30 / 80
30
גליון 272
אבן שהם
o r i t . r o s e n f e l
d@gmai l . c om | www. o r i t r o s . c om
פסיכולוגית שיקומית מומחית
טיפול במבוגרים,
■?
במתבגרים ובילדים
משברי חיים
■
טיפולי פוריות
■
דיכאון וחרדה
■
התמודדות
■?
עם מחלות
יעוץ בקבלת החלטות
■?
בצמתים בחיים
052-4567139
אורית רוזנפלד-קרעין
קליניקה בשוהם
hadarmg@netvision.net.ilלתגובות:
0
מאת מוקי הדר
“קול אחד - גיליון אחד”
לפני כמעט 04 שנה בחרתי במקצוע העיתונות. במשך
השנים נוכחתי לדעת שזה לא מקצוע מי יודע מה, השכר
לא גבוה בטח לא כמו בהייטק, בשוק ההון, או בעריכת
דין. האינסטלאטורים או הספרים כנראה מרוויחים
יותר מהעיתונאי הממוצע וגם ביטחון תעסוקתי כבר
אין, העיתונים קורסים. היוקרה שממנה נהנה המקצוע
נעלמה מזמן. הרצל, שהיה עיתונאי במקצועו,
זכה שבכל עיר בישראל יקרא על שמו רחוב
מרכזי. אם כי ספק שהרצל ממציא הציונות
היה זוכה בכבוד כזה היום, לפי כתביו וספריו
היה בטח מוקע כאנטי ציוני, על ידי מחצית
מהעם היושב בציון.
בכל סקר על המקצועות שזוכים באמון
הציבור, ניצבים בראש הרשימה השופטים,
קציני צה”ל, ורופאים ואילו מקצוע העיתונות
מדורג בתחתית הרשימה יחד עם הפוליטיקאים
ולאחרונה גם ניצבים במשטרה. אז בכל
זאת מה מחזיק את העיתונאי במקצוע?
האשליה שהוא יכול להשפיע ואולי לשנות
את המציאות. אבל הניסיון מראה ש”הכלבים
נובחים והשיירה עוברת” וכל נהרות הדיו
ושעות השידור ברדיו ובטלוויזיה משפיעים
הרבה פחות מאשר כוחם של בעלי ההון והשלטון.
אבל הפעם אנחנו העיתונאים יכולים להסתובב עם
החזה נפוח מגאווה. נפל דבר בישראל, כן, בגללנו
התפרקה ממשלה בישראל והעם הולך לבחירות!!. לא
חלילה לבחור בין מפלגות, שרים וחברי כנסת שיקבעו
את עתידנו בארבע השנים הבאות, אלא כדי לבחור בין
שני עיתונים יומיים, “ידיעות אחרונות” או “ישראל היום”.
זה נשמע הזוי אבל יש לכך הוכחות רבות.
להערכותיהם של פרשנים פוליטיים, נתניהו החליט
לפרק את הממשלה לא בגלל שלפיד או בנט עיצבנו
אותו במשך הקדנציה הקצרה, אלא רק לאחר שחוק
“ישראל היום” שאסר על חלוקת עיתון בחינם, עבר
בכנסת בקריאה טרומית ברוב מרשים. ברגע שהופיעו
תוצאות ההצבעה נראה ביבי במליאת הכנסת מזועזע
ופלט את המילה, “בושה”. חברי הכנסת מהקואליציה,
בעיקר מ”יש עתיד” שהצביעו נגד העיתון, שמשרת
רק את ביבי היו בעיניו בוגדים שאחת דינם לעוף
מהממשלה. גם במחיר פירוקה אחרי פחות משנתיים
והליכה לבחירות ללא שום עילה רצינית אחרת.
המאבק של נתניהו למען “ישראל היום” ונגד “ידיעות
אחרונות” הוא הדלק המזין את מערכת הבחירות.
מפרסמים בהרחבה כל
YNET
“ידיעות אחרונות” ואתר
ידיעה שיכולה לפגוע בביבי ושרה אשתו, למשל הבלטת
פרשת הפיקדון על הבקבוקים בכותרות הראשיות ואילו
“ישראל היום” מפאר ומקלס את נתניהו ובעיקר מעלים
כל ביקורת עליו בשיטתיות.
שמתם לב ששתי ההפגנות רחוב כמעט היחידות
שהתרחשו במערכת הבחירות הזו, נערכו על ידי צעירי
הליכוד מול מערכת “ידיעות אחרונות” וההפגנה של
צעירי המחנה הציוני מול מערכת “ישראל היום”.
איפה ההפגנות הסוערות של בגין ו”צחצחים” בכיכר
מלכי ישראל? או נגד פרס בבית שמש במערכות
בחירות בעבר? ומי זוכר את קרבות הרחוב בהם נשפך
דם בין פורשי השלטים של הליכוד והעבודה בצמתים
ברחבי הארץ? אז נאבקו על הסכמים עם הפלסטינים
ועל קיפוח המזרחיים. היום המאבק מתרכז במי משני
העיתונים מקפיד יותר על האתיקה העיתונאית.
המאבק בין העיתונים עלה מדרגה כאשר ראש
הממשלה נקט בצעד חסר תקדים ופרסם
סטאטוס נגד עיתון “ידיעות אחרונות” והמוציא
לאור שלו נוני מוזס: “הגיע הזמן לשים את
הדברים על השולחן, נוני מוזס מפרסם
הכפשות מגוחכות כוזבות נגדי ונגד רעיתי
כחלק ממסע תקשורתי להחלפת שלטון
הליכוד כדי לסגור את העיתון “ישראל היום”
ולהשיב את השליטה הדורסנית של ידיעות
אחרונות בעיתונות הכתובה”, כתב נתניהו.
על כך השיב נחום ברנע, בכיר כתבי ידיעות
אחרונות: “ראש הממשלה זקוק לאשפוז”.
בכל נושא אחר, יוקר המחיה והדיור, הגרעין
האירני, היחסים עם ארה”ב, לא נשמעו חילופי
מהלומות מילוליות כל כך חריפות כמו בקרב
על העיתונים. כאילו שהאזרח במדינת ישראל
צריך בבחירות אלו להכריע רק באיזה עיתון
מהשניים הוא תומך.
אם כך, אזי במקום לבזבז מאות מיליונים על תעמולת
בחירות, על אלפי קלפיות, משקיפים, שוטרים וסופרי
פתקים, יוצבו ביום הבוחר בכל רחבי הארץ דוכנים
עליהם יונחו ערמות שוות של גיליונות “ישראל היום”
ולצידם גיליונות (הפעם בחינם) של “ידיעות אחרונות”.
הציבור יתבקש לקחת רק גיליון אחד לפי בחירתו ובסוף
היום יבדקו איזו מן הערמות של העיתונים קטנה יותר
וכך ייקבע מי ניצח בבחירות, ביבי או השמאל, וביום
העצמאות יוענק פרס ישראל לספרות, שהתפנה בגלל
מחסור בשופטים, לנציג גאה של העיתונות העברית, על
החידוש העולמי בשיטת הבחירות דמוקרטיות. חידוש
שיקרא מהיום “קול אחד - גיליון אחד”.