34 / 72
34
גליון 972
אבן שהם
ר א י ו ן
ס פ ו נ ט נ י
ע ם
חנ י קרס
מאת: גאילי שיף
מצאה את עצמה
חני קרס מוכרת היטב ביישוב. הצעירה בת ה-04,
אם לשלושה ילדים היא פעילת ציבור וותיקה בתחום
החינוך וכעת חברת מועצה ואחראית תחום הצעירים
והנוער ביישוב. אם יש משהו שלמדה בשנתיים
האחרונות הוא, שהמעבר מסטטוס פעילת ציבור
לנבחרת ציבור, הוא קשה משחשבה. אבל עכשיו,
כשהיא מופקדת על תיק הנוער ביישוב, היא מרגישה
שמצאה את מקומה במליאה.
ביום יום ומחוץ לפעילותה הציבורית, חני עובדת בליווי
יזמים בקבלת מענקים ממשלתיים למפעלים בפריפריה.
המשרד בו היא עובדת זכה במכרז משרד התמ”ת
והתיירות ועוסק בפעילות יזמית ותיירותית בישראל.
"המשותף לרבים מהמפעלים איתם אני עובדת הוא
שהם מצויים בקשיים והמענק נותן להם אוויר לנשימה.
במקרים אחרים, אלו הן חברות גדולות
ומבוססות שמקימות מפעלים באזורי
פריפריה והעובדים שלהם הם אנשים
קשיי יום "החיים במדינה לא קלים
עבור מי שמבקשים להתפרנס ויש
הרבה מאוד מפעלים שזקוקים לעזרת
המדינה כדי לא להסגר. מדובר בתהליך
ארוך מאוד ומפרך, שדורש התמודדות
עם בירוקרטיה ועמידה בהרבה מאוד
קריטריונים. כאשר אנחנו מסיימים
תהליך ואני מתקשרת ליזמים ומבשרת
להם שהם קיבלו מענק, אני מרגישה
כמו אראלה ממפעל הפיס. אני עושה
את זה כבר שלוש שנים וזו עבודה מאוד
מספקת”.
מה היקף המענקים שהמדינה נותנת
למפעלים, בכמה כסף מדובר?
“תמיכה במפעל שעובר את כל תהליכי
האישורים היא בסדר גודל של %56
מהתקציב, כאשר את %53 האחרים, המפעל צריך
לגייס. זה מגיע למיליוני שקלים ומשמעותי מאוד עבור
המפעלים. חשוב לומר שהמענק הוא מתנה, אבל המתנה
הזו מותנית בהרבה מאוד סעיפים מבוקרים כמו מספר
העובדים המועסקים במפעל, אופי וחדשנות הפעילות
ועוד. זה לא קל ובכל פעם שאנחנו מסיימים תהליך
בהצלחה, זה כמו לידה והתוצר הוא הרבה מאוד מקומות
עבודה ומשפחות שיכולות להתפרנס בכבוד”.
במה שונה החלק השני של העבודה שלך בתחום
התיירות מליווי המפעלים?
“האספקט של התיירות שונה מהותית ושם העבודה מול
גורמים מבוססים, אנשי עסקים מצליחים שבונים עוד מלון
ומקימים עוד אטרקציה. ליוויתי כמה פרויקטים מעניינים
כמו זירת ההחלקה על הקרח באילת, הסינמה סיטי
החדש בירושלים ועוד”.
ב-21 השנים שהיא גרה ביישוב, כמעט ולא היה זמן בו
לא היתה פעילה או מעורבת בפעילות ציבורית מקומית.
כיום, שני ילדיה הבוגרים, בת ובן בני 51 לומדים בתיכון
ובנה בן ה-21 יעלה לחטיבת יהלו”ם, אבל לפני כעשור,
כשהתאומים למדו בבית הספר היסודי צוקים, חני נכנסה
לפעילות והפכה עד מהרה ליו”ר הנהגת ההורים הבית
ספרית.
“המעבר מלהיות הורה של ילדים בבית הספר לייצוגם,
בהתחלה כחברת הנהגה ומאוחר יותר כיו”ר ההנהגה,
היה משמעותי ומזכיר לי את המעבר מפעילת ציבור
לנבחרת ציבור. בהתחלה, באתי מהמקום של ההורים -
המקום המבקש, המקום המתלונן, המקום שרוצה לעשות
ולשפר ולהציע הצעות. אבל כשהפכתי לחברה ויו”ר
ההנהגה, זה חייב אותי למבט רחב יותר. הפכתי לשותפה
לעשייה ופעלתי מתוך המערכת במטרה להגשים את כל
המטרות והיעדים שהצבתי לעצמי כהורה ביישוב. כאשר
לומדים את המורכבות של המערכת בית ספרית, יש יותר
הערכה למרכיבים של המערכת, לאותם מורים ומנהלים
שמתמודדים עם המציאות ועם הלחצים ופועלים לטובת
הילדים”.
הטמפרמנט והרצון לעשייה מלווה את חני לא רק
בפעילות הציבורית, אלא גם כספורטאית. “האמת היא
שבילדותי גיליתי נטיות ספורטיביות ומוזיקליות. אהבתי
לעסוק בספורט ובמקביל ניגנתי בתזמורת העירונית של
לוד. הכלי עליו ניגנתי היה קרן יער. בחירה לא שגרתית,
אני יודעת, וההסבר לא הכי עמוק ורוחני – פשוט, המורה
לקרן יער היה חתיך. אני זוכרת שהוא עבר ליד החדר
בו נבחנתי ושאלתי, ‘מה הוא מלמד?’. כשענו לי שהוא
מלמד נגינה על קרן יער, נרשמתי מיד, בלי הרבה שאלות.
