38 / 88
מ ש ה ו מ ה ס ר ט י ם
ר א י ו ן
ס פ ו נ ט נ י
א ב י ה
ע ם
ד ו ד
א י י ס מ ן
יף
ִ
י שׁ
ִ
איל
ֵ
מאת: ג
חג השבועות, הוא חג מתן תורה בו
עם ישראל קיבל את תורתו וקיבל
על עצמו למלא את ייעודו באומרו,
“נעשה ונשמע”. על כן, סיפורה של
רות המואביה, הגיורת המפורסמת מכל,
מתחבר לחג ולא רק בשל התרחשותו
בעונת הקציר, שבה אנו חוגגים את
חג השבועות, אלא בגלל סיפורה של
האישה אשר בחרה לבדה להצטרף לעם
ישראל, לייעודו ולגורלו
שנה, נולדה בעיר
14
, תושבת שוהם מזה
אביה דוד
היידלברג שבגרמניה בשם אולריקה שנולבן. בת לאבא
שנים שהיום
3-
כימאי, אם ספרנית ואחות גדולה ב
היא ד”ר לביולוגיה, אולריקה חיה חיים נוחים ונעימים
בעיירה הפסטורלית. בצעירותה, עסקה בספורט ובגיל
אף היתה אלופת גרמניה בשחייה בסגנון מעורב
16
במקצה שליחים. במקביל, החלה בלימודי מוזיקה
- בתחילה בחלילית ואחר כך המשיכה לכלי מיתר.
אף אחד, כולל היא בעצמה, לא היה מאמין שהילדה
המוזיקלית מבית נוצרי פרוטסטנטי תגדל להיות יהודיה
ישראלית, שומרת מצוות, אם לשתיים ופעילה בוועד
העובדים של הקונסרבטוריון של שוהם. מסתוריות
דרכי הגורל אך דבר אחד בטוח, אביה לא היתה עושה
שום דבר אחרת.
הרבה השתנה בחייך, אפשר לומר שתהפוכות
חייך מסעירות ושונות מחוויות החיים של
רובינו. עם זאת, את דבקה בתחביבים ונטיות
שפיתחת כבר בילדותך - החיבור לספורט,
למוזיקה, לטבע, אלו דברים שמהווים חוט
מקשר בין גלגולים שונים בחיים?
“אמת היא שאני עוסקת בתחומים אליהם נמשכתי
מאז ומתמיד: סביבת חיי היתה ירוקה ועשירה בטבע
והפעילות הגופנית היתה ועודנה חלק מאורח חיים
שסיגלתי כבר בגיל צעיר. גדלתי במשפחה ובסביבה
תרבותית ומשכילה ולימודי המוזיקה היו חלק טבעי
ממנה. היות שגיליתי לא רק עניין אלא גם כשרון
בתחום, המשכתי לעסוק בו והוא במרכז חיי גם היום.
אז אפשר לומר, שעשיתי הרבה שינויים בחיים, אבל
שמרתי על מוטיבים מרכזיים של עניין ואופי שמלווים
אותי עד היום”.
איך הגעת לישראל וליהדות?
מתוך רצון לחולל שינוי
27
“הגעתי לישראל בגיל
אווירה בחיי. המניע לא היה דתי ואפילו לא הוגדר
כרצון לשנות כיוון בחיים, אלא רק מתוך תחושה של
חוסר מיצוי וחוסר יכולת להביא את עצמי לידי ביטוי
במקום שבו חייתי, בתרבות שבה גדלתי. חיפשתי
להתנסות באווירה שונה ושנת לימודים באקדמיה
למוזיקה בירושלים היתה הזדמנות נהדרת, כך חשבתי.
אני חושבת שלא נדרשו לי אפילו שבועיים בארץ כדי
לדעת שאני מאוהבת. משהו בחיבור לישראל היה
מיידי ונכון לי, הרגשתי שאני במקום שבו תהיה לי
ההזדמנות לבוא לידי ביטוי בדרך שלא התאפשרה
בארץ מוצאי. למדתי צ’לו אצל פרופ’ שמואל מגן,
שכרתי חדר בירושלים עם חברה והתחלתי לחיות את
החיים”.
אביה נהנתה מהשהות בארץ והחליטה להרשם
ללימודי עברית. כמו בכל דבר שהיא עושה, גם את זה
עשתה ברצינות ובמסירות ותעיד על כך השפה היפה,
העשירה והקולחת שבפיה. האהבה לישראל הובילה
לאהבה לדת ישראל ואביה עברה תהליך גיור ובכך
השלימה את החיבור והקשר לישראל.
כיום את עוסקת במוזיקה לפרנסתך.
“בשנתיים האחרונות אני מנהלת את תוכנית “כלי
קשת” במסגרת “עיר מנגנת” בלוד, שם אני אחראית
בתי ספר בעיר. אני
4-
תלמידי כיתות ב’ ב
200-
על כ
מלמדת כינור וצ’לו. הקונספט של “עיר מנגנת” מגיע
מארצות הברית ופועל כתוכנית דו שנתית כרגע. זה
פרויקט מאוד חשוב בעיני משום שאילולא התוכנית,
הילדים הללו לא היו פוגשים את עולם המוזיקה
ומגלים את היופי והעושר שבו.
שנה בקונסרבטוריון
12
בנוסף, אני מלמדת צ’לו כבר
בשוהם. לצד עמיתי המורים, אני נהנית להעביר לילדי
שוהם חינוך מוזיקלי איכותי”.
