40 / 116
40
גליון 662
אבן שהם
ר א י ו ן
ס פ ו נ ט נ י
ע ם
ג ב י
ה ד ר
יף
ִ
י שׁ
ִ
איל
ֵ
מאת: ג
מוקי ואני
“מוקי ואני ביחד משנת 28,
תעשו את החשבון לבד.
הכרנו בהיכרות שטחית עוד
לפני שיצאנו, אבל בפעמים
שביקש אותי לרקוד איתו,
סירבתי. הוא היה חתיך
ואני חששתי
ונחשק
מהבחור השרמנטי. בסופו
של דבר נפגשנו בפאב
ירושלמי בשם ‘לה בל’,
שהיה מקום המפגש של
כל הברנז’ה התקשורתית,
התחילה בינינו שיחה ועד
היום אנחנו ממשיכים אותה.
מוקי ואני הולכים ביחד דרך
ארוכה. שנינו באים מתחום
האמנות והיצירה ואוהבים
ולחוות חוויות
לטייל
מעניינות, לשנות אווירה
ולהתפתח. כשהכרנו,
הוא היה כתב טלוויזיה
ברשות השידור, אחד
הראשונים וסיקר תחומים
רבים לאורך השנים. אני
לעומת זאת, הייתי קבלנית
בניין כשהכרנו ועם הזמן
התפתחתי בתחום האמנות
והיצירה. מוקי תמך בי
לאורך כל הקריירה, בעיקר
בכך שהאמין בי באופן
טוטאלי וגורף. בשנה האחרונה הוא כבר לא רק מוקי
שלי, אלא גם של תושבי שוהם, בזכות הטור שהוא
כותב בעיתון זה ויש לו קוראים נאמנים ומסורים וכייף
להם, כי הוא כותב נפלא.
כשהכרנו, הייתי עם שתי בנות מנישואים קודמים ומוקי
הגיע עם בן אחד מנישואיו שהסתיימו. ביחד, גידלנו
את שלושת הילדים והוספנו עוד שני בנים משותפים,
על אחד מהם קראתם לא מעט לאחרונה בטור של
מוקי – הוא חייל קרבי ודאגנו לו מאוד בתקופת ‘צוק
איתן’. קצת לא מדויק לומר, ‘דאגנו’: מוקי דאג, אני
השתגעתי מדאגה.
יש לך עניין עם קבלנית בניין
הייתי צעירה מאד עם שתי ילדות קטנות ועול הפרנסה
חייב אותי למצוא עבודה מכניסה. לא היו לי שאיפות
מרחיקות לכת- רציתי שיהיה לי בית משלי ורכב משלי.
הייתי קונה בתים, משפצת ומוכרת אותם. פרנסה
שהייתה לי קלה ומכניסה ואני עשיתי חייל. עם הזמן
רכשתי לי בית במושבה הגרמנית, אז שכונה לא הכי
נחשבת, אבל זיהיתי את הפוטנציאל, רכשתי בית ענק
ושיפצתי אותו. כיום השכונה הפכה ליוקרתית והבית
שלי כיכב בכמה מגזינים בנושאי עיצוב ואדריכלות.
העצמאות הייתה חשובה לי מאוד, הגעתי למה
שהגעתי בעשר אצבעות.
יום אחד, מיד אחרי שסיימתי את השיפוץ של הבית
שלי, נסעתי עם בתי הבכורה למלון בים המלח, לנוח
קצת. בחצות, ירדתי ללובי, צפיתי במהדורת החדשות
ולתדהמתי ראיתי את אחי עו”ד יפתח עניא על
המרקע! הכותרת הייתה, ‘גלריה לאמנות הוצפה במים
בגובה 8 מטר”. עמדתי לי וצפיתי בביתי היפה שהוצף
במים. כמובן, שבבוקר למחרת חזרנו בדחיפות הביתה
והתחלתי במלאכת השיקום ואגב, הכתב שראיין את
אחי היה אחד, מנחם הדר.
מי היה מאמין שיום אחד
אתחתן איתו?
זה לא היה האירוע החריג
היחידי שעברתי עם הבית
הזה: יום אחד, אחרי שכבר
יצאתי עם מוקי, פרצה
שריפה בביתי. הבנות,
שהיו בבית, הספיקו לברוח,
אבל הבית עצמו נשרף
לגמרי. אני זוכרת את עצמי
מסתכלת סביב ולא מאמינה
שאיבדתי הכל. למזלי,
חברים נחלצו לעזרתי וערכו
מגבית ובזכותם, ובזכות
כישוריי כקבלנית, שיקמתי
את הבית השרוף והמשכתי
הלאה.
סינמטק ירושלים
את עבודתי בסינמטק
התחלתי
ירושלים
מאחר והייתה לי תעודה
בתחום
בחשבונאות,
הכספים. באותה תקופה
הייתי סטודנטית להיסטוריה
ופילוסופיה באוניברסיטה
העברית. לאחר זמן
מה, מוניתי למנהלת
האדמיניסטרטיבית של
הסינמטק, שילוב נכון בין
הכישורים שלי בניהול והאהבה שלי לתרבות ואמנות.
בתקופה שבה ניהלתי את הסינמטק, הפקתי את
פסטיבל הקולנוע הראשון בארץ, מסורת שהחלה אז
וממשיכה עד היום, כבר יותר מ- 03 שנה. הפסטיבל
היה החלום של ליה ואן ליר, מייסדת הסינמטק. מאחר
ולא היה תקדים, כל מה שעשינו היה ראשוני וחלוצי.
דינה אלדור, כיום מנהלת להקת בת שבע, ואנוכי לא
היינו אפילו בפסטיבל בחו”ל ולא ידענו מראש מה צריך
לעשות. קפצנו למים, גייסנו כסף וכוכבים. לפסטיבל
הראשון הבאנו את וורן בייטי, ז’אן מורו וליליאן גיש
(כוכבת הסרט האילם) שמות גדולים בזמנו. אני
זוכרת כמה התחננתי בפני מלון קינג דיויד שיסכימו
לארח את וורן בייטי בסוויטה ללא תמורה כמובן. את
הפסטיבל פתחנו עם סרט חדש של פיליני (הנשף)
הסרט לווה בתרגום סימולטני מאיטלקית. זו הייתה
הקרנת בכורה של הסרט בארץ ולא היו כתוביות. הכנו
יש לך פה עניין עם קבלנית מוזות...
גבי הדר היא אישה בלי גיל וטוב שכך, מאחר וההספק שלה מתאים למישהי הרבה הרבה יותר
מבוגרת. מנכ”לית החברה העירונית של שוהם היא דמות משמעותית בחיי התרבות והפנאי ביישוב.
אמנם גבי היא תושבת די וותיקה ביישוב ובכל זאת, לניהול החברה העירונית שלנו הגיעה לפני 4
שנים ואחרי שעשתה דרך ארוכה מאוד בחיי התרבות והפנאי של ישראל והשפיעה עלינו מרחוק,
מבלי שנדע אפילו מי עומדת מאחורי הפרויקטים המיוחדים והמגוונים שהובילה. בחג הסוכות
המתקרב, נוכל ליהנות מעוד הפקה מקורית שיזמה, כאשר שוהם תארח את פסטיבל שוהם ליוצרים
בזמר הישראלי.