38 / 64
יש שילוש אחד, בדרך כלל לא
קדוש, שמורכב מתלמידים, מורים
ולימודים. אלו בדרך כלל לא ממש
מסתדרים ומתקיימים במין שגרה
שוחקת, מתוך הכורח הבלתי
נמנע להגיע לקו הגמר של תעודת
הבגרות.
ככל שזה נוגע לתשעת בני הנוער
אשר סיימו את לימודיהם בשבוע
שעבר בשלהבת ובאו לשוחח איתנו,
המצב שונה והפוך לחלוטין. אם
ניקח הרמוניה והערכה הדדית יוצאי
דופן עם המורים, לצד מורל גבוה
וחוויות חיוביות כמטען אותו יישאו
בהמשך חייהם, ונקנח בהצלחה
מוכחת בלימודים – אז יש לנו כאן
משהו אחר, ששווה ונעים להכיר.
לתשומת לב שר החינוך: ציוני
הבגרות שכבר התקבלו מהשנה
שעברה בשלהבת הוכיחו את מה
שידענו תמיד - אפרופו מערכת
החינוך הארצית ו’מחאת הסרדינים’ - שהשילוב
בין כיתות קטנות, יחס אישי וריבוי מגמות, הוא גורם
משמעותי בהצלחה הלימודית של התלמידים. אבל
מעבר לציונים הגבוהים (עוד נדבר עליהם בהמשך),
עבור בני הנוער הצנועים הללו, המושג ‘לימודים’ הוא
הרבה מעבר לכך. זו גישה, ערכים וארגז כלים לחיים.
חלוצים ונהנים
82 בנות ו- 91 בנים, רובם המכריע תושבי שוהם,
מרכיבים את המחזור הראשון של שלהבת. בדרך
הצטרפו תלמידים והיו גם שעזבו ובסופו של דבר, סיימו
את הלימודים אותו מספר התלמידים שהחל אותם.
האם בתור תלמידים צעירים בכיתה ז’ הייתם
מודעים לגודל המעמד בהיותכם המחזור הראשון
בבית ספר צומח? עד כמה מפחיד להיות המחזור
הראשון, מעיין ‘שפן ניסיונות’?
הוד: “הדיבור בעד ונגד הליכה לשלהבת היה על הפרק
ואני זוכר שהיינו מאוד מודעים לדיון הזה. היו ילדים
שאמרו שהם לא רוצים שיתנסו עליהם ומפחדים אבל
אותי ואת הוריי זה לא הרתיע והיום אני שמח במיוחד
כי זה מיוחד ושונה ולא כל אחד זוכה לכזאת חוויה”.
עדי: “אני זוכרת בעיקר שמאוד מאוד רציתי ללמוד
בשלהבת. עבורי, לא היתה התלבטות. ישר התחברתי.
היה מאוד כייף וגם לא קל. לא ידענו לקראת מה אנחנו
הולכים, כי הכל היה חדש - גם הקונספט, גם צוות
המורים ואפילו המבנה עצמו. חוסר הידיעה ליווה אותנו
יותר מאשר רק בהתחלה ממש, אבל מהצד השני
היה לנו הרבה ביטחון שנבע מהאופי המיוחד שנוצר
באולפנא ובישיבה. אני חושבת שיש כאן יתרון אדיר
לתושבי שוהם”.
נעם: “גם אם היו דיבורים בהתחלה בתוך החבר’ה, זה
נרגע אחרי שהלימודים התחילו וכל אחד התמקד
בבחירות שלו ועובדה שגם אחרי שנים, היו מעברים
ותלמידים עברו אלינו”.
הגיבוש של שלהבת, כמו כל מוסד חדש, הושפע
גם מהדינמיקה שנוצרת עם התלמידים. בתור
המחזור הראשון, היה לכם מקום משמעותי בבנייה
של הרוח במקום. מה אתם חושבים שהשפיע על
האופי של שלהבת והופך אותה למקום שאתם
כל כך אוהבים?
נדב: “אני הגעתי לשלהבת בכיתה י’, אחרי שלמדתי
בישיבה אחרת. שלהבת מתאימה לנו ונוצרה עבורנו וזה
מורגש מאוד. התלמידים שהגיעו הם מקומיים ואיכותיים
והיה לנו חלק בקביעת הרמה הדתית ואני הרגשתי שזה
נכון עבורי”.
רועי: “מבחינת שעות לימוד תורניות, שלהבת נתנה
את אותן השעות כמו בישיבות אחרות כמו שי פירון
וכיוצ”ב. ולצד אלו, יש יתרונות שהם ייחודיים ואני חושב
שהם פחות קיימים במקומות אחרים כמו הקשר בין
השכבות הגיל השונות בישיבה. בגלל שהיינו ישיבה
קטנה וצומחת, אז נוצר קשר וחיבור רב גילאי וזה תורם
לגיבוש בישיבה”.
