42 / 116
42
גליון 662
אבן שהם
ר א י ו ן
ס פ ו נ ט נ י
ע ם
ג ב י
ה ד ר
חוברת לפסטיבל ושכחנו להכניס קרדיטים. בקיצור,
מאוד ראשוני אבל באותה מידה חוויתי ומדהים. עד
היום, הפסטיבל נחשב איכותי ומוצלח בקנה מידה
בינלאומי וזה כיף. מספר חודשים לאחר מכן, עברתי
לג.ג – אולפני גולן גלובוס ומי שנכנס בנעליי היה דניאל
אלטר, מנהל קולנוע לב שוהם כיום.
פרסומת סמויה
לג.ג. הגעתי כי רציתי חלק בעשייה, להפיק בהיקפים
גדולים. ואכן, הייתי מעורבת בכמה פרויקטים מעניינים
שם. באותה תקופה, השתלת פרסום סמוי למימון
סרטים בתקציב זעום היה חידוש, ושוב צללתי ללא נודע
ולמדתי תוך תנועה. ישבתי עם הבימאים על התסריט,
למצוא את המקום הנכון לשתול את הפרסום, שיראה
כחלק אימננטי ולא חורג. אני זוכרת לדוגמא שבסרט
‘השיגעון הגדול’, באחת הסצנות הציע ספי ריבלין ז”ל
חטיף “כיף כיף” של עלית לשחקן אחר והיה סרט שבו
הטבענו בחוף תל אביב מכונית של הרץ, זה היה כיף
אמיתי. ובזכות הרעיונות המקוריים סגרתי עסקאות
טובות.
אוסטרליה על אופנוע
אחרי פרוץ האינתיפאדה והעובדה שמוקי סיקר אותה
ועבד קשה מאוד בתקופה זו, החלטנו לנסוע לשליחות
באוסטרליה מטעם הסוכנות. היה מקובל שכתבים
נוסעים להתאוורר כשליחים של הסוכנות. ארבע השנים
שלנו באוסטרליה היו גן עדן. עבדתי שם בבית ספר
יהודי, כתבתי תכניות לימודים, עבדתי בהפקת פסטיבל
סרטים יהודי, שקיים עד היום, והפקתי סרט תיעודי על
מלחמת המפרץ עם במאית אוסטרלית שקיבל חשפה
יפה בפסטיבלים ברחבי העולם. מאוסטרליה חזרנו עם
אופנוע אימתני, אחרי שמוקי נכנס חזק לענייני הרכיבה
וכששבנו ארצה, התיישבנו במושב גינתון ואני מוניתי
אחר כבוד, למנהלת מועדון האופנועים הישראלי. שני
הישגים היו לי בתפקיד זה: הראשון, הפקת ‘ראלי חוצה
ישראל’, אירוע שבו השתתפו 003 כלי רכב והיה הפנינג
אדיר, השני הוא קביעת מקום המפגש של המועדון
למיני גולף בגני התערוכה בתל אביב. מקום המפגש
הזה היה בעייתי ועם השנים שינה את מיקומו כמה
וכמה פעמים.
משכנות שאננים
במשך 8 שנים ניהלתי את משכנות שאננים בירושלים,
מרכז תרבות בינלאומי. בתקופה זו פגשתי את האליטה
התרבותית מהארץ ומחו”ל, השמנה והסלטה של
המילייה האמנותי, והאקדמי וזאת לצד לימודי ניהול
מוסדות תרבות ואמנות באונ’ תל אביב. בבית האמנים
התארחו יוצרים מהשורה הראשונה דוגמת סימון
סניורה, סול בלו, אומברטו אקו וישראלים כמו עמוס עוז,
דוד גרוסמן ועוד . תכניות הדגל היו פסטיבל משוררים
בינלאומי, שיסד יהודה עמיחי, פסטיבל שיח מוזיקלי ים
תיכוני, כנסים ומפגשים בנושא דתות ותרבויות שונות,
אדריכלות ים תיכוני, והקמנו את המרכז לאתיקה
מקצועית. הבית אירח אמנים, סופרים, משוררים, אנשי
רוח ואירועים בתחומי תרבות שונים.
האמנים הם עם לא קל, הרבה יצרים וקנאות. נתן זך
ניהל אמנותית את אחד הפסטיבלים לשירה שניהלתי
וכאשר רציתי להביא את השירה לשוק מחנה יהודה,
הוא לא הסכים בשום אופן ‘להוריד’ את השירה למקום
הזה. אני זוכרת אותי מול 03 משוררים שעומדים
לעלות לאוטובוסים ונתן זך מפחיד אותם ומפציר בהם
לא לעלות. בסוף נסענו לשוק מחנה יהודה, וערכנו שם
הקראה והיה מאוד מוצלח.
היה לי מקרה שבו התמודדתי עם ריב יצרי מאד בין
פיליפ קנטור, משורר הונגרי שהוזמן לפסטיבל לרמי
סערי, משורר ומתרגם. הוויכוח והעלבון היו על התרגום.
קשה היה לפשר ביניהם.