לאחרונה עלה הקונסרבטוריון לכותרות
החדשות המקומיות עקב סכסוך העבודה
שפרץ בין המורים למועצה, במסגרתו הופנו
טענות קשות על ניצול תעסוקתי של המורים.
בתור חברת וועד המורים, מה עמדתך והיכן
עומדים הדברים כיום?
“בקונסרבטוריון בשוהם יש סגל מורים מצוין ומסור
שמעניק לתלמידים כל כך הרבה, גם מעבר לשעות
המתוקצבות ובתמורה לא מקבל תנאים סוציאליים
בסיסיים. בעיניי, זה לא יתכן שבלב שוהם, שהוא יישוב
חינוכי שמקבל את המורים הכי טובים, עובדים אנשים
אשר שנים רבות לא מקבלים את זכויותיהם הבסיסיות.
הטענה כי המורים הם פרילנסרים אינה מקובלת עלי
מכמה סיבות: ראשית, מדובר במורים שעובדים שנים
רבות במקום, חלקם מעל עשור, אז איך אפשר לקרוא
לנו פרילנסרים? מעבר לכך, לפרילנסרים יש תעריף
תשלום ואנחנו לא מקבלים אפילו אותו! לאחר שניסינו
להגיע להדברות כבר שנים ארוכות, התאגדנו לצורך
העניין ועכשיו נראה שסוף סוף דברים מתקדמים”.
מעבר להוראת מוזיקה, את גם מדריכה
מוסמכת לפלדינקרייז. כיצד הדברים משתלבים
מבחינתך?
“הגעתי לפלדינקרייז דרך המוזיקה למעשה: בצעירותי,
טרם עלייתי ארצה, התמודדתי עם קושי בשרירים
שנבע מהמאמץ של הנגינה. פניתי לכמה סוגים של
טיפולים ועל פי המלצות של מוזיקאים עמיתים,
הגעתי למטפל שגם הוא צ’לן בעצמו. הטיפול היה
נפלא והפכתי למתאמנת נאמנה. כאשר הגעתי לארץ
עשיתי קורס מדריכים במכון וינגייט ומאז אני מורה
לפלדינקרייז וכבר שנים רבות אני מלמדת במועדון
הספורט שוהם ובמועדון גמלאים שוהם”.
היית שחיינית מצטיינת בנעורייך, מדוע לא
המשכת לקריירה בתחום זה?
שחיתי. כשהייתי
4
“תמיד עסקתי בספורט וכבר מגיל
זכיתי בתחרות במסגרת אליפות גרמניה, אבל
16
בת
אף פעם לא ראיתי בזה קריירה. הרגשתי שזה יהיה לי
משעמם לעסוק בתחום באופן מקצועי. אני עדיין שוחה
ולפני ארבע שנים שחיתי לצד חברות מ’מכבי שוהם
שחייה’ באליפות ישראל במסגרת תחרות המאסטרים
והגענו למקום הראשון בתחרות השליחים.
ק”מ
7-8
אני מקפידה על אורח חיים ספורטיבי, רצה
פעמים בשבוע ובמירוץ שוהם האחרון הגעתי
5
כמעט
ק”מ”.
10
למקום השלישי בקטגוריית הגיל שלי בריצת
איך אפשר להספיק כל כך הרבה בחיים, את לא
מותשת?
“ממש לא! אפשר להספיק המון אם רק רוצים. חשוב
מאוד שהחיים יהיו משמעותיים ולכן אני גם מתנדבת
במד”א כחובשת. ביקשתי להיות פעילה במיוחד
ברגעים הקריטיים בחיים, לתרום לאחרים וזה נותן ערך
מוסף ואיכות לחיים”.
לסיום, בתור אחת שעלתה לארץ בגיל לא
צעיר ועשתה שינוי גדול בחיים, את עדיין זרה?
כשאת מגיעה לביקורים בגרמניה, האם את
מרגישה יותר בבית?
“האמת היא, שאני יותר ישראלית בגרמניה מאשר
גרמנייה בישראל. ברור שיש לי ערכים ותכונות שהם
תולדה של החינוך שקיבלתי בגרמניה, אבל החיבור
שלי לתרבות הישראלית הוא חזק יותר וברור לי
שאני שונה מאוד מגרמנים טיפוסיים. הבירוקרטיה
כאן דורשת תושייה וכל מה שאומרים על החיספוס
הישראל נכון, אבל עדיין, יש כאן מקום ומרחב לביטוי
אישי שאין בגרמניה, מקום ליצירתיות, ליוזמה ולתנופה
שאין שם. יש לנו ארץ נהדרת, אני אומרת את זה
באחריות”.
בחרה בנו
שאלון ספונטני
ביכורים.
חג שבועות
למרות המרחק, למרות ההבדלים
משפחה
- על הכל אפשר להתגבר
בעזרת אהבה וכבוד הדדי.
אני יהודיה שחייה חיים דתיים
יהדות
ומגדלת את בנותיי להיות חלק
מעם ישראל.
אין ספק שבגלל עברי יש לי
שואה
עומק והסתכלות אחרים על
החוויה המכוננת הזו לעם ישראל.
הארץ בה גדלתי, המקום בו
גרמניה
משפחתי עדיין גרה. אני עצמי?
ישראלית.
38
260
גליון
אבן שהם