54 / 88
לשחיין אחד ממכבי שהם היה חלום.
הוא חלם לחצות בשחייה את הכנרת בחלקה הרחב–
כשלוש עד ארבע שעות של שחייה לאורך עשרה
ק”מ.
00:20 כמה מכוניות שמות את פעמיהן בחושך צפונה
לכיוון ים כנרת. נוסעיהן בוהים בכבישים הריקים,
בנוף המתחלף, בישובים הדוממים ובבתים החשוכים.
שלושה קייקים צהובים קשורים לגג אחת המכוניות.
השקט של הלילה מופרע מעת לעת מצליל שקשוק
הקייקים זה בזה.
02:30 אחרי שנת לילה קצרה וטרופה לשפת הכנרת,
מתעוררת קבוצת אנשים נוספת. קפה נמזג לכוסות
חד פעמיות, תמרים נלעסים בעצלתיים וכולם
משתחלים לתוך בגדי ים ועוטים עליהם חולצות בצבע
וורוד בוהק. את החולצות מעטרת גרסת לוגו מיוחדת
של מכבי שהם, שעוצבה בידי אחד משחייני הקבוצה.
05:30 שלוש סירות מנוע אדומות ונקיות למשעי
מועמסות על עגלות ונקשרות אל מאחורי טנדרים
העושים את דרכם בחשיכה לאורך הכביש המזרחי של
הכנרת.
01:40 חוף עין גב. הכנרת דמומה וחלקה. גלים קטנים
מתנפצים בשכשוך קל על המזח הקטן. מרחוק על
המים, משתקפים אורותיה של טבריה. בבת אחת
מופר השקט ע”י שיירת המכוניות, הסירות הנגררות,
הקייקים והאנשים הנקבצים ליד המזח.
האיש עם החלום מחזיק בידו קלסר ואנו מתקבצים
סביבו נרגשים, לשמוע תדריך אחרון. הוראות בטיחות,
הקראת שמות לפי שלוש הקבוצות שנשחה בהן,
ציוות הקייק, הסירה והמלווה לכל קבוצה. “זכרתם
לקחת משקפת רזרבית? למרוח קרם הגנה מהשמש?
לשתות?”
הסירות זולגות למים ונקשרות לרציף. בדיקת ציוד:
תמרים וג’לים – יש. משרוקיות לקייקיסטים – יש. מים
בסירות – יש. פנסים, מצלמות, תיק עזרה ראשונה,
רשימות טלפונים, הכל יש.
עשרים וחמישה שחייני מכבי שהם, אורחיהם מקבוצת
“הספסל” המיוחדת והמלווים עולים על שלוש הסירות.
כלבלב לבן שהשכים קום נותר בודד על המזח
ומסתכל בהשתוממות בסירות המתרחקות מהחוף
לכיוון מערב.
אור ראשון כחלחל–סגלגל מפציע מעל הרי הרמה
ומשווה להם הוד דומם. תפאורה פסטורלית נפלאה
המעמיקה את עוצמת ההתרגשות והציפייה הדרוכה
לקראת הבאות. שלוש סירות מפלחות את המים
לעבר טבריה, מוזיקה בוקעת מהן וכולם שרים, רוקדים
וצוחקים.
בחמש אנו קופצים למים הקרירים ליד טבריה.
כמה חודשים של אימונים בסרגל מאמצים הולך וגדל,
משחי סימולציה, ישיבות ליליות של צוות הצליחה,
עשרות מסמכים שעיבו את תיק הצליחה המקפלים
בתוכם את פרטי תכנית הצליחה שמוביל האיש עם
החלום – כול אלה מתמצים לתוך הרגע המופלא הזה:
תחילת הצליחה לרוחב הכנרת.
השחר עולה מעל הרי הרמה, עשרים וחמישה לבבות
הולמים שוחים בנחישות ומתמזגים לתוך גוף המים
הגדול הזה – ים כנרת. צליל רך של הלמות הידיים
שלנו הנכנסות למים משתלב עם השקט שמסביב.
רוגע ושלווה אופפים אותנו. כל קבוצה נעה כגוף אחד
מזרחה.
השמש מגיחה, עצירה ראשונה לשתיית מים ואכילת
משהו קל. לכל קבוצה יש מוביל, האחראי לוודא
שכולם שוחים באותו קצב ולהאט את הקבוצה אם
מישהו מפגר מאחור.
“שתי דקות ההפסקה עברו” הוא מכריז, “ממשיכים
לשחות”. ושוב אנו חותרים בקצב אחיד במים ומסביבנו
הנוף היפה של הכנרת וההרים המקיפים אותה.
שלוש קבוצות מגיעות בזו אחר למזח הקטן של עין
גב, אותו עזבנו לפני כמה שעות.
אושר ושמחה נסוכים על פניהם של השחיינים ממכבי
שהם וקבוצת הספסל, המגיחים מהמים.
האיש עם החלום מסתכל בגאווה על כולנו. הגענו
שלמים ובריאים ומחויכים.
לאיש אחד, גיא שמואלי ממכבי שהם, היה חלום
ועשרים וארבעה משוגעים לדבר שחו אחריו,
הגשימו לו ולנו את החלום, צלחו והצליחו.
ההיית או חלמתי חלום?
כתבה אלה מרגלית
54
גליון 162
אבן שהם