובורסה ומבזבזים שם בלי סוף”.
“אני מכיר את הדימוי של סין, עם הילדים
עדו:
הקטנים שעובדים בתנאי ניצול בעבור דולר ביום. אני
אומר שזה לא קיים היום. יש מפעלים שמעסיקים
המוני אנשים בפסי ייצור לא נגמרים ובשכר נמוך,
אבל רחוק מהסיפורים הללו.
אחרי שנים של דיכוי הדת על ידי השלטון הקומוניסטי,
הסינים הם אנשים אתאיסטיים לחלוטין וטוב להם.
דווקא בגלל שהם ‘יחידים בתוך מיליארד סינים’, הם
מקבלים את מקומם הטבעי ואין בהם מרמור. הסינים
הם עם מאוד חרוץ ומאוד שאפתן. הם נקרעים בין
הצורך להתנתק מהדור הישן ולהיפתח אל העולם
המערבי ומצד שני, התרבות שלהם מאוד מושרשת
והם לא באמת מעוניינים להשתנות. המגמה של
הסינים היום היא ללמוד את הטכנולוגיות שלנו,
להעתיק את ההצלחות שלנו ולהשאיר אותן קרוב
אליהם, בסין”.
באווירה הבינלאומית העוינת לישראל, כיצד
ישראל נראית מסין הרחוקה, דרך העיניים
שלהם?
“הסינים מאוהבים בנו. הם מאוד מאוד מחזיקים
עדו:
מישראל ומאוד תומכים בה. אצל הסינים, אין אבחנה
בין היהדות לישראליות. מבחינתם, איינשטיין היה
ישראלי, פרויד היה ישראלי והם מעריצים גדולים של
הגנום היהודי ומעריכים את ההישגים האינטלקטואלים
של היהודים המפורסמים בעולם. אצל הסינים, ברגע
שהזדהית כישראלי, הם מאמינים
באמת ובתמים שאתה גאון,
שאתה מוצלח, שאתה איש
עסקים מעולה”.
“לישראלים יש מוניטין
אלון:
מאוד טוב בסין. הם מוצאים
קווים מקבילים בין התרבות
הסינית והמאבקים שלה לאורך
השנים, לבין קורות העם היהודי
והישראלי. גם להם יש היסטוריה
מאוד עתיקה והם מאוד גאים
בה. הם עברו סוג של שואה
עם היפנים ומזדהים עם תקומת
העם היהודי בארצו. הסינים תופסים מאיתנו מאוד
מיליטנטיים ומעריצים את יכולת העמידה הישראלית”.
קופצים לעתיד
כיאה ליזמים עם ראש ישראלי וחריצות סינית, עדו
ואלון לא שוקטים על השמרים. בשנה האחרונה
רשמו 3 פטנטים עולמיים בתחום הנדסת צעצועים
והם נערכים להוצאת 4 מוצרים חדשים, שייצאו לשוק
ביוני בשנה הבאה. מערך השיווק הבינלאומי של ‘ליל
מונקי’ כולל גם מכירה ישירה באמזון, ענק הטרייד
מרקט העולמי.
“היופי במוצרי ‘ליל מונקי’, הוא שאנחנו מניעים ילדים
לפעילות חיובית. בעולם של היום, כשילדים תקועים
מול מסכים שעות ארוכות ביום, היכולת המוטורית
שלהם נפגעת, כושר המשחק – שהוא דבר חשוב
מאוד עבור ילדים ומשלב יכולות תנועה ותקשורת
חברתית – גם הוא נפגע. המוצרים של ‘ליל מונקי’
מתקשרים עם ילדים באמצעות שילוב בין אפליקציה
ופעילות ובתוך הנאה גדולה”.
כיפת הטיפוס של ליל מונקי משווקת כיום בארה"ב
ונמכרת טוב יותר מהמוצרים הסינים המקבילים.
"ההנדסה שלנו טובה יותר, החומרים חזקים יותר",
אומר עדו, "כיפת הטיפוס היא מוצר קל ונוח להרכבה
ועם זאת חזקה מאוד ויכולה להחזיק למעלה מ- 08
ק"ג בכל זמן נתון". ואגב אנקדוטה, בתמונות המוצר
המופיעות באתרי המכירות בעולם כולו, מככבים ילדי
שוהם - רועי, איל ואריאל המתוקים, שכנים של עדו
שהצטלמו באחד הגנים בשוהם, כך ששוהם על מפת
המסחר העולמית!
ומה לגבי ארץ הדרקון הרחוקה, שבה בילו שנים
ארוכות ומשמעותיות בחייהם? האם החוויה הזו
נשארת איתם, האם הם מתגעגעים לשוב לסין -
“אני מאוד אוהב את
עדו:
כמבקרים או כתושבים?
התרבות הסינית, לא אכחיש שיש בי געגוע. בכל זאת,
41 שנים בחיים וזו היתה בפירוש חוויה חיובית. הייתי
שמח לחזור לסין לביקור, אבל בשום אופן לא הייתי
מחליף את החיים בישראל. זאת הארץ שלנו וכאן
המקום הטבעי לגדל את ילדינו”.
“הקשר שלי לסין תמיד היה שונה משל עדו. אני
אלון:
הגעתי לסין ונשארתי שם בגלל ההצלחה הכלכלית
והאפשרויות הפיננסיות שהיו לי שם. היום, אחרי
שחזרתי ארצה ומשפחתי נטועה היטב בישראל, אני
לא מוכן לחזור לשם בשום מצב. אני מאוד אוהב את
סין, יש לי חברים טובים משם, אבל זו לא התרבות
שלי ולא הייתי רוצה לבלות את חיי כזר, כי זה מה
■
שהיינו שם בסופו של דבר”.
משפחת לביא בארץ, "שייכים לפה"
"בניגוד לסינים, שלומדים
לעבוד בתוך המערכת,
אנחנו הישראלים לומדים
לחשוב מחוץ לקופסא"