49 / 80
גידול סרטני. מי שעורך את הבירור ואת האבחנה
המבדלת הוא הרופא הפנימי. זו רפואה ממיינת וזו
נקודת ההתחלה. אבחון נכון יוביל לטיפול מיטבי
ומשם מתחילה ההחלמה. רופא פנימי הוא רופא
שיש לו הבנה רחבה מאוד של הבעיות הרפואיות
ויכולת לעשות אינטגרציה של הגורמים והאפשרויות
הטיפוליות.
זו התמחות קשה, אני זוכרת ששאלתי את עצמי
אם אני ערוכה לכזו דרך קשה ואם לא כדאי ללכת
למסלול של התמחות ספציפית ומוגדרת יותר,
אבל המשיכה לאינטגרציה של הידע והראייה הרב
תחומית של המטופל, הם שהכריעו את הכף”.
אגב ההתלבטות שלך - האם לא קשה
לנשים, אז כמו גם היום, להיות רופאות?
מדובר בשנים ארוכות של לימודים והכשרות,
התמחויות ותורנויות?
“בזמן שאני למדתי בבית הספר לרפואה, היינו 03
אחוז נשים מסך התלמידים. היום יש כ-05 אחוז
נשים ואפילו יותר. מקצוע הרפואה, כפי שאמרת,
הוא מאוד סיזיפי והדרך ארוכה. הרבה פעמים גברים
נוטים להיות קצרי רוח ומחפשים לעשות כסף בזמן
קצר יותר. רפואה זו ריצה למרחק ונכון שהקושי
הוא רב, אבל דווקא כאן יש שיפור עם השנים
והיום אפשר לעשות התמחות בתנאים נוחים יותר.
שעות העבודה יותר מפוקחות ויש הגבלה על מספר
התורנויות בחודש. אלה מקלים על הקמת משפחה
וקיום חיים מחוץ למקצוע”.
האם השינויים הללו תרמו לירידה בכמויות
הטעויות שנעשות על ידי רופאים?
“אני מאמינה שכן, על אף שקשה לכמת את
הנתונים, מאחר ועם השנים התחולל שינוי באופן
ובכלי הביקורת והמדידה. עם זאת, ברור והגיוני
לכולם הוא, שעבודה רציפה של 84 שעות גורמת
לירידה בכושר הריכוז והיא מתכון לבעיות וטוב
שהעניין הזה נפסק”.
לאחר מספר שנים כרופאה פנימאית, עברה טל
להתמחות בתחום הרפואה הגריאטרית וזמן קצר
לאחר סיום התמחותה עמדה בראש מחלקה בבית
החולים.
אנחנו רגילים לראות אנשים זקנים במחלקות
הפנימיות בבתי החולים, מדוע אם כן צריך
התמחות מיוחדת בגריאטריה?
“נכון שחלק גדול מהחולים המאושפזים במחלקות
הפנימיות הם מבוגרים. הסיבה לכך היא העלייה
במספרם של הקשישים באוכלוסייה הכללית.
אוכלוסייה זו פגיעה יותר ומטבע הדברים התחלואה
נפוצה בה.
האסוציאציה הזו בהחלט רווחת, עד כדי כך
שאפילו אני, רופאה וכבר מומחית ברפואה פנימית,
שאלתי את עצמי, מה עוד יש להתמחות בתחום
הגריאטריה? זהו תחום חדש יחסית, שהחל להתפתח
לפני כעשרים שנה. היום אני אומרת לסטודנטים
.”’+
שלי, ‘גריאטריה זוהי רפואה פנימית
עד כמה ההתמחות בתחום הגריאטריה הביאה
לך את הסיפוק אותו חיפשת כאשר התלבטת
בין הרפואה לעבודה הסוציאלית?
“תחום הגריאטריה משלב בתוכו את הטיפול בפן
המדעי, הרפואה, ובפן הבינאישי. השניים שזורים
זה בזה בכל תחומי הרפואה, אבל באים לידי ביטוי
באופן מובהק בתחום הגריאטרי. התפיסה שלי היא
לראות את האדם כמכלול, תפיסה הוליסטית כוללת
שמתייחסת לכל האספקטים שמשפיעים על בריאותו
של המטופל. במקרה של קשישים, האלמנטים
הרגשיים, הנפשיים והמנטליים מאוד משמעותיים
לבריאותם הפיזית ורופא שרואה את הקשיש, חייב
באמת ‘לראות’ אותו. אי אפשר להיות רופא טוב
לקשישים מבלי שיש לך חמלה”.
אין שום זוהר בבדידות
מה מייחד את האוכלוסייה הזו?
“המשותף לאוכלוסייה הקשישה הוא שזו אוכלוסייה
שאינה מקבלת את הטיפול המיטבי המגיע לה. יש
חוסר ברופאים גריאטריים, אולי בגלל שלא כל אחד
מעוניין לעבוד עם קשישים שאין להם אופק ועתיד,
כמו רפואת משפחה או ילדים. זו אוכלוסייה מוחלשת
שאינה משמיעה את קולה, אם בגלל חוסר אונים
ואם בגלל שהם אינם יודעים לבטא את המצוקות
שלהם באופן ברור.
דווקא הטיפול בהם צריך להיות אינטנסיבי ומהיר
מאוד, כי קל יותר לאבד אותם. אין להם רזרבות
במערכות הגוף, היכולת שלהם להתמודד עם וויסות
טמפרטורות, זיהומים וכדומה, היא ירודה בהשוואה
אנשים צעירים. כאשר אדם מבוגר לא מגיע לשיקום
במהירות, הוא עלול לאבד מסה וכח בשרירים
ולהישאר מוגבל בניידותו. ברפואה גריאטרית
חשיבות האבחון והטיפול המהירים היא קריטית.
הקשישים הם אוכלוסייה בודדה. המשותף להרבה
מאוד קשישים זו השאלה איך למלא את היום
והבעיה מחריפה ככל שהם מוגבלים יותר. זה קיים
גם אצל קשישים שמוקפים במשפחה. בני המשפחה
עסוקים בטרדות היום יום שלהם והקשישים מוצאים
עצמם עם ימים ארוכים וריקים”.
בדידות זו מחלה?
“בדידות זו מחלה קשה מנשוא. ככל שהקשיש
מוגבל ופחות עצמאי בנגישות שלו אז הוא בודד יותר
וזה כמובן משפיע מאוד על מצבו הבריאותי.
קשיש לא יוצא ליום עבודה, אין לו תינוקות וילדים
לגדל או מתבגרים לדאוג להם. חסרות לו מטרות.
כאשר אין מטרות ואין יכולת לעמוד במטלות כמו
הכנת ארוחת שבת ואירוח, אז המשפחה מוצאת את
העיסוקים שלה והם מוצאים עצמם לבד יותר ויותר.
קשישים שאיבדו את בן או בת הזוג שלהם,
מושפעים מכך מאוד. לעיתים קרובות מתפתח
דיכאון בעיקר בחצי שנה הראשונה לאבדן ותתכן
הדרדרות במצב הקשיש שנשאר מאחור.
קשישים עריריים שאין להם ילדים, לעיתים קרובות
מוזנחים יותר וכאשר הם חולים ומוגבלים, זה מאוד
עצוב בעיניי. לעומת זאת, יש הרבה קשישים שיש
להם חיים טובים והם מוצאים לעצמם חיי חברה
ועניין, זה מאוד אינדיבידואלי.
היום אני מנהלת מערכות שונות בתחום הגריאטריה
כמנהלת בית החולים הרצפלד (בית החולים הגריאטרי
שמסונף לקפלן) ואין קטגוריה שאין כניסה ומעורבות
של עובדים סוציאליים במחלקות הללו. אנחנו מלווים
את הקשיש ואת המשפחה בהחלטות שהם צריכים
לקבל בהקשרים של העתיד של הקשיש - האם לחזור
הביתה או לא? האם לקחת מטפל? אנחנו עוזרים גם
בהליכים הבירוקרטיים מול המערכת”.
לא תמיד יודעים לאבחן דיכאון אצל קשישים,
כיון שהוא בא לידי ביטוי בצורה אחרת מאשר
אצל אנשים צעירים. עד כמה התופעה רווחת?
“דכאון הוא מצב מאוד שכיח באוכלוסייה הזו. מדובר
בדרך כלל בדיכאון מינורי שבא לידי ביטוי בעצב,
הפרעות שינה, ירידה בתיאבון, נטייה לבכי ונטייה
להסתגרות. לפעמים הם מאבדים טעם ומוטיבציה
לפעילויות.
לאנשים יש נטייה טבעית לקוצר רוח כלפי קשישים.
הרבה פעמים ההתייחסות אליהם היא מבטלת, גם
אם לא מתוך רוע, כאשר אנחנו פוטרים את המצוקות
התלונות הרבות שלהם ב”טוב, זקן הוא חולה, מה
לעשות?”. יש מה לעשות. רופא בכלל ובמיוחד רופא
פנימי, חייב להבין שאי אפשר להתייחס לחולה קלינית
נקודתית בלבד. ההתפתחות של תחום הגריאטריה
מייצגת את ההבנה הזו ולשם עולם הרפואה הולך וטוב
שכך, כי אתם יודעים, כל אחד מאתנו יום אחד יהיה
קשיש”.
אם כבר מדברים על היום הזה – חוקרים
מדברים על כך שקרוב היום שבו אוכלוסיית
הקשישים תהיה גדולה יותר מאוכלוסיית הילדים
בעולם. עד כמה קרוב היום הזה?
“כרגע אוכלוסיית הקשישים היא %01 מכלל
האוכלוסייה. באירופה, שם הילודה קטנה יותר,
האחוז גבוה יותר. אם היינו רגילים לראות את המבנה
הקשישים הם אוכלוסייה בודדה.
המשותף להרבה מאוד קשישים זו
השאלה איך למלא את היום. זה
קיים גם אצל קשישים שמוקפים
במשפחה. בני המשפחה
עסוקים בטרדות היום יום שלהם
והקשישים מוצאים עצמם עם
ימים ארוכים וריקים
מה המשמעות לאדם שחי
עד גיל 09, אם בעשור האחרון
לחייו הוא חולה ומוגבל? המטרה
שלנו היא להאריך את תוחלת
החיים הבריאה כשהיעד שלנו הוא
לצמצמם את השנים הקשות בסוף
חייו של האדם
"
"
"
"
49
גליון 772
אבן שהם