תוך כדי תנועה
בשנה שעברה, לאחר חמש שנות הנהגה, נפרדה
שלהבת מהרב רפי גורן, אשר עמד בראשה מאז
הקמתה. עזיבתו לוותה במאבק עקרוני על תחומי
אחריות, גישה ויכולת ניהולית ובסופו של דבר שלהבת
המשיכה הלאה בראשות הרב יהודה דומיניץ שכיהן
כראש הישיבה והאולפנא ואורי דויטש, שהיה מנהל
שלהבת. לאחרונה, הודיעו השניים על פרישתם. עזיבה
של שתי דמויות משמעותיות בבית ספר אינה דבר
בעלמא ומהווה שוב, צומת דרכים, עדות לכך ששלהבת
עדיין נאבקת בחבלי הלידה.
שלהבת עברה כמה טלטלות,
שהחלו עם עזיבתו של הרב
גורן והגיעו לשיא לאחרונה,
עם פרישתם של הרב יהודה
ואורי. עד כמה אתם חושבים
שהאירועים הללו ישפיעו על
ההמשך של שלהבת?
הוד: “מבחינת אלו שתמיד מחפשים
את שלהבת בפינה, כאשר הרב רפי
עזב אין ספק שהיתה תחושה של
ניצחון ‘שלהם’”.
נעה: “כן, שמחה לאיד”.
נעם: “בתקופות של אי הוודאות
גם לנו לא היה קל. אבל בסך הכל
אני יכול להצביע רק על משבר
אחד, סביב עניין המגנים, שהיה
קשה. אבל בכל מקרה, גם אז וגם
היום, היתה תחושה מאוד ברורה
ששלהבת תמשיך ותתגבר והכל
יהיה בסדר וכך אכן היה”.
אליה: “זה ממש לא היה נורא כמו
שאפשר לחשוב. לצד מה שקרה, היה ברור בלי ספק
ששלהבת ממשיכה הלאה ויימצא האדם המתאים
לניהול”.
את השנה שעברה סיימו החברים בציונים מבריקים.
לבחינות הבגרות נגשו בכל המקצועות המתוגברים של
החינוך הדתי – גמרא, תושבע, תנ”ך, מחשבת ישראל
בהיקפים מתוגברים. לצד אלו, נהנו 74 התלמידים
ממבחר של לא פחות מ 9 מגמות שונות, החל בפיזיקה,
דרך מחשבים ומוזיקה, ועד קולנוע ואמנות. מי שרצה,
ניגש לבחינות ביותר ממגמה אחת.
רק לסבר את האוזן, מבין החברים שפגשנו בם הפעם,
אליה ניגשה לבגרות של 5 יח”ל בביולוגיה ו 5 יח”ל
בכימיה; הוד למד לביולוגיה ומחשבים כל אחד ברמת
5 יח”ל; נעם ניגש לבחינת הבגרות בפיזיקה ובמחשבים
ברמת לימוד של 5 יח”ל כל אחד ונעה עשתה 5 יח”ל
באמנות.
את ציוני הבגרות שעשו בכיתה יא’ הם כבר קיבלו
ואפשר לראות כי מדובר ברמת ציונים גבוהה בהרבה
מהממוצע: 18 בלשון ומעל 09 בבחינת הבגרות בספרות
לכלל השכבה. נעם קיבל 58 בפיזיקה ו 59 במחשבים,
רועי קיבל 39 בביולוגיה והציון הנמוך ביותר מכל תלמידי
5 יח”ל במתמטיקה היה 68.
למה אתם מייחסים את ההצלחה ולמי מגיע
הקרדיט, בייחוד כאשר בניגוד לאמירה הרווחת על
חלקם של המורים הפרטיים בהצלחת התלמידים
במבחני הבגרות בשוהם, כאן המרכיב הזה אינו
משחק תפקיד?
דפנה: “הקרדיט מגיע למורים”.
סיגל: “העובדה שאנחנו לומדים בכיתות קטנות ומקבלים
יחס אישי עושה את ההבדל. היו מקרים שהמורים ביקשו
שלא נכתוב, כדי שהם לא ירגישו שהם לבד בכיתה. היה
קשר ותקשורת עם המורים ויש לזה תוצאות”.
שלהבת במבחן התוצאה
74 הבוגרים הטריים של ישיבת ואולפנת שלהבת סיימו את לימודיהם ולצד התואר ‘בוגרי שמינית’, הם נושאים בגאווה את התואר, ‘בוגרי המחזור
הראשון’. תואר היסטורי במונחים מקומיים, לו הם ראויים לאחר שש שנים של לימודים אינטנסיביים, לפעמים בעין הסערה ותחת עינם הבוחנת והלא
תמיד מפרגנת של גורמים בקהילה ובתקשורת המקומית. עכשיו, לראשונה לאחר שש שנים ולאחר שהשתחררו מכבלי הלימודים, הם מספיק בוגרים
כדי לבטא את דעתם על הלימודים, האווירה הציבורית ומה שביניהם.
המחזור הראשון אומר את דברו:
מאת גאילי שיף
משמאל: דפנה אביעד, עדי פרומוביץ, נעה שטרן, סיגל ורד, אליה אביטן,
נדב יהוד, נעם שפר, רועי בראון, הוד פויכטפינגר
38
גליון 872
אבן שהם