36 / 64
“אני גאה לציין שהמטבח שלנו טפו טפו מעולם לא
נסגר, זאת לעומת מטבחים אחרים שנסגרו על ידי
הפקחים. אנחנו מקפידים על הנקיון, אחסון נכון של
האוכל, נעליים גבוהות, שיער אסוף וכו’”.
יש לך 021 הורים מתנדבים במהלך המחנה,
איך היתה החוויה עבורם?
“אוהו. ההורים עובדים במשמרות של 42 שעות
ונופלים שדודים אחריהן. היו בעבר פעמים שהבוגרים
לקחו אותי עם מריצה למקלחות כי הייתי הרוסה
מעייפות. מגיעים אלי גברים, מאצ’ואים שחושבים
את עצמם ומגיעים לסוף המשמרת באפיסת כוחות.
אני מנהלת אותם בקשיחות, אין הנחות. במחנה אני
לא רינה השמחה והקופצנית, אני המ”כית הקשוחה,
זורקת להם הוראות בלי להתבלבל. היה אצלי איזה
מנכ”ל שאמר לי, שזה המקום היחידי שבו הוא מקבל
פקודות ומבצע ועוד נהנה. בכלל, אני עושה לנשים
שירות טוב, כי אני מחזירה להן את הבעלים מחונכים
הביתה ועם הערכה למטבח של האישה שלהם”.
לא קל להאכיל ילדים קטנים, הרבה מהם בררניים
באוכל, איך את מתמודדת?
“הדבר הכי חשוב לי בעולם הוא שלא יהיה ילד אחד
רעב!! אין דבר כזה אצלי! אנחנו מכינים אוכל שילדים
אוהבים וחוץ מזה יש לנו עמדה מיוחדות לילדים
שאסור להם לאכול גלוטן והיה ואני רואה ילד שלא
אכל או שילד ניגש אלי שהוא לא אוהב את מה שיש-
באחריות אני לא עוזבת אותו עד שהוא שבע ואם
צריך, אבשל במיוחד בשבילו”.
וודאי מגיעים למטבח שפים ושפיות או כאלו
שרואים את עצמם כמומחים לבישול...
“אני מבינה את השפים והמבינים שמגיעים אבל כל
פעם שאני נותנת לאותו שף להכין סיר, אני אוכלת
אותה - כי אנשים לא יודעים לחשב כאלו כמויות
ואיך מתבלים ומתנהגים בכמויות כאלו - להכין 09 ק"ג
קוסקוס או 021 ק"ג פסטה לכל ארוחה זה לא הולך
ברגל. לכן אני צמודה להורים המבשלים ויחד אנחנו
מוצאים ארוחות גורמה לילדים”.
בין לבין, רינה שלחה ידה בתיווך במשך שנתיים
וחצי. “עבדתי בתחום בשנת 7002, בדיוק בתקופה
שלפני העלייה הגדולה במחירים. עשינו עסקאות
טובות ומי שקנה איתי בתקופה הזו, נהנה עד היום
מהעסקה הטובה. אני עצמי נהנתי להרוויח כסף באופן
עצמאי אבל זה היה מאד תובעני מבחינת השעות
ורציתי להשקיע בילדים, זה ממש בא על חשבון חיי
המשפחה. עזבתי את התחום לטובת המשפחה ואת
תעודת הבגרות באותה שנה קיבלתי עם הבת הקטנה
שלי, אז הרגשתי שהשתלם לי”.
ב י ן המלחמות
ממש כמו דור הפלמ”ח שיודעים לספר איפה היו בזמן
הקמת המדינה והמלחמות שליוו אותה, רינה יודעת
לספר את סיפורה של שוהם ממלחמה למלחמה.
למשל, במלחמת לבנון השנייה, 6002, אז החליטה
רינה שהיא רוצה לשלוח משהו קטן לחיילים שלנו
בחזית. זו היתה ראשית מפעל החבילות הידוע,
שבמבצע צוק איתן השתכלל והפך למכונה משומנת.
“הפצתי מייל לחברים שלי שקורא להביא מצרכים
לצורך אריזת משלוחים לחיילים. מהון להון העסק
התרחב ואנשים פשוט הגיעו לבית שלי ופרקו המון
מצרכים. כל הבית הפך לחמ”ל. בהמשך הגיעו בני
נוער ועזרו לי לארוז ויחידת הג’יפים הסיעה את כל
החבילות הללו ללבנון ואפילו הצטרפתי אליהם לנסיעה
אחת, חוויה בלתי נשכחת - נכנסנו עם הרכב ללבנון
עצמה כשפגזים שורקים מעלינו והעברתי לחיילים
סיגריות ותחתונים ואוכל וכל מה שרצו.
מי שהכניס אותנו ללבנון לתוך שטח אש, ובזכותו
חוויתי חוויה אדירה הוא תושב שוהם אבי שי שהיה
במילואים בשריון שם. פינקנו את החיילים ומאז ידעתי
שאני שבוייה”. במלחמת עופרת יצוקה - 8002, רינה
כבר היתה מושקעת אישית, שכן הבן שלה אלרן היה
חייל בצנחנים. “הוא נכנס לעזה ואני הייתי במשבר
חיי. תחושת חוסר האונים היא משהו שלא האמנתי
שאני חווה. העסקתי את עצמי בהכנת חבילות ושוב,
תושבים החלו להזרים לי חבילות עוד מבלי שביקשתי,
על סמך הניסיון הקודם. עבדתי סביב השעון, שקעתי
בעבודה ועדיין לא הצלחתי להרגע ממחשבות על הבן.
בשלב כלשהו ירדתי עם יחידת הג’יפים לחפש את
הילד בעזה. הגענו הכי קרוב שאפשר, שתיתי קפה עם
"רינה רינה רינה, אני אוהב את האוכל של
רינה, גם אם זה לחם עם מרגרינה", במחנ"ק.
052-7004321 | 054-7397807
בבית או בפארק
(עד 6 משתתפים)
אימוני כושר אישיים וקבוצתיים
2 +
01 מפגשים
מתנה
₪
300
בלבד
עיסוי זוגי מפנק
₪
360
בלבד
(שעה)
עיסוי פינוק
לגוף ולנפש
₪
199
בלבד
(שעה)
1 + 1
+
אימון שלך
חבר במתנה
₪
200
בלבד
+
בריאות
מבצעי
היכרות
פ ר ט י ם ב מ כ ו ן
36
גליון 462
אבן שהם