51 / 116
51
גליון 662
אבן שהם
שלה התארכה לעשור במהלכו טסה למזרח הרחוק
לשנתיים.
התחילה בתיאלנד, המשיכה לטוקיו, לפיליפינים
ובחזרה לטוקיו, שם עבדה בדוכנים מקומיים. "זה
היה מסע מהנה אבל גם מייסר לעיתים. עשיתי את
המסע הזה לבד, מה שאפשר לי להתחבר לאנשים
שפגשתי וחלקם מלווים אותי עד היום כחברים
טובים".
נשמע שאת מחוברת חזק לתורות המזרח.
"דווקא לא התחברתי לתורות המזרח באופן מיוחד.
המסע הזה לא הגיע אצלי ממקום של שאילת
שאלות קיומיות כמו מי אני? מה אני? וחיפוש
משמעות. למרות שזה נשמע כמו תבנית התנהגות
של צעירה מ 'מחפשי המשמעות', אני תמיד הייתי
עם שתי רגליים על הקרקע, עם תודעה מאוד חזקה
של מי אני ואמונה יציבה. תמיד התחברתי ליהדות,
לקבלה, לא חיפשתי תשובות במזרח, רק חוויות של
התחזקות עצמית כאדם".
לאילת שבה כשהיתה בת 62, התחילה ללמוד ייעוץ
באמצעות קלפים ובמקביל החלה לייעץ לאנשים
ולהרצות בבתי מלון ברחבי העיר.
ייעוץ בקלפים... גילית עתידות לאנשים?
"מצחיק איך כאשר מישהו יוצא מהשבלונה המוכרת
והבורגנית, ישר מנסים לתייג אותו כמוזר, פריק,
מאמין באמונות טפלות. אני קצת שונה מהכלל,
אני יודעת, אבל הלכתי דרך מאוד עצמאית כדי
להגיע למקום ברור שאילו רציתי להגיע עם סל מלא
בחוויות מעשירות.
העבודה שלי עם הקלפים לא היתה בתחום
המיסטיקה והעתידות, אלא בכיוון של לראות את
האנשים ולאפשר להם מבט אל העצמי האמיתי
שלהם.
נתקלתי במקרים רבים בציפייה של האנשים
מקלפים לקורטוב של מיסטיקה ועתידות, וחוויתי
את הצורך, עד כדי תלות בדרישה של אנשים
לאמירה כזו, שתשנה את הנסיבות שלהם, איזשהו
מסר חיצוני שינחה אותם לפעולה וזיהיתי בזה את
הקושי לקחת אחריות, לנווט לבד את החיים ולשלוט
בשאיפות וברצונות שלהם. אני, לעומת זאת, רציתי
להעביר את המסר, שהנסיבות הפנימיות, והאישיות
שלנו יכולות, מתוך מודעות, לשנות לגמרי את
החוויה של החיים שלנו לטובה ולקדם את הכח שלנו
והאמונה בעצמינו לגרום לעצמינו אושר".
זו תובנה מאוד בוגרת לבחורה בשנות
העשרים לחייה, נשמע אפילו כמו סוג של
קואוצ'ינג
"זה בדיוק מה שאמרתי קודם - תמיד היתה בי
יציבות ואמונה בדרך. כל המסעות והחיפושים נועדו
להעשיר אותי, כדי שאוכל להגיע בבשלות וניסיון רב
יותר לתכלית שלי - הייעוץ. זו היתה תקופה, לפני
שהכרנו את המושג 'קואצ'ינג' ואני כבר ידעתי שזה
הכיוון, רק קראתי לו בשם אחר - 'העצמה אישית'.
באותה תקופה היתה התעוררות ורצון להתחבר
לזרם הזה, של תודעה שמובילה למעשים ואני הייתי
שם מהצד המטפל וקיבלתי פידבקים רבים שהראו
לי שעניתי והצלחתי לסייע וזה חיזק אותי בדרכי.
שזו רפואה
BAT
התחלתי ללמוד שיטה שנקראת
אנרגטית שמשלבת טיפול רגשי עמוק ומשחררת
אותנו מחסימות שנוצרו בנקודות שונות בחיינו.
זו שיטה כלבבי - רוחנית ורגשית מחד ומעשית
ותכלס'ית מאידך. בשיטה הזו עבדתי הרבה שנים
ופיתחתי את הכלים שבה לנקודה שבה אני נמצאת
כיום בייעוץ".
עם כזה חיבור, אל תגידי שפגשת את בעלך
בחוף הים באילת. חייב להיות כאן סיפור
מעניין, לא?
"חייב, ברור! הייתי בת 92 וחבר אילתי שהכיר אותי
וגם אותו, סחב אותי כל הדרך מאילת עד המרכז כדי
להכיר את "הבחור של החיים שלך". זו נסיעה ארוכה
מאוד בשביל פגישה עיוורת, אבל איכשהו, אחרי אין
ספור נדנודים אמרתי, 'טוב, נעשה את זה'. הגענו
למסיבה בכפר טרומן, פגשתי את ירון ואני חושבת
שאני אגזים אם אומר שבתוך חמש דקות היה ברור
לשנינו שאנחנו יחד, אולי ידעתי בתוך דקותיים. בכל
אופן, שבעה חודשים אחרי כן כבר היינו נשואים.
עזבתי את אילת בקלות, הכל הגיע בזמנו הנכון
ושמחתי לעבור לגור איתו במושב".
בחורה בת 92 פוגשת גבר בן 93, עשור
ביניכם, שלא לומר שתי בנות ואקסית. לא
בדיוק מחליק בגרון
"ירון היה בן 93, גרוש עם שתי בנות. האהבה פרחה
ואני נכנסתי לתוך הקשר הזה בעיניים מאוהבות
אבל גם פקוחות. ראיתי איזה מן אבא הוא וזה גרם
לי להבין שהוא יהיה אבא נפלא לילדים שלי. ראיתי
את היחסים בינו לבין גרושתו ובמקום להירתע,
בדיוק להפך - נמשכתי אליו עוד יותר, כי הבנתי
שזה איש שיודע להתרומם ולדבוק בטוב ולשמור על
יחסים בריאים וטובים עם האישה שהיא אם ילדיו.
התרשמתי מאוד מהדרך בה הם נשארו בקשר וגידלו
את הבנות ביחד".
נשמע מאוד אידיאלי, האם זה באמת היה כך?
"מעבר לרמת העיקרון ישנה הרמה היום יומית
וכמובן שהסיטואציה מורכבת וכמו שכל ההתחלות
קשות, הפעם היו מעורבים בתהליך גם ילדים, שלהם
אין ראיה בוגרת ומציאותית כמו למבוגרים, והעובדה
שאבא התחתן פירושה ניפוץ הסיכוי שההורים יחזרו
לחיות ביחד, כפי שכל ילד של הורים גרושים מקווה
לו, כך שוודאי היו אתגרים. הבנות של ירון היו בפתח
גיל ההתבגרות והיו 'ברוגזים' והיו וויכוחים, כפי
שאפשר לצפות במקרה כזה".
איך התמודדת עם הקשיים הללו?
"כנראה הגעתי מאוד בשלה ומאוד שלמה עם
עצמי ועם תובנות שהן תוצר של התבוננות פנימית
והשכלתי להבין שהמפתח ליחסים שלי עם הבנות
החורגות שלי הוא בקשר שלי עם אמא שלהן.
היחסים שבנינו הם המפתח לפתרון - ברגע שהבנות
ראו שפיתחנו יחסי אמון וקרבה, גם הן נפתחו וקיבלו
אותי. מעבר לכך, תמיד היה לי מאוד חשוב מה הן
מרגישות, כיבדתי את המקום שלהן בחיים של אבא
שלהן ושמתי עצמי בנעליהן, כדי להיטיב להבין את
רגשותיהן. אמא שלהן ואני תקשרנו בתדירות גבוהה,
ככל שהיה צורך וקבענו שאנחנו משדרות בקול
אחיד ומאוחד את ההתמודדות איתן בצורה מכילה
ואוהבת".
כיום את מטפלת בזוגות, גם כאלו
שמתמודדים עם הקושי של פרק ב'. מה את
מזהה כקושי מרכזי אצל זוגות כאלו?
"אחד הדברים החשובים שאני משדרת לנשים
שמתמודדות עם ילדים מנישואים קודמים הוא לא
להיכנע לרצון האנוכי להפריד את בן הזוג מכל מה
שהיה לו ולנכס אותו רק לעצמה. לאישה שמתלוננת
על המקום שהילדים 'הקודמים' תופסים בחייו, אני
מציעה הסתכלות רחבה יותר ונכונה יותר. אני אומרת
לה, 'אם הוא לא יהיה אבא טוב לילדיו שלו, מן
הסתם לא יוכל להיות אבא טוב לילדים המשותפים
שלכם. חשוב מאוד שהוא יהיה איש משפחה מושלם
והחבילה כוללת גם את הילדים הבוגרים יותר".
נילי קמחי נאה דורשת ונאה מקיימת: לחתונה שלה
ושל ירון הוזמנה גם גרושתו, מה שסימל את הקשר
והמקום הבלתי נפרד שנילי מתכוננת לתת לה
בחייהם המשותפים.
"עם השנים, כשילדתי, היא עשתה לי בייביסיטר
על הילדים שלי והתארחה אצלנו ואנחנו אצלה.
את החגים אנחנו חוגגים יחד, אין יום הולדת
שהיא לא מוזמנת אליו. גם המשפחה המורחבת
נילי וירון
"א',
ר ו צה להפר ד בח י ב ו ק ?
מטופלת שלי, סיפרה שהיא מתייסרת על כך
שכל גילויי החיבה בינה לבין בעלה - חיבוק,
נשיקה, פחתו מאוד עם השנים. בגלל שזה
הפריע לה, היא כמובן עשתה איתו המון
שיחות בנושא. הבנו שהיא העמידה אותו
מול הברירה - 'או שאני מודה שאני טועה
ולא שם לב אליה, או שאני מתעקש על
הדרך שלי ואומר לה, אנחנו נשואים כבר
חמש שנים ונגמר לי'. א' הגיעה אלי עם
שתי הברירות הללו ויחד הבנו, שיש ברירה
נוספת: רוצה להיפרד בחיבוק? למה זו נדבה
שאת מקבלת? לכי חבקי אותו וקבלי חיבוק
בחזרה. אחרי כמה זמן, זה הפך להיות טבעי
- נפרדים בחיבוק בבוקר.
לאלו ששואלות, 'למה תמיד אני צריכה
ליזום?' אני עונה, 'את לא חייבת. אבל אם
ההתנהגות הזו תשרת את המטרה שלך
ותקדם אותה, למה לא?'".
ח ו י ה
פרט י ת