44 / 64
ביום חמישי לפני שבועיים, התאספנו כחמישה עשר חבר’ה בערך ביחידת
הנוער בבית הסגול - לסדנת כתיבה. אני כן מבינה למה זה לא נמכר כמו
המרוץ למיליון לדוגמא. האסוציאציה הראשונה שעולה היא טקסטים גבוהים
שאני לא מבין כשאני קורא אותם, אז לכתוב אחד? מה פתאום. אני וכתיבה
לא הולך טוב יחד. כך קרה שכל בני הנוער ברחו לאינסטגרם, מקום מבטחים
שבו אין דרישה לקרוא או לכתוב סטטוסים ארוכים, תמונות וזהו. הכי נוח.
אבל מסתבר שהאמירה הזו על בני נוער לא נכונה בהכרח. אל האולם בבית
הסגול נכנסו שני בחורים צעירים, קצת מוזרים, ולאחד מהם היתה גיטרה
קטנטנה שלא הפסיקה לנגן לרגע. שני הבחורים הם המייסדים של תנועה
חדשה בארץ שנקראת “הספוקנוער”. בתנועה בני נוער מוזמנים לשבת
בקבוצות ולכתוב “ספוקנים”. לתת “ספוקן” זה בעצם להגיש : “ספוקן וורד”,
שירה מדוברת. מהי שירה מדוברת? ע”פי הגדרה היפה שלהם, כשהתיאטרון
והשירה ילדו בת, נולדה להם בת מרדנית ועצמאית שעושה רק מה שבראש
שלה- השירה המדוברת.
במהלך הסדנה המדריכים בנו קודם כל אווירה שמאפשרת פתיחות. אח”כ
הם שזרו “ספוקנים” משל עצמם בתוך רצף של תרגילי כתיבה. ה”ספוקן”
הראשון היה מוזר, אפילו מביך. כי זה בעצם מונולוג, והמדריך שכבר מנוסה
הגיש אותו בהמון רגש והתחושה הראשונה שעולה היא שכדאי להגיד לו
שיפסיק כי הוא מביך את עצמו. אבל יותר מאוחר אתה מבין שזה ממש לא
מביך, זה מקסים! פתאום אתה שומע את המילים, את המשמעות והיופי של
הטקסט. בסוף הסדנה עשינו “במה פתוחה”. אחד המדריכים ניגן בגיטרה
ומי שרצה קם ונעמד במרכז המעגל, כדי להקריא את מה שכתב. בהתחלה
אף אחד לא קם. אח”כ כמו כמה ילדים שהקריאו טקסטים קלילים, אבל
לאט לאט התחלנו להיפתח. זה לא קל כי אלו היו טקסטים מאוד אישיים,
לא משהו שהייתי בוחרת מעצמי לספר סתם לאנשים בקבוצה, אבל זה היה
מדהים. הסיכום הוא שכתיבה מתאימה לכולם, ואת הסדנה הזו שווה לעבור!
כבכל שנה אנו מועצת הנוער, יחד עם יחידת הנוער והבית
הסגול ובשיתוף משפחתו של אלון טבח ז”ל מפיקים את אירוע
“אוהל הידברות”. האירוע כולל מעגלי שיח במטרה להנציח את
שמו של אלון שתחום קירוב הלבבות היה קרוב לליבו
השנה התקיים אוהל הידברות מיוחד ומרגש ובו דיברו ודנו בנושאים הנוגעים
ללב בקרב בני הנוער. באותו אירוע התקיימו מעגלי שיח וכל משתתף
יכל/ה לבחור בשני מעגלים ולעמוד על עמדתו האישית. המעגלים היו: “כת
הטבעונים”, אשר עוררה ויכוחים רבים בין בני הנוער הטבעונים/צמחונים
לאוכלי הבשר; “הדשא באירופה ירוק יותר”, מעגל בו דובר על עלייה וירידה
מהארץ; “עונש מוות למחבלים”, אשר עוררה שאלה גדולה בקרבנו, האם
עלינו בתור מדינה להתיר עונש מוות מחבלים והאם עונש מוות הוא ראוי;
“נישואים חד מיניים”, המעגל עורר עניין הכי הרבה ובו התקיים דיון האם
מדינת ישראל צריכה להכיר בנישואים חד-מיניים?!
את המעגלים הנחו צוות יחידת הנוער עם בני הנוער מכיתות י’ ועד יב’.
הייתה אווירה טובה וכולם השתתפו ושיתפו אותנו ואת בני הנוער האחרים
את דעתם האישית בצורה מכובדת וחווייתית. משפחתו של אלון תרמה
פיצות לאירוע וזה היה ממש מפנק.
בנוסף, ברצוננו להודות לכל צוות יחידת הנוער על עזרתם והשקעתם
בפרויקט חשוב זה ואנו מודים למשפחת טבח על כל הארגון והתמיכה. אנו
מאמינים שבצורה זאת הנצחנו את אלון בצורה הטובה ביותר.
הספוקנוער
הראשון בשוהם!!
גבע הדר פייל
אוהל הידברות ע”ש
אלון טבח 5102
שלהבת בדרכים
לקראת סיום הלימודים, החליטו שכבה ט‘ בנים בישיבת שלהבת לעשות משהו
משמעותי ומיוחד ובחרו לעלות לירושלים ברגל. בבוקר הראשון למסע, יצאו תלמידי
הישיבה לכיוון לטרון ומשם הלכו בדרכם אל ירושלים. היום הראשון היה חמים ונעים
היינו עם הרבה מצב רוח ואת הישיבה כבר הספקנו לשכוח. הלכנו והלכנו לפחות
51 ק”מ והגענו למקום הלינה בשורש. שם ההורים חיכו לנו עם הרבה אהבה, עוגות
שתייה וגם בשר, יצאנו שבעים זה העיקר. כשההורים הלכו התחילה המסיבה האמתית
הגיע אמן אורח שניגן לנו בגיטרה ורומם אותנו מעלה מעלה. בבוקר הגיע בהפתעה
רב הישיבה הרב יהודה דומיניץ לברכנו על היוזמה. ביום השני התחלנו ללכת לכיוון
הסטף. כשהגענו המים היו קרירים ומרעננים. יצאנו מהמים והמשכנו לכיוון ירושלים,
בדרך כבר הרגשנו את ירושלים לידנו. רצינו להגיע לכותל ולהתפלל לה’ ולהודות לו
על חיים שנתן ובריאות. והנה הגענו לירושלים התחלנו לשיר, לרקוד, לקפוץ פשוט
היה משהו אחר שלא היה אף פעם, כל המסע לירושלים שלנו, ירושלים של זהב. סך
הכל הלכנו מעל ל-04 ק”מ! אנחנו רוצים להודות לרבנים התותחים שלנו הרב אלעד
בר שלום והרב הלל מזיילס, אוהבים אתכם ואת שלהבת!
שי-לי דג’רבי , יו”ר ועדת התנדבות
במועצת הנוער שוהם
תלמידי שכבת ט’
44
גליון 872
אבן שהם