אבן שהם - המגזין של שהם וישוביי חבל מודיעין

גליון 662

אבן שהם

עמרי, בנובמבר יהיה 71, בן בכור, אח לגל (בת 41)

ולגלעד (בן 11), בן לשרון ולניר נולד בירושלים ובגיל

שנתיים עבר לגור עם משפחתו בשוהם.

יש לציין כי הכישרון למשחק הפופולארי בעולם הוא

עניין שבגנים של משפחת הרמתי, אחיו של עמרי,

גלעד, משחק גם הוא מזה 3 שנים במכבי שוהם

בתפקיד חלוץ וגם לו מנבאים עתיד מזהיר.

עמרי החל לשחק בגיל 4 וחצי במסגרת בית הספר

לכדורגל, תחת הדרכתו של משה בן ארי.

בכיתה ו’ (ילדים ג’) הוביל את מכבי שוהם לאליפות

המחוז תחת הדרכתו של המאמן משה חייקה

והמנהל המקצועי של המועדון דוד סמילה.

בסוף כיתה ז׳ עמרי יצא יחד עם קבוצתו ממכבי

שוהם לטורניר בברצלונה בצוותא עם קבוצות

הפועל פתח תקווה והוד השרון. שבוע לאחר חזרתו

קיבל עמרי הצעה מהפועל פתח תקווה לשחק

אצלם. ברגעים הראשונים זה היה נראה להוריו

הזוי לחלוטין - איך ייסע? מי ייקח אותו? מה עם

הלימודים? וכו׳ וכו׳... אולם עמרי היה נחוש בדעתו

ועבר למועדון המלאבסי.

כבר בעונה הראשונה עמרי הפך לשחקן מוביל

ולקשר מרכזי של הפועל פתח תקווה, כבש 71

שערים, בישל עוד כ 02 והתקדם מאוד.

בסוף אותה שנה, עמרי זומן למבחנים במכבי

תל אביב אותם עבר בהצלחה והתקבל למועדון

הנחשב. עקב סירובה של הפועל פתח תקווה

לשחררו הוא נכנס ל”הסגר קטין” ועבר למכבי.

עדות נוספת לנחישותו הבלתי נגמרת התבטאה

בכך שעבר לגור בפנימייה ב״מקווה ישראל״,

יחד עם עוד שחקנים במכבי כדי להיות קרוב

למתקן האימונים בקרית שלום ולחסוך ממנו

את הנסיעות משוהם הלוך וחזור... למרות הקושי

וההתנגדות של המשפחה עמרי עשה כפי שהחליט.

בסוף אותה שנה עמרי חזר ללמוד בשוהם, על

מנת ללמוד בתיכון המקומי, וההורים הפכו להיות

מגויסים למטרה אם זה בעזרה יומיומית בנסיעות,

תמיכה וליווי כללי. הוא הפך לשחקן מוביל במכבי

תל אביב ואף זכה איתה פעמיים בגביע המדינה,

כאשר בשנה האחרונה (נערים א’) שימש כקפטן

הקבוצה. השנה עלה לקבוצת הנוער של המועדון.

עמרי מעיד על עצמו כשחקן כשרוני אולם אחד

שיודע ומבין כי הוא חייב לעבוד קשה בשביל

להתקדם, למרות כישרונו והצלחתו הוא נותר צנוע

ביותר כשמדבר על אהבתו העצומה למשחק.

גדולתו הבולטת היא יכולתו להגיע לריכוז

מושלם במשחק ובאימון כאחד. דבר אינו מוציא

אותו מאיזון ו/או משלווה, הוא חי את המשחק

ויודע כי “המשחק שלו”!

עמרי דוגל בעבודה קשה ביותר, ללא ויתורים וללא

קיצורי דרך, כי רק כך תמיד טען, אפשר באמת

להצליח. הוא מקפיד על תזונה נכונה ובשמירה על

אורח חיים ספורטיבי. בלילות שישי, בזמן שחבריו

יוצאים לבלות, הוא נכנס למיטה בשעה 00:12 כי

למחרת יש משחק וזה לא משנה אם המשחק הוא

בשמונה וחצי בבוקר או אחרי הצהריים.

בנוסף, נאלץ לוותר לא מעט, על אירועים

משפחתיים וחברתיים בשל האימונים והמשחקים

במהלך השנה.

מאמניו מעידים עליו כי הוא שחקן שמאמנים

אוהבים לאמן, תמיד נותן %001, ממושמע ומשקיען

קבוע. חבריו לקבוצה אומרים כי הוא מודל לחיקוי

ברצינותו וביכולתו להפריד בין עיקר וטפל.