34 / 80
ר א י ו ן
ס פ ו נ ט נ י
ע ם
מ ת י
ס י ד ס
יף
ִ
י שׁ
ִ
איל
ֵ
מאת: ג
קוראים לו מתי סידס, בן 06, תושב שוהם כבר
02 שנה, נשוי ואב לשלושה ילדים בוגרים.
מתי הוא ליצן רפואי מקצועי במשרה מלאה
ומעביר קורסים לליצנות רפואית לבני נוער
ומבוגרים. עבור מתי, איש אדמיניסטרציה
לשעבר, החיבור לליצנות נולד מהאהבה
למשחק ולבמה והפך לדרך חיים של נתינה
ותרומה.
איך איש אדמיניסטרציה, איש של סדר
וארגון ממקצוע קצת “מרובע”, מגיע לתחום
של ליצנות רפואית?
בשנת 49’ עבדתי בבית החולים “אסף הרופא”
בתפקיד אדמיניסטרטיבי. בית החולים אירח
את פאץ’ אדמס האגדי, הליצן הרפואי הראשון
בעולם וכך נחשפתי להיכרות עם התחום
החלוצי והמעניין הזה. “אסף הרופא” היו
הראשונים בארץ שהכירו בערך של הליצנות
הרפואית וערכו קורסים להכשרת ליצנים.
כיום, התחום מוכר על ידי כל בתי החולים
והקהילות הרפואיות ונעשה שימוש נרחב
בליצנות רפואית במגוון תחומים.
אני אישית מצאתי עניין בקורס מתוך המשיכה
שלי לתחום הבמה והמשחק שמעולם לא
הגשמתי בעצמי. זו נראתה לי כמו הזדמנות
להתנסות במשהו מיוחד, מעשיר ומעניין ועל
הדרך גם לתת מעצמי לאחרים ולהועיל, אז
מה רע? ככה זה התחיל.
והיום, מהי משמעות העיסוק בליצנות
רפואית עבורך?
הקורס היה חוויה בפני עצמה. הוא נמשך
כשנה, כולל הסטאז ובמהלכו למדתי המון
על חשיבות הצחוק בחיים, בריפוי, בתמיכה
ופריצת מחסומים. המפגש עם החולים היה
המקום שבו הכל התחבר ביחד: הרצון לתת
ולעשות והידיעה שלעשיה הזו יש השפעה
כל כך גדולה. עם השנים העיסוק בליצנות
הרפואית הפך לעניין עמוק ורחב יותר מבחינת ההבנה
שלי את הנושא וההשלכות על אחרים ועלי.
בתחילת הדרך התנדבת בבית החולים, במחלקות
שבמשך היום ניהלת כאדמיניסטרטור. לא מביך
להשתטות בפני אנשים שמכירים אותך כדמות
אחרת, מעונבת יותר, סולידית?
אותי זה לא הביך, כי אני טיפוס פורץ מסגרות ולא
נבוך בכלל במצבים כאלו, אבל ללא ספק אצל אחרים
יש לעיתים מחסום של מבוכה. אבל עבור החסמים
הללו הקורס נותן כלים איך להתגבר על המבוכה
הזאת. כעקרון, ההתחלה היא הקשה יותר, אחר כך
שוכחים את הסביבה ונכנסים לתפקיד.
אנחנו קוראים לזה, “טרנספורמציה עם אף אדום”:
כאשר הליצן הרפואי שם את האף האדום, הוא עובר
טרנספורמציה, שמתאפשרת בחסות התחפושת. את
העיקרון הזה אפשר ליישם בכל תחומי החיים כאשר
הוא הופך מהרגל לטבע, כך שאם אתה נמצא במצבים
מביכים בחיים, אתה לומד איך לשים את האף האדום
גם באופן לא מוחשי ולהיכנס לדמות הליצן החיובית,
להשתמש בהומור כדי להתמודד עם סיטואציות
מביכות ולא נעימות בכל התחומים.
עבור מי מיועדת הליצנות הרפואית - עבור ילדים?
