62 / 88
62
גליון 962
אבן שהם
non_nira@bezeqint.netמרכז מסחרי שהם, טל: 8797979-30
0
עצמאיים
0
חברות
0
דוחות ומאזנים
0
החזרי מס
0
ייעוץ מס
0
שירותי הנהלת חשבונות
קופות גמל וקרנות
0
ביטוחי מנהלים ועצמאיים
0
ייצוג מול רשויות המס
0
משכורות שותפויות
ביטוחי בריאות וסיעוד בהתאמה אישית
0
השתלמות
שומרים על האינטרסים שלך, שומרים עליך.
"... בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה..."
מי שכתב שורות אלו בוודאי לא יצא מזמן אל גן החבל,
בשעות שבהן בדרך כלל אנשים בגילי (זאת אומרת
זקנים מופלגים בני ארבעים ומעלה) כבר ישנים.
אולי דווקא המשפט "יש ערמה של חברה' על הדשא"
מתאים יותר במקרה שלנו. עשרות בני נוער גודשים את
הספסלים, המגלשות, הנדנדות. על פי רוב בקבוצות,
לפעמים בזוגות, לעיתים נדירות בבודדים. יפים, תמירי
קומה, שופעים קסם, הומור ושובבות, לפעמים יודעים
הכל, לפעמים קצת אבודים. בני הנוער שלנו. שלי.
שלכם.
ובשעות הקטנות של הלילה, המפעל הזה שנקרא
בשוהם "סיירת הורים", או בפי הנוער "סיירת תה",
מאפשר לי מפגש בלתי אמצעי עם בני הנוער האלה,
ועם תרבות הנוער העכשווית.
לסיור הראשון שלי במסגרת סיירת הורים יצאתי
כשהילדים הפרטיים שלי עדיין היו בגיל בו בשעה עשר
בלילה הם כבר ישנו בבטחה במיטותיהם והמרחק בינם
לבין בילוי לילי בגן החבל היה נראה כמרחק שנות
אור. היום, כשש שנים מאוחר יותר, אני יכולה לומר
לכם שהשתתפותי במסגרת סיורי הגנים הסירה את
החששות המרובים שצצו בי בכל פעם שחשבתי על
תרבות בילוי בגינה הציבורית.
אני והילדים הפרטיים שלי החלפנו תפקידים, והיום (או
הלילה) כשהמתבגרת הפרטית שלי יוצאת לבילוי לילי
עם חבריה בגן החבל, אני יכולה לישון קצת יותר בשקט
במיטתי (בהנחה שאני לא יוצאת לסיור בעצמי באותו
לילה).
מי בכלל ירצה לדבר אתך? (זהו קולה של המתבגרת
הפרטית),
למה בכלל צריך סיירת תה? (קולם של כל מיני ספקנים
ציניקנים שעייפים בשעות האלו)
למה אתם עושים את זה בכלל? (קולם של הלקוחות
הצעירים שלהם אני מוזגת תה).
אז ככה - רוצים לדבר איתי. עובדה.
לפעמים אפילו נודדים עמנו מגן לגן כדי להיות בקרבתנו,
כדי לדבר איתנו.
"סיירת התה, סיירת התה - הם באים. אפשר תה?"
בכל פעם שאני שומעת את הקריאה נישאת על ידי
החברה' ברחבי הגנים, כשאנו מגיעים עם הגזייה
והקומקום, חיוך גדול עולה על פניי. בוודאי שאפשר תה.
אפשר גם ביסקוויט.
תוך כדי מזיגה אני נתקלת במנומסים, בנדחפים,
בשקטים, במוחצנים ובמופנמים ורבותי- חלקם הגדול
להוט לאוזן קשבת. אוזן בוגרת ומנוסה של מישהו
שאינו חלק מחיי היומיום הפרטיים שלהם, לא מורה
ובוודאי לא הורה.
הסיירת נועדה להגביר מעורבות ונוכחות מבוגרת
בשטח. נדמה לי שבשנים האחרונות ירדו מקרי
הוונדליזם בגנים בלילה. מבחינתי- אם הנוכחות שלנו
בלילה בגנים מנעה אפילו מקרה אלימות אחד, עבורי
זה מספיק על מנת שאצא שוב עם הקומקום. ואין זה
המקום להרחיב ולספר על בני נוער במצוקה, שאותרו
על ידי אנשי סיירת הורים, ויכלו לקבל המשך טיפול
במסגרת הקהילה. גם מקרים כאלו ראיתי. ואם הסיבות
הנ"ל אינן מספיקות- הרי שפעם שמעתי את תמיר
ליאון מרצה על תרבות נוער. הוא פתח את הרצאתו
בתמונה שמראה תהום פעורה בין הנוער למבוגרים.
בעיני סיורי גנים מסייעים בצמצום התהום הזו, בקצת.
וגם פה- קצת זה מספיק טוב עבורי.
ולמה אני עושה את זה בכלל? אין צורך להכביר מילים
על משמעותה של נתינה. אני מאמינה שכשאני נותנת
משהו לקהילה, אני מקבלת אותו בחזרה , מוכפל
ומשולש. הסיפוק שאני חשה אם הייתה לי שיחה
משמעותית עם נער/ה הוא אדיר.
ודבר אחרון - חבורת מבוגרים שמעדיפה לפעול למען
החברה בהתנדבות, במקום ללכת לישון או לצפות
בשלווה בסדרה אהובה בטלוויזיה (זה מה שאנחנו
ה"זקנים" עושים בשעות הלילה, לא? ) מציבה לצעירים
מודל חיקוי, שאני מקווה שישמש אותם כשיהפכו הם
להיות מבוגרים בקהילה בה יבחרו לחיות.
מעוניינים להצטרף לסיירת? צרו קשר עם מאיה ביבלה,
רכזת הסיורים ביחידת הנוער והצעירים הבית הסגול.
0354979-30 או בפייסבוק או אינסטנגרם – "יחידת
הנוער הבית הסגול".
חגית נהיר-ירון: נקודת המבט של המתנדב בסיירת הגנים של יחידת הנוער
מסיירים בגנים