העובדה שניגנתי על כלי כל כך ייחודי זימנה לי אפשרויות
רבות ונסעתי עם התזמורת להופעות בארץ ואפילו בחו”ל.
בתקופה שניגנתי, עזבתי את הספורט, אבל כשהגעתי
לשוהם, חזרתי לשחק כדורסל והצטרפתי לקבוצת הנשים
של מכבי שוהם. הקבוצה שלנו הגיעה בזמנו גם לליגה
הארצית ושיחקנו בברזיל במסגרת המוקדמות למכביה.
אני משחקת בתפקיד הסנטר, יש לי יתרון גובה – 871
ס”מ ואני עושה את העבודה השחורה מתחת לסל. די
מוקדם הפכתי למנהלת הקבוצה, עזרתי בנושא האירגוני,
דאגתי לביגוד, הסעות ונסיעות ושימשתי יד ימינו של
מאמן הקבוצה.
לפני שנה נאלצתי לפרוש הכדורסל בעקבות פציעה.
קרעתי רצועה צולבת ברגל, עברתי ניתוח אצל ד”ר בר
יפתח שהוא אגב תושב שוהם ואני עדיין בהחלמה. ככל
הנראה לא אשוב לשחק בקבוצה, למרות שלאחרונה
שיחקתי עם קבוצת ‘יחד’ של המועדונית בשוהם
והבטחתי להם ולעצמי ששנה הבאה אשחק איתם באופן
קבוע”.
איך כל הפעלתנות הזו מסתדרת עם הבית, המשפחה?
“דני בעלי, מהנדס מכונות בתחום ההי טק, הוא העוגן שלי
והוא זה שמאזן אותי. אנחנו מאוד שונים, אפילו הפוכים
והוא מקבל את הטמפרמנט שלי וזורם איתי. אנחנו יחד
כבר המון שנים, מאז שהייתי בכיתה יא’”.
הדרך לחברות במועצה נסללה עבור חני באמצעות ראש
המועצה שיזם פנייה אליה וביקש להציב אותה במקום
ריאלי ברשימתו למועצה בבחירות האחרונות.
“הכרתי את גיל ליבנה דרך הפעילות שלי בבית הספר.
לקראת הבחירות, גיל אמר לי שהוא רוצה אותי ברשימה
שלו. הסכמתי ממקום של תמיכה בו ולא מתוך הבנה
עמוקה של המשמעות של הדברים. הוצבתי במקום
השישי והכניסה שלי לפוליטיקה היתה לא קלה. קיבלתי
כמה סטירות וההתמודדות בזירה עם צוות מאוד מקצועי
שמצוי כבר הרבה זמן בעבודת המועצה היתה קשה ואני
מודה שלא ממש מצאתי את עצמי. הבנתי שדרוש כאן
תהליך של למידה ואכן נרשמתי לקורס העצמה אישית
של נבחרי ציבור. זהו קורס של שנה, שיזם אופיר פינס
והוא נועד ללמד נבחרי ציבור מתחילים את התורה
כולה. אני לומדת שם את כל מה שלא ידעתי לקראת
העבודה במועצה. היום אני שוחה יותר בחומר אבל מה
שעשה עבורי את השינוי, היה המינוי האחרון לאחראית
תחום הצעירים והנוער. הנוער זה דור העתיד שלנו. מרגע
שקיבלתי את התפקיד הזה אני בעננים, מרגישה שייכת
לעבודת המועצה. בתור אם לשלושה בני
נוער, אני מאוד מחוברת לנושא, יודעת מה
עובר עליהם ומה הצרכים של בני הנוער
והבוגרים יותר. המטרה שלי, כמו של כל
ההורים היא, ששוהם יהיה יישוב צעיר עם
דור חדש של ילדים ולכן הדאגה היא גם
לזוגות הצעירים ולחיילים והסטודנטים
השבים הביתה, שיהיה להם למה לחזור”.
מהם התוכניות שלך בתחום זה?
“ראשית, אני נכנסת כאן לנעליים המאוד
גדולות של איתן פטיגרו שטיפל בתחום
במשך שנים. הוא דמות להערצה ואני
מאוד מעריכה את העבודה שלו בנושא
קידום הצעירים ביישוב. התוכניות שלי הם
להמשיך את העשייה המדהימה הקיימת
ולתמוך בעבודת יחידת הנוער בראשות
מורן. אני שמה עצמי עזר כנגדו. לתפקיד
הזה אני מביאה את האנרגיות שלי ואני
מכוונת אותם לפרויקטים בתחום העצמת
הנוער, שדרוג מבנה הבית הסגול במטרה ליצור הפרדה
בין פעילות בני הנוער הצעירים (ז’-ט’) והבוגרים (י’-יב’).
אני אקדיש הרבה לטיפול בחיילים והמתגייסים, כי אנחנו
רוצים לתת להם מקומות מפגש כאשר הם חוזרים הביתה
לשבתות. אני שותפה לפעילויות של הקיץ ואסייר בכמה
לילות במסגרת סיירת הגנים”.
מה עמדתך בנוגע לתוכנית פיצול בתים שהמועצה
שוקלת לקדם?
“אני מסכימה בנושא זה עם גילוי הדעת של עיתון אבן
שוהם וגורסת שזה לא פתרון שרלוונטי לזוגות צעירים
ואני לא רואה איך זה יקדם אותם לעבר מגורי קבע
ביישוב. זו לא התשובה. צריך להתעקש מול הקבלנים
ולעבוד על פתרונות דיור בדמות בניית יותר דירות קטנות
של שלושה חדרים בכל פרויקט”.
ש א ל ו ן ס פ ו נ ט נ י