חולים סופניים?
מטרתה של הליצנות הרפואית היא בשינוי אווירה
בבית החולים. האמירה הזו כוללת לא רק
את החולים, אלא גם את הצוותים הרפואיים.
החיים במערכת של בית החולים הם מאוד
קשים. יש הרבה מתח, הרבה לחץ, עבודה
מאוד מאוד קשה. ההבנה היא, שאם לצוות
הרפואי טוב, אז הוא מקרין את את זה גם
לחולים. אנחנו רוצים צוותים רגועים, שמחים,
נינוחים ובעיקר סבלניים, נכון? הליצנים
הרפואיים מתייחסים ראשית לצוות הרפואי
הרחב- הרופאים, האחיות, כח עזר, מנקים וכו’.
ככל שלהם יהיה טוב יותר, זה יקרין על איכות
הטיפול שלהם. מעבר לזה, כל חולה באשר
הוא, הוא לקוח פוטנציאלי של הליצן הרפואי.
מה ההבדל בעבודה עם ילדים חולים
ומבוגרים?
הליצנות הרפואית מזוהה עם מחלקות ילדים,
כך היה תמיד. אני הייתי בין הראשונים
שיצאתי ממחלקות הילדים ועברתי לעבודה
עם כלל החולים וקשישים בפרט. ההבדל בין
עבודה עם ילדים וקשישים הוא מאוד גדול
וכמובן שקל יותר להתחבר לילדים, אבל
הערך בעבודה עם האוכלוסייה המבוגרת גם
הוא עצום.
במחלקת ילדים זה פשוט, אנחנו עסוקים
בנתינה. הילדים נורא רוצים ממך – “תעשה
לי קסם”, “תעשה לי בלון”. הם רוצים לשמוח,
רוצים לצחוק, הם מפעילים אותך כל הזמן.
רוב הקשר איתם זה דרך פעילות שהליצן
חווה איתם. בעבודה עם אוכלוסייה מבוגרת,
יש יותר מקום לשיח ולתקשורת בינאישית.
המבוגרים יודעים להביע את הערכה שלהם,
שבאה לידי ביטוי לא רק באמירת ‘תודה’,
אלא בשיתוף. הם נפתחים ומספרים וחולקים
ויש להם מטען עצום של סיפורים. יש מבוגרים
רבים שאין כמעט מי שבא לבקר אותם ואז
הליצן הרפואי פותח אותם ומחזיר אותם
ד
ח
א
ל
כ
ל
ד
מ
ח
נ
ן
צ
י
ל
“להיות ליצן רפואי, זה לקחת חלק בתהליך
ריפוי של אנשים שנמצאים במקום כאוב.
להביא תועלת ממשית בשמחה, שהתרומה
שלה לריפוי מוכחת, מוכרת ומוערכת”
“פאץ’” אדמס
“פאץ הוא טיפוס של דור הפרחים הקלאסי בארה”ב, מאוד
מרשים, מאוד צבעוני. הוא היה רופא קונבנציונלי מצטיין והוביל
מהלך ששינה את הגישה לחולים ולסביבתם. בעבודתו כרופא,
הוא מצא שמעבר להתייחסות הרפואית, ההתייחסות האישית
והרגישה לחולה היא עוזרת לחולה, לרופא, לצוות ולאווירה
של בית החולים. עד אז היה נהוג בבתי החולים להתייחס
בקורקטיות לחולים. הוא שינה הרבה בגישה לחולים ובהבנה,
שהתקשורת הבינאישית תורמת מאוד להחלמה.
מלבד היותו ליצן רפואי, הוא גם אקטיביסט חברתי, שחקן
וסופר. בשנת 8991 יצא הסרט המצוין “פאץ’ אדמס, בכיכובו
של רובין וויליאמס. הסרט הצליח מאוד בקופות ועד היום צפו
בו דורות של תלמידים במגוון התחומים הרפואיים. אני מאוד
ממליץ לצפות בסרט מעורר ההשראה הזה”.
34
גליון 272
אבן שהם