55 / 124
55
גליון 182
אבן שהם
“עישנו המון ובמשך שנים”, מספרת אתי, “התחלתי
לעשן בגיל עשרים ובמשך עשרים שנה, עד גיל
ארבעים, עישנתי שתי קופסאות ביום. זה היה נושא
מאוד כאוב בבית שלנו, כי מדובר על כל השנים בהן
קובי ואני גידלנו את הילדים וכפינו עליהם לחיות בבית
שכולו מסך עשן”.
“העישון של ההורים זכור לי כטראומה”, מספרת נטע,
“זה לקום בבוקר ולראות את בדלי הסיגריות ליד כוסות
הקפה, זה לאכול במטבח שמעשנים בו, זה להתקלח
ולדעת שהריח של הסיגריות דבק בנו. אני זוכרת
שהיינו נוסעים כל המשפחה ברכב וההורים היו מעשנים
בתוכו. במשך כל הילדות שלי היה לי רק חלום אחד –
שההורים יפסיקו לעשן”.
“כמו כל המעשנים, גם אני “מאוד רציתי להגמל” בשביל
הילדים, אבל האמת היא, שרק המחשבה על הגמילה
הפחידה אותי וידעתי בתוך תוכי, שאני לא מוכנה לוותר
על הסיגריה. מה אעשה בלי החברה הכי טובה שלי? מי
ילווה אותי בקפה של הבוקר ומה אעשה עם הידיים שלי
בלי הסיגריה?, נקרעתי בין הסבל של הילדים לבין חוסר
היכולת שלי לוותר ורק בגיל ארבעים, אחרי שהגענו יחד
לשתי חפיסות ביום לכל אחד, קיבלנו את הזבנג ואת
ההחלטה להיגמל.
את המכה קיבלתי יום אחד, כשהבת שלי ביקשה לקנות
זוג נעליים וכשהערתי לה שמחירן גבוה, היא ענתה לי,
“אפשר לקנות את הנעליים במחיר של חצי חודש
סיגריות שלך”. האמת הזו, מפי בתי הצעירה, היכתה
בי. הוצאנו המון כסף בחודש על ההתמכרות לסיגריות
והגיע הזמן לחדול עם זה”.
בגיל ארבעים, נרשמו אתי ובעלה לסדנת גמילה בקופת
חולים כללית. ההצלחה, מבחינת אתי, היתה כפולה
ומכופלת – היא ובן זוגה נגמלו. “ב-40.4.61, נגמלנו
שנינו מעישון ומאז לא חזרנו, אפילו לא לשאכטה”.
הצלחת התהליך והסדנא הרשימו את אתי והיא החליטה
להירשם לקורס מנחי סדנאות גמילה באותה השיטה.
“אם הצלחתי אני, אחרי עישון כל כך מאסיבי, זה
מעיד כאלף עדים על המצוינות של הסדנא. כשראיתי
שנפתח קורס למנחי גמילה של שירותי הכללית, באותה
השיטה, נרשמתי מיד”.
לאחר קורס של חצי שנה וסטאז, קיבלה את תעודת
המנחה המוסמכת והחלה לערוך סדנאות בקופה.
ההצלחה שלה היתה מידית והיא הוזמנה לערוך סדנאות
בכל רחבי הארץ מטעם הקופה. הצלחתה נמדדת על
פי מספר האנשים שהצליחו להיגמל מעישון עם תום
הסדנא ולא שבו לעשן.
למה את מייחסת את סוד ההצלחה שלך?
“מי יבין את המעשן יותר ממני? מי מכיר את ההרגשה של
הפחד מפני הפסקת העישון יותר ממני? נקודת המוצא
היא מאוד חשובה – מה הביא את המעשן לסדנא?
מה הקש ששבר את גב הגמל? כל סדנא שמתעלמת
מההיבט הזה, או יוצאת מנקודת ההנחה שהמעשנים
מעוניינים להיגמל כי הם חוששים לבריאותם בלבד, היא
הנחה שמובילה לבנייה לא נכונה של הסדנא ולחוסר
הצלחה שלה”.
מה מייחד את הסדנא שלך וכיצד את ניגשת
למטופלים?
“העבודה היא בתהליך מובנה של פרידה מסיגריות,
כאשר אנחנו עוברים חוויה של פרידה מהסיגריה -
מהראש ולא מהפה. כי אם אני חי בהתאפקות וברצון
לעשן והימנעות ממנו – זה כשלון של הסדנא. המטרה
היא לגרום למעשן שלא ירצה לעשן, שלא יתגעגע.
אנשים כל כך מופתעים עד כמה זה קל. מי שמגיע
לסדנאות אלו אנשים שנגמלו כבר הרבה פעמים והכל
בדרך של התאפקות ומלחמה. כמעשנת לשעבר, אני
יודעת, אוהו אני יודעת כמה זה קשה ואיזה מאבק
זה! אני מעבירה אותם את כל נקודות הציון – פרידה
מחבר/ה הכי טוב/ה, הפרדות מהרגלים, הפרדות
פסיכולוגית, התנהגותית ופיזית גם יחד. אנחנו עוברים
ביחד ובמודע את ההתמודדות עם כל הכשלים
המוכרים, התמודדות באירועים חברתיים, ברגעים קשים
בחיים וברגעי שגרה”.
“ כל סיגריה שאתה מעשן
מורידה לך 2 דקות מהחיים.
כל צחוק שאתה צוחק מעלה לך 5 דקות לחיים.
מסקנה: צריך פשוט לדעת מה לעשן :) “
"
"התחלתי לעשן בגיל עשרים ובמשך
עשרים שנה, עד גיל ארבעים, עישנתי שתי
קופסאות ביום. זה היה נושא מאוד כאוב
בבית שלנו, כי מדובר על כל השנים בהן
גידלנו את הילדים וכפינו עליהם לחיות בבית
שכולו מסך עשן”
אתי בר, נגמלה מעישון 40.4.61 ומאז לא חזרה לעשן