26 / 72
26
גליון 172
אבן שהם
צוות עובדים
0
מפרט טכני, חוזה, פיקוח וליווי הנדסי
0
נסיון של יותר
0
ביטוח לכל פרוייקט
0
מנוסה, רציני ומקצועי
עמידה
0
מ-052 פרוייקטים בראש-העין, שוהם והסביבה
פיקוח ברמה צמודה
0
בלוח זמנים
רח' זיו 21 גבעת טל, ראש העין טל. 8978839-30
פקס' 7183209-30 נ י יד: 5151425-050
בנייה בראש שקט
אופק
מתמחה בתוספות והרחבות בנייה,
שיפוצי דירות ועבודות שלד. 02 שנות ניסיון.
ל ש ר ו ת ך
מ ש ה ל ח מ י
Mo f e k 5
8@gmai l . c om
0
ד"ש עם שיר משמוליק שיר
צער בעלי חיים
קורה לכם לפעמים שאתם משתתפים באיזה משחק
חברתי ושואלים אתכם משהו בסגנון: “אם נגיד הייתה
לכם אפשרות לקבל משאלה אחת מאלוקים, מה הייתם
מבקשים?” אתם חושבים על זה לפעמים? משאלה
אחת והופ, אלוקים הופך אתכם למה שאתם רוצים.
נו, מה הייתם מבקשים? נודניק, אתם אומרים לעצמכם
עכשיו, זו משאלה פרטית. מה פתאום שנשתף אותך?
אתם צודקים. אבל הנה אני משתף אתכם במשאלה
שלי. זה קרה בהפסקת האוכל בעבודה, קולגה שאלה
את השאלה הזאת וכל אחד ענה בתורו. לאחר חשיבה
ארוכה אמרתי שאני נורא מתלבט בין שני דברים:
1. להביא שלום לעולם (הנה, אני יכול להיות מלכת
יופי...) 2. לרפא חולים. לא של שפעת, של שיתוק
וסרטן וכאלה (כן, וגם את האלצהיימר של אמי...). אח”כ
מלמלתי בשקט שאולי גם להרוויח את הפרס הראשון
בלוטו. למזלי אף אחד לא שמע (זאת כנראה הסיבה
שעד היום לא זכיתי...). באחד מימי הגשם החזקים
ששטפו אותנו לאחרונה עמדה לי משאלה על קצה
הלשון. חזרתי הביתה מהעבודה, המטריה שלי (אח
שלי, זה לא סתם מטריה יקרה, זה מטריה שתעמוד מול
כל סופה וסערה כמו כפת ברזל...), ששילמתי בעבורה
חמישים שקלים, התהפכה עם הרוח הראשונה והותירה
אותי רטוב לגמרי. הרגשת צינה פשתה בגופי. צעדתי
בשבילים שבשכונה, עוד דקה בבית ואז ראיתי אותה.
חתולה אפורה, כחושה, צולעת על שלושת רגליה בעוד
רגלה הרביעית מונפת באוויר, שבורה כנראה. הבטתי
בה צולעת במסכנות כזאת ופתאום חשבתי שהנה
עכשיו, אני רוצה את המשאלה שלי. משאלה שתרפא
את רגלה של החתולה המסכנה. אחרי חשיבה נוספת,
ואחרי ששמתי על כפות המאזניים שלום עולמי ואת
האפשרות לרפא חולים לחצתי על כפתור בטל משאלה.
נכנסתי הביתה ובקשתי חגיגית ממישל שאם היא תראה
חתולה אפורה כחושה וצולעת נכנסת אלינו לגינה
ומתיישבת על אחד מכיסאות הגינה החדשים שקנינו
לא מזמן- להניח לה לנפשה לתת לה משהו לאכול ולא
לגרשה (מישל יודעת שאני לא אוהב שהחתולות יושבות
על כסאות הגינה החדשים) זה סיפור אמיתי, תשאלו
את מישל.
אנשי המנהרה
אני רואה אותך כשאני עובר בתוך המנהרה,
מנגן שירי מולדת ומחכה לחסדים של אנשים
שיזרקו מטבע לתוך כלי הפח, ואני תמיד חושב,
האם אתה שמח? האם זה מה שיש?
כשאני הולך הביתה נמשך למנהרה,
עומד ומסתכל איך אתה מנגן בעיניים עצומות,
מנענע בראשך לאות תודה בכל פעם
שנופלת מטבע לקופסה.
לפעמים אני מקנא, כי גם אני רוצה
לעמוד במנהרה ולנגן לי שיר בשקט,
לעצום את העניים ולשכוח קצת
מהריצה אחרי החיים.
eretzltd@netvision.net.il