יד ושם
כשעזבתי את משכנות שאננים, למדתי משפטים,
ובו זמנית מוניתי למנהלת ההוצאה לאור של יד ושם
שם נחשפתי לעולם ההוצאה לאור, באופן עמוק יותר
למחקר ההיסטורי של השואה. אחד ממשימות התפקיד
היה להשיג כתבי יד אותנטיים ומשמעותיים מתקופת
השואה. השתתפתי בירידי ספרים בחו”ל. והתחריתי
מול מו”לים מהארץ ומחו”ל. הצלחתי להביא ספרים
שהאמנתי בהם ולא פעם הייתי צריכה להילחם עליהם.
זכור לי ספר שכתבה רות קלוגר ילידת וינה ששרדה
ולימים נעשתה רות פרופסור לספרות גרמנית וסופרת.
הבאתי את הספר בפני וועדת המחקר וזו דחתה את
הספר פעמיים, הספר יצא לאור ונושא את השם “נופי
זכרון” ספר ייחודי!.
חמש
כתושבת היישוב העובדת בירושלים, לא הייתי מודעת
לאירועים המקומיים בתחום התרבות בשוהם. ב-
4002, נעניתי וניהלתי אמנותית את פסטיבל המוזות
לשנה אחת. חשבתי אז וגם היום שצריך שינוי וריענון
ומפסטיבל אמנות מייצג הפך לפסטיבל רב תחומי
ואינטראקטיבי, שילבנו תחומי אמנות שונים עם סדנאות
ומופעים המשתפים את הקהל. זכורה לי שהזמנו להקה
קצת מוזרה בשם רד בנד. הבאתי אותם, והם אפילו
במה לא קיבלו והופיעו באיזה מיקום צדדי. היום הם
הלהיט בה’ הידיעה.
לעבוד בשוהם זה אתגר אחר לגמרי מכל דבר שעשיתי
בעבר. זו הפעם הראשונה שאני עובדת מול קהילה
ותושבים. זה תפקיד מאוד מאתגר, שכולל התאמה
ובנייה של תכניות עבור קהלי יעד מאוד מגוונים וכולם
זכאים לקבל מענה, גם הספורטאים, גם הגמלאים,
גם הילדים הקטנים והגדולים יותר, גם אנשי הרוח
והתרבות, גם בני הנוער, האימהות ועוד.
בתחילת דרכי פה, על כל הצעה או תהייה, השיבו
לי- ‘אבל זו מסורת!’. אני מאמינה שתרבות ואמנות
הם דינמיים, משתנים ומגוונים. ולאט לאט יחד עם כל
צוות חמש הכנסנו שינויים והתאמות. למדתי להכיר את
התושבים, אני שומעת ומקבלת מהם פידבקים ולומדת
תוך כדי תנועה מה צריך לשנות או לתקן. אני שמחה
לומר שיש כאן שיתוף פעולה מאוד פורה ומפרה עם
ראש המועצה, גיל ליבנה, שהוא גם יו”ר הדירקטוריון
של חמש, עם חברי הדירקטוריון ועם וועדת התרבות
שמלווה אותנו.
פסטיבל שוהם ליוצרים בזמר הישראלי
פסטיבל המוזות הוותיק שלנו מתחדש ומתרענן השנה,
ויעסוק ויתמקד ביוצרים בזמר הישראלי. רציתי לצאת
מהנושא הרב תחומי שמאלץ את כל תחומי האמנות
לבוא לידי ביטוי באופן מצומצם ולתת מקום לנושא
מרכזי שייתן עמוד שדרה לעצם קיום הפסטיבל.
המקום הזה, של הזמר העברי והישראלי, הוא כל
כך רחב ואפשר לקחת אותו למחוזות מרתקים, החל
מהסיפורים שמאחורי השירים והמפגשים עם היוצרים,
מחוות ליוצרים שאינם, יצירה מקומית ומקורית שלנו
ועוד. הפסטיבל הזה מביא את היוצרים לקדמת הבמה
ומאפשר להם ולנו היכרות בלתי אמצעית עם היצירות.
השנה, פעלנו להביא לתושבי שוהם והסביבה פסטיבל
עשיר ומרתק לכל גיל. עשינו עבודה מאומצת והשקענו
הרבה מחשבה, וזה המקום להודות לכל הצוות בחמש
ובראשם, ללימור שגב, מנהלת תחום התרבות. אני
ממליצה בחום לכל התושבים, בואו בשמחה!
שאלון ספונטני
אדום
צבע -
מוזיקה - עולם
יהודה עמיחי
משורר -
אנדרי ברינק, ‘רגע ברוח’,
סופר -
‘עונת היובש הלבנה’
איך אני נרגעת - בטבע, “והכי- בטבע בחו”ל”
תכונה שאני אוהבת בעצמי - רגישות
תכונה שאני לא אוהבת בעצמיי -
פרפקציוניזים
פסטיבל סוכות בשוהם – מזמינה את כולם
להגיע – שווה!
אישית - ממליצה על המפגש של צרויה
להב ומיקה שדה, מרגש עד
